גמרא: ירושלמי סנהדרין

ירושלמי סנהדרין פרק שביעי ה': מתניתא מסייעא לרבי הילא מולך בכלל עובדי ע"ז היה ויצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו. וכו' עיי"ש שנאמר ג"פ. נראה שהמידה שבה דרשו את הדין שבעבודת המולך הם רק ביוצאי ירכו, היא "דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחד שהוא כעניינו, יצא להקל ולא להחמיר". אין עוד מידה הנקראת יצא מן הכלל להקל, אלא זו בלבד. מתחילה יש להבין ענין עבודת המולך. רש"ר הירש ביאר עבודה זו בזו הלשון: משום […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. גמרא ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט: תני רבי ישמעאל ונשא עונו קרבן מנן ליה בית דין ילפין אגדה אגדה מה אגדה שנאמר להלן בית דין אף כאן בית דין. בירושלמי למדו ג"ש "אגדה" "אגדה". כתיב הכא בעדים "אם לא יגיד" וכתיב להלן בב"ד "אשר יגידו לך מן המקום אשר יבחר ה'" מה להלן בב"ד אף כאן בב"ד. נראה שהגדה היינו שיש חיבור המדבר והשומע. "אגדה" לשון אגד והתקשרות […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר ולמידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י גמרא ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ו: מה אם עבודה שדוחה שבת רציחת מצוה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שהעבודה דוחה אותה אין דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה ר' לא בשם ר' ינאי מיכן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת מאי טעמא נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה להלן בבית דין הכתוב מדבר […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. הגמרא בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו: הרי דברים קל וחומר ומה אם מלך ישראל שהיה עסוק בצרכי ישראל נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו ההדיוט על אחת כמה וכמה. מדות שהתורה נדרשת בהן, המלמדות מצוותיה והליכותיה של תורה, לא ניתנו רק לעצמן כדברים עַקַרים, אלא ללמוד מהן ערכים וארחות חיים. על כן כשאנו מוצאים שעבד יוצא לחירות בשן ועין אנו שואלים מה מלמדת אותנו […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ירושלמי סנהדרין (פ"א ה"א): כל מקום שנאמר "וה'" הוא ובית דינו. ובניין אב שבכולם "וה' דבר עליו רעה". ועי' במפרשים שפסוק זה נאמר אצל אחאב שהנביא מיכיהו אמר (מלכים א', כ"ב, י"ט): ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. נראה פשוט ששם ה' הוא בתפארת1 וצבא השמים היינו "צבאות" שהוא בנצח והוד2, ואף כאן "צבא השמיים" – נצח והוד – "עומדים" […]