המאגר התורני

קטגוריה: גמרא

פרק ראשון – מנה לי בידך והלה אומר איני יודע

מנה לי בידך והלה אומר איני יודע (י”ב:) בסוגייתינו הגמרא מקבילה בין מח’ רבן גמליאל ור’ יהושע במשנה לבין מחלוקת האמוראים לגבי “מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע”. הגמרא מסבירה את מח’ האמוראים: רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה. שאלות 1. הלשון בו נאמרת המחלוקת זוקקת ביאור, שכן הם אינם מתיחסים אחד לדברי השני, שהרי אין חולק שעדיפה טענת ברי על טענת שמא – “ברי

לשיעור המלא »

פרק ראשון – טענת בתולים

טענת בתולים (ט.) מחלוקות הראשונים בסוגיא בסוגיא לא נזכר מהי טענתה של האשה מול טענת הבעל, ואכן דעת הרמב”ם היא שאם הבעל טען טענת בתולים האוסרת את אשתו עליו אין משגיחין כלל בטענת האשה והיא אסורה עליו בכל מקרה. לעומתו סוברים הרשב”א והריטב”א ועוד ראשונים שכאשר היא מתרצת את חסרון בתוליה היא נאמנת ולא נאסרת עליו. והביא ה”מגיד משנה” (הל’ איסורי ביאה יח יא) מח’ ראשונים זו: ודע ששם נתבאר שהאשה נאמנת לומר מוכת עץ אני או משארסתני נאנסתי לענין

לשיעור המלא »

פרק ראשון – שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא

שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא (ט.) שאלות הסוגיא פותחת בדברי רבי אלעזר: האומר פתח פתוח מצאתי – נאמן לאוסרה עליו. ופירש רש”י טעמו של דבר: נאמן לאוסרה עליו – ואע”פ שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו לגבי נפשיה הוי מהימן לשוייה עליה חתיכה דאיסורא אבל להפסידה כתובתה לא מהימן. על דברי רש”י יש להקשות:1. מדוע הקדים לומר “שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו”, ולא פירש בפשטות שנאמן לאוסרה עליו כיון ששוויה עליה חתיכא דאיסורא?2. יש להבין מה

לשיעור המלא »

פרק ראשון – ספק ספיקא

ספק ספיקא מחלוקת הרמב”ם והרשב”א בגדר ספיקא דאורייתא לחומרא נחלקו הרמב”ם והרשב”א בהבנת דברי הגמרא (ביצה ג ב) “ספיקא דאורייתא לחומרא”, האם זהו דין תורה או דין דרבנן. הרמב”ם כתב (הל’ טומאת מת ט יב): דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק הרי הן של דבריהן ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא טומאת ודאי אבל כל הספיקות בין בטומאות בין במאכלו’ אסורות בין בעריות ושבתות אין להם אלא מדברי סופרים ואע”פ כן דבר שחייבין על זדונו

לשיעור המלא »

פרק ראשון – ברכת אירוסין

ברכת אירוסין (ז:) שאלות הסוגיא העוסקת בברכת אירוסין מסיימת: מאן דלא חתים מידי דהוה אברכת פירות ואברכת מצוות, ומאן דחתים מידי דהוה אקידושא1. יש להבין צדדי הבעיה, מאיזה צד יש לדמותה לברכת פירות וברכת מצוות, ומאיזה צד יש לדמותה לקידוש. רש”י פירש: אברכת פירות – בורא פרי העץ.ברכת מצות – על השחיטה ועל המילה דכיון דכולה חדא הודאה היא ואין הפסק בקשה בינתיים לא בעיא חתימה כדאמר בערבי פסחים (פסחים דף קה) ברכת המצות טעמא מאי משום דהודאה היא הא

לשיעור המלא »

פרק ראשון – בעילה בתחילה בשבת

בעילה בתחילה בשבת (ה:-ז.) פסק הגמרא והפוסקיםבסוגייתינו הגמרא נושאת ונותנת בבעיה: איבעיא להו: מהו לבעול בתחילה בשבת? ובסוף הסוגיא פוסקת הגמרא: והלכתא מותר לבעול בתחילה בשבת. יש לעיין בפסק זה, הן מצד ההיתר, לכאורה ללא הגבלה, לאחר שבסוגיא ראינו שההיתר תלוי בבקיאות בהטיה שלא כהללו בבליים, והן מדרך הבאת הגמרא את הפסק, שכן הגמרא פוסקת הפוך מהוראת ר’ יוחנן לאיסור, אותה הביאה הגמרא סמוך לפסק: רב נחמן בר יצחק מתני הכי, אמר ר’ אבהו: שאל ר’ ישמעאל בן יעקב דמן

לשיעור המלא »

פרק ראשון – כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש

כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש (ג.) שאלות רוב הראשונים הבינו שפירוש “כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש”, היינו שהמקדש תולה קידושיו בדעת חכמים, ולכן חכמים יכולים להפקיע קידושיו למפרע. כך פירש גם רש”י בכמה מקומות1.על שיטה זו רבו הקשיים, ולהלן חלקם:1. הראשונים דנו רבות בכך שהקידושין בטלין למפרע ולא מכאן ולהבא, ותמוה מאוד שאדם שהיה נשוי כהלכה, למפרע לא היה נשוי וחי עם אשתו ללא קידושין. עובדה זו יוצרת בעיות אותן הזכירו הראשונים, כגון התראת ספק על אשת איש שזינתה, טהרת

לשיעור המלא »

פרק ראשון – נישואין וכתובה

נישואין וכתובה עיון במשניות בכמה משניות בפרק מוזכר הביטוי “טענת בתולים”. ראשית, במשנה א’: בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין. ובהמשך מופיע הביטוי בעוד משניות, וכך כתוב במשנה ב’: בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים

לשיעור המלא »

פרק ראשון – פתיחה למסכת כתובות

שיעור פתיחה למסכת כתובות מסכת זו עוסקת בדיני הנישואין, ולכאורה מן הראוי היה לקרוא את שם מסכת זו “נישואין”. קריאת שם המסכת על שם הכתובה שמבטאת דוקא את סיבוכי הנישואין צריכה הסבר.הנישואין מבטאים יותר מכל את ירידת האידיאל לעולם המעשה המורכב. חז”ל השוו בין מעמד הר סיני לבין יום החתונה (תענית כו:): “ביום חתנתו – זה מתן תורה.” אף סופו של מעמד הר סיני היה שבירת הלוחות, בדומה לנישואין שאחרי יום חתונתו של אדם, באים חיי הנישואין בהן עלולים להיות

לשיעור המלא »

פרק ראשון – כי לי בני ישראל עבדים

‘כי לי בני ישראל עבדים’ רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרוייהו: המגביה מציאה לחבירו – לא קנה חבירו. מאי טעמא – הוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, והתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים – לא קנה. איתיביה רבא לרב נחמן: מציאת פועל – לעצמו. במה דברים אמורים – בזמן שאמר לו בעל הבית נכש עמי היום, עדור עמי היום. אבל אמר לו: עשה עמי מלאכה היום מציאתו של בעל הבית הוא! – אמר ליה: שאני פועל דידו כיד בעל

לשיעור המלא »

פרק ראשון – רכוב ומנהיג

‘רכוב ומנהיג’ (ח.:) “אמר רב יוסף אמר לי רב יהודה שמעית מיניה דמר שמואל תרתי רכוב ומנהיג חד קני וחד לא קני ולא ידענא הי מינייהו היכי דמי אילימא רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני אלא אי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר אלא רכוב במקום מנהיג איבעיא ליה מאי רכוב עדיף דהא תפיס בה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה”. שאלות: א. יש לדון ברכוב במקום מנהיג שיש הו”א שהרכוב יקנה,

לשיעור המלא »

פרק ראשון – המגביה מציאה לחבירו

‘המגביה מציאה לחבירו’ (ח.) “אמר רמי בר חמא זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, דאי סלקא דעתך לא קנה חבירו תיעשה זו כמי שמונחת על גבי קרקע וזו כמי שמונחת על גבי קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה, אלא לאו ש”מ המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. אמר רבא לעולם אימא לך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, והכא היינו טעמא מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, תדע שאילו אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב פטור ושותפין שגנבו חייבין,

לשיעור המלא »

פרק ראשון – שניים אדוקים בשטר

“שנים אדוקים בשטר” שאלות הסוגיה בדף ז’ בביאור מחלוקת רבי ורשב”ג מעלה כמה שאלות בפשט:1. לשון המחלוקת של רבי ורשב”ג אינה לשון רגילה של מחלוקת, רבי אומר יתקיים השטר בחותמיו ורשב”ג אומר יחלוקו והרי אפשר לקיים את דברי שניהם, ומדוע לא נקטה הגמרא בלשון יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי ורשב”ג אומר אין צריך או רשב”ג אומר יחלוקו ורבי אומר לא יחלוקו?2. הרדב”ז בשטמ”ק שאל מדוע אמר רבי ‘יתקיים השטר בחותמיו’ והלא יש כמה צורות נוספות לקיום שטרות: “קשיא לי דהכי

לשיעור המלא »

פרק ראשון – זה נוטל עד מקום שידו מגעת

‘זה נוטל עד מקום שידו מגעת’ “תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר’ אבהו שנים אדוקים בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקין בשוה מחוי ליה רבי אבהו ובשבועה אלא מתניתין דקתני דפלגי בהדדי ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת היכי משכחת לה אמר רב פפא דתפיסי בכרכשתא. אמר רב משרשיא ש”מ האי סודרא כיון דתפיס ביה שלש על שלש קרינן ביה ונתן לרעהו דכמאן דפסיק דמי וקני”. שאלות: 1. רש”י ד”ה ‘ש”מ’ כתב: “מדקתני עד

לשיעור המלא »

פרק ראשון – ההלכה בספק

‘ההלכה בספק’ שאלות: א. הקשו האחרונים על לשון הגמרא ב”תניא דמסייע לך”: “הספיקות נכנסין לדיר להתעשר, ואי ס”ד תקפו כהן אין מוציאין מידו אמאי נכנסין לדיר, נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן”. לשון זו ‘ממונו של כהן’ קשה, שהרי הוא נמצא בבית הבעלים וכל זמן שלא תפס הכהן הרי הם של הבעלים, ואם משום ספק שמא יתפוס הכהן, אין זה נקרא “ממונו של כהן’ אלא ספק ממונו, ועוד הרי עתה הוא ודאי שלו ואם יעשרנו כבר לא תועיל תפיסת

לשיעור המלא »

פרק ראשון – מרא קמא ומוחזק

מרא קמא ומוחזק בקונטרס הספקות כלל א’ כתב: “וראוי להתבונן חזקת מרא קמא בממונא מנלן דאזלינן בתרה בשלמא חזקת ממון מהסברא שמיע להו כדאמרי בריש הפרה סברא הוא וכו’ אבל חזקת מרא קמא שאין שום אחד מוחזק בו שיד שניהן שוה בו מנלן דלוקמה בחזקת מרא קמא ועל אידך שדינן לאתויי ראיה ואפשר לומר דחזקת מ”ק בממון מכח חזקה קמייתא דאיסורא הוא דאתיא. וכמו דבכל ס’ איסורא מעמידין הדבר בחזקת מה שהיה בתחילה קודם שנולד הספק בין להתירא בין לאיסורא…

לשיעור המלא »

פרק ראשון – גדרי ספק

גדרי ספק המשנה למלך בפ”ב הל’ א’ מהל’ טומאת צרעת כתב וז”ל: “ואפשר לומר דלא שייך לומר אוקי גברא אחזקתיה אלא בספק במציאות ואמרינן אוקי גברא אחזקתיה, אך בודאי נעשה מעשה ומספקא לן מילתא היכי אגמרא רחמנא למשה לא שייך לומר איקו גברא אחזקתיה והכי אגמריה דאטו מפני חזקתו של זה משתנה מאי דאגמריה רחמנא למשה וחילוק זה הוא נכון בעיני”. דברי המשנה למלך יתבארו על פי הסברות השונות בדין ספק. ישנן שתי גמרות המתייחסות באופן שונה לספק:בקידושין דף עג

לשיעור המלא »

פרק ראשון – ההוא רעיא

‘ההוא רעיא’ (ה.) “ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי יומא חד מסרו ליה בלא סהדי לסוף אמר להו לא היו דברים מעולם אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו א”ר זירא אם איתא לדר’ חייא קמייתא משתבע אשארא אמר ליה אביי אם איתא משתבע והא גזלן הוא א”ל שכנגדו קאמינא השתא נמי דליתא לדר’ חייא נחייביה מדרב נחמן דתנן מנה לי בידך אין לך בידי פטור ואמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת דרב נחמן תקנתא היא

לשיעור המלא »

פרק שני – מתנות עניים

מתנות עניים (כא:) “יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש… ת”ש מאימתי כל אדם מותרים בלקט משילכו בה הנמושות ואמרינן מאי נמושות ואמר רבי יוחנן סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא מיאשי איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה”. בסוגיא דיאוש שלא מדעת הביאו את המשנה בפאה פ”ח מ”א “מאימתי כל אדם מותרין בלקט..” ומכאן

לשיעור המלא »

פרק ראשון – כפירת שעבוד קרקעות

כפירת שעבוד קרקעות (ד:) “לעולם שתים פטור והילך חייב ושאני הכא דמסייע ליה שטרא אי נמי משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירות שעבוד קרקעות”. שאלות 1. הקשה הרשב”א: “וקשיא לי השמעתין דהא שטרא שיעבוד קרקעות הוא והיכי מותיב מינה, אע”ג דפרקינן אי נמי משום דהויה שטר שיעבוד קרקעות הא ודאי משמע דלאו לדחויי טעמא קמא קאתי אלא לארווחי טעמיי ואיתא להאי ואיתא להאי”. הרשב”א הקשה כיצד הקשו על מ”ד הילך חייב שיתחייב שבועה אף כאן, הרי

לשיעור המלא »

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש

נושאים