רב: הרב יהושע ויצמן

בחלק היומי של הפרשה נמצאת שירת הים. ובעזרת ה' גם אנו נזכה עוד לשיר שירה על גאולתנו ועל פדות נפשנו. אך לאחר השירה מופיעים שני אירועים: משה צריך להסיע את העם, העם מתלוננים על חוסר במים ומגיעים למרתה. למה לא לסיים בחלק העליון? למה לא להישאר רק בהצלחות? נראה שהתורה מלמדת אותנו שעיקר הניסיון מתחיל אחרי הקושי הראשוני אלא בהתמודדות שלאחריו, בחיים אחר יציאת מצרים, אחר המלחמה. וכך מצינו גם במדרש: במדבר רבה (וילנא) (פרשת נשא) פרשה יא סימן ז […]

מול האירועים הקשים של מותם של 21 לוחמים, יש להתחיל לדבר ולעיין בפסוקי החלק היומי של אתמול: שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק י וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְקֹוָֽק: שמות רבה (וילנא) (פרשת בשלח) פרשה כא סימן ה ופרעה הקריב אלא שהקריב את ישראל לתשובה שעשו, א"ר ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ותפלות למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו שנאמר […]

נלמד היום את סוגיית "ההוא רעיא" בבבא מציעא, ודרכה ניגע בסוגי השבועות השונים. תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ה עמוד א ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי, יומא חד מסרו ליה בלא סהדי, לסוף אמר להו: לא היו דברים מעולם. אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו. אמר רבי זירא: אם איתא לדרבי חייא קמייתא – משתבע אשארא. – אמר ליה אביי: אם איתא משתבע? והא גזלן הוא! – אמר ליה: שכנגדו קאמינא. השתא נמי, דליתא […]

נתמקד היום בפסוק האחרון של החלק היומי: שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק יג – יד וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְקֹוָ֔ק אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם: יְקֹוָ֖ק יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן: חז"ל דורשים שהיו כמה וכמה תגובות בעם ישראל ללחץ מן המצרים ומהחשש שיפגעו בהם: מכילתא דרשב"י פרשת בשלח פרק יד פסוק יג בארבע כתות עמדו ישראל על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת […]

בפתיחה לפרשה מעיר אור החיים הקדוש על לשון הפסוק "ויהי בשלח" לשון ויהי מבטא צער, אך הנה כעת יש שמחה עצומה על יציאת מצרים ומדוע התורה משתמשת בלשון כזו? אור החיים שמות (פרשת בשלח) פרק יג פסוק יז (יז) ויהי בשלח וגו'. צריך לדעת למה אמר לשון צער במקום גילה ורנן… עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (זהר ח"ב מ"ה ב) כי כל מקום שיכנה ישראל בשם עם ירמוז על ערב רב, ולזה תמצא בענין זה לפעמים מזכיר שמם העם […]

בחלק היומי של הפרשה אנו קוראים על ציווי הפסח, אחרי הציווי מופיע שבני ישראל אכן קיימו את הדברים: שמות (פרשת בא) פרק יב פסוק כח וַיֵּלְכ֥וּ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְקֹוָ֛ק אֶת־מֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ: ורש"י העיר שתי הערות על הפסוק: רש"י שמות (פרשת בא) פרק יב פסוק כח (כח) וילכו ויעשו בני ישראל – וכי כבר עשו, והלא מראש חודש נאמר להם, אלא מכיון שקבלו עליהם, מעלה עליהם כאלו עשו: וילכו ויעשו – אף ההליכה מנה הכתוב, ליתן […]

נתעסק היום באחד מכללי הלימוד ופסיקת ההלכה – הלכה כבתראי1. מקורו של הכלל הוא ככל הנראה בדברי הרי"ף בסוף מסכת עירובין: רי"ף מסכת עירובין דף לה עמוד א וקי"ל הלכה כתנא קמא ואף ע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה לית הלכתא כותיה דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כתנא קמא אך הרי"ף כותב כלל זה כמה פעמים בחיבורו על הגמרא. נראה ברובד פשוט שכלל זה סותר את דרכי הגמרא שכן כאשר אמורא לא מסתדר על משנה, […]

דבר ידוע הוא, שאין נבואה בחוץ לארץ, אלא רק בארץ ישראל. ידיעה זו מעוררת לשים לב לפסוק מיוחד בפרשה (שמות י"ב, א'): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. התורה מדגישה שהדיבור היה בארץ מצרים. חז"ל בתחילת דבריהם במכילתא עומדים על ענין זה: ועד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות. מה פירוש "נבחרה ארץ ישראל"? והרי ארץ ישראל נבחרה מזמן בריאת העולם. "אבן השתיה" – שממנה הושתת העולם. ועוד […]

בחלק היומי של הפרשה מדובר על מכת החושך: שמות (פרשת בא) פרק י פסוק כג לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם: שמות רבה (וילנא) (פרשת בא) פרשה יד סימן ג היה הקדוש ברוך הוא שולח ענן וחשך ומחשיך למצרים ומאיר לישראל כשם שעשה להם במצרים וע"ז נאמר (תהלים כז) ה' אורי וישעי וגו', וכן לעתיד לבא יביא הקדוש ברוך הוא חשך שנאמר (ישעיה ס) כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'. חז"ל מבינים שהאור […]

אנו פותחים היום בקריאת פרשת בא: שמות (פרשת בא) פרק י פסוק א וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּוֹ: אם נסקור את סדר הפרשיות מתחילת החומש עולה כך: שמות – המעבר מיחידים לעם וארא – שליחותו של משה רבינו להוציא את בני ישראל ממצרים בא – הפרשה עוסקת בהכנעת פרעה ולפי זה יש לשאול מה עניין כל כך גדול יש בעיסוק ובהתמודדות עם פרעה? ההתמודדות עם פרעה מלמדת שאין להתייחס רק […]

בכללי הלימוד של תורת ישראל ישנו כלל שמגדיר דרך לימוד של המסכת או הסוגיה דרך התבוננות במצווה עליה הסוגיא מדברת. המצוות של התורה – תרי"ג מצוות ניתנו לנו מסיני, ועל שמן נקראת התורה: מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וילך סימן ב ולא נקראת תורה עד שנתנה בסיני ועל מנין המצות נקראת תורה כי המצות של תורה הן תרי"ג תורה עולה בגימטריא תרי"א והשנים שנפחתו מן תרי"ג אלו שנים שנתנו מפי הגבורה הראשונים מסתפקים, כיצד אנו אומרים בכלל שיש תרי"ג מצוות והרי […]

בפרשת השבוע אנו קוראים על ארבע לשונות גאולה (שמות ו', ו'-ח'): לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָּׁאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'. כידוע יש חמש לשונות גאולה, אך בליל הסדר אנו שותים רק ארבע כוסות, […]

בתחילת החלק היומי של הפרשה מופיע הפסוק: שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק כט וַיְדַבֵּ֧ר יְקֹוָ֛ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְקֹוָ֑ק דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ: מדוע מוסיף הקב"ה בדבריו למשה "אני ה'" למה לא לומר רק שידבר אל פרעה. נקודה זו הופיעה גם בתחילת הפרשה: וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְקֹוָֽק: לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְקֹוָק֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים: וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי […]

נקדים ונפתח את לימודנו בהסברת המבנה הכללי של הסוגיה: ר' חייא (קמייתא) למד שכמו שמודה במקצת חייב שבועה על שאר הכסף, כדי לא לשלמו. כך גם עדים יכולים לחייב את האדם בממון ובשבועה על שאר הכסף. הגמרא הסיקה שאין לייחס בין ר' חייא למשנה. והציעה מימרא אחרת של ר' חייא עליה אמר ר' חייא שהתנא של המשנה מסייע לה ומהווה לה מקור נוסף: תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ד עמוד א דאמר רבי חייא: מנה לי בידך, והלה אומר: […]