גאווה – שורש כל המידות הרעות
גאוה – שורש כל המידות הרעות הסמ"ג (ר' משה מקוצי, בעל "ספר מצוות גדול") מתאר בהקדמתו לספרו כי התעורר לכתוב את ספרו לאחר שראה על כך מראה בחלומו. בהמשך הוא מתאר: וגם בענין לאוין בא אלי בחלום ענין מראה בזה הלשון: "הנה שכחת את העיקר, 'השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך'". כי לא היה בדעתי לחברו במנין הלאוין. וגם רבינו משה (=הרמב"ם) לא הזכירו במנין. ואתבונן אליו בבקר והנה יסוד גדול הוא ביראת השם, וחברתיו בעקרים גדולים במקומו. וה' […]
לחיות עם פרשת השבוע – והאמת והשלום אהבו
"והאמת והשלום אהבו" פרשות "בהר" ו"בחוקותי", שנקראות בתקופת ההכנות לקראת חג מתן תורה, נקראות במחובר בחלק מן השנים, וגם השנה. גם מבחינת התוכן יש קשר בין שתי הפרשות.פרשת בהר פותחת בפסוק (ויקרא כ"ה, א'): וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. פרשת התוכחה אשר בפרשת בחוקותי מסיימת במילים (ויקרא כ"ו, מ"ו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה. החיבור להר סיני מקיף את ענייניהן של שתי הפרשות. הפסוק המסיים את פרשת התוכחה […]
לעשות טוב לכל יהודי
לעשות טוב ליהודי הרב מלובביץ' מזכיר פעמים רבות בשיחותיו פתגם של הבעש"ט, שהיה נראה לי בהשקפה ראשונה מוגזם, אך אחר העיון בו, יש בו משמעות עמוקה.הבעש"ט אמר לר' מרדכי הצדיק, אחד מתלמידיו, כך: נשמה ממתינה למעלה אלפי שנים לירד למטה ולהתלבש בגוף, כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות. נשמה מתייגעת בגוף במשך שבעים-שמונים שנה כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות. זו אמירה מדהימה. אלפי שנים מחכה הנשמה בעולם העליון, ולאחר מכן יורדת לעולם הזה וסובלת את שהותה בתוך […]
לחיות עם פרשת השבוע – עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה ביטוי זה נאמר בהשראת מקורות הקשורים לפרשת השבוע. כך נאמר (ויקרא כ"ב, כ"ז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'. דרשו חכמים (בבא קמא ס"ה ע"ב): אמר רבא: שור בן יומו קרוי שור, איל בן יומו קרוי איל. האדם מתקדם במדרגות – בתחילה הוא קרוי תינוק, אחר כך הופך לאיש. כאשר התורה אומרת "איש", זה ממעט קטן. השור – מן היום שבו […]
לחיות עם פרשת השבוע – כופין אותו עד שיאמר רוצה אני
כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אנו פותחים בקריאת ספר ויקרא, ספר הקרבנות, שבועיים לפני חג הפסח, בעיצומה של השאלה והדרישה בהלכות הפסח. מפסוקי הפרשה עולה נקודה חשובה, שיש בה להאיר את עניינו של חג הפסח – חג החרות (ויקרא א', א'-ג'): וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם. אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ […]