רב: הרב יהושע ויצמן

נלמד על בית הבחירה, מתוך השתוקקות לבניינו במהרה בימינו. הרמב"ם כולל את עשיית כל כלי המקדש במצוות בניין בית הבחירה, והוא מאריך במיוחד בעניין בניין המזבח: ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה כ והמצוה העשרים היא שצונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה כמו שיתבאר (מ"ע כז – ט לט מו נב – ד פג – ה ול"ת פט – צ קנו) והוא אמרו יתעלה (ר"פ תרומ') ועשו לי מקדש. […]

הרמב"ם לא מונה את הציווי לבנות את כלי המקדש כמצווה עצמאית, אלא כולל אותם במצוות בניית המקדש, שכן הם חלקי המקדש, "והכל יקרא מקדש": ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה כ כבר בארנו (ריש שרש יב) שזה הכלל הוא כולל חלקים ושהמנורה והשלחן והמזבח וזולתם כלם הם מחלקי המקדש והכל ייקרא מקדש. הדברים מתאימים לגישת הרמב"ם האומר בשורשים לס' המצוות שאין למנות כמה ציוויים הכלולים יחד במלאכה אחת כמצוות בפני עצמן, אלא כל המלאכה נמנית כמצווה אחת על כל חלקיה: ספר […]

בפרשת השבוע מופיעה מילה שיש לה משמעות מיוחדת בימים אלה (דברים א', י"ב): אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. יש שנוהגים לקרוא פסוק זה במנגינת הטעמים של מגילת איכה, ולכן לא מתחילים את עליית שני בפסוק זה אלא חוזרים על הפסוק הקודם. כשקוראים את המילה "איכה" סמוך לתשעה באב, זה מזכיר לנו את מגילת איכה ואת החורבן. אך במדרש רואים שחז"ל ראו זאת בצורה אחרת, והפכו את המרירות של איכה למתיקות. המדרש הראשון (איכה רבה פרשה א', א'): "איכה ישבה", […]

נדבר היום על טומאה וטהרה, נושא מרכזי מאוד במסכתנו. מתוך כך נגיע לכמה נקודות יסודיות: חגיגה דף י"ח ע"ב מתני'. טבל לחולין – הוחזק לחולין, אסור למעשר. טבל למעשר – הוחזק למעשר, אסור לתרומה. טבל לתרומה – הוחזק לתרומה, אסור לקודש. טבל לקודש – הוחזק לקודש, אסור לחטאת. טבל לחמור – מותר לקל, טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל… גמ'. אמר רב נחמן: לא קשיא, כאן לחולין כאן למעשר ומנא תימרא דחולין לא בעו כוונה דתנן אגל שנתלש ובו ארבעים […]

בשיעור שעבר עסקנו במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בדבר מצוות הנלמדות במידות שהתורה נדרשת, בשאלת הגדרת מצוות דאורייתא ודרבנן, וכן בשאלה מה מקיפה מצוות "לא תסור". נעמיק היום בשיטת הרמב"ן ובצורת החשיבה המיוחדת שלו. הזכרנו כי לשיטת הרמב"ם, מצוות "לא תסור" המחייבת לשמוע בדברי חכמים מחייבת אותנו בכל מצוות דרבנן – גזרות, תקנות, ודברים שהם למדו בי"ג מידות (לשיטת הרמב"ם מצווה שלמדו חכמים בלימוד מי"ג מידות נחשבת דרבנן). הרמב"ן משיג על דברי הרמב"ם אלו, ונראה את דבריו: השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם […]

בשיעור הקודם ראינו את החילוק שעושה הרמב"ם במצוות שדרשו חכמים במידות שהתורה נדרשת בהן: מצוות שחכמים דרשו מדעתם בי"ג מידות הן דרבנן, אלא שלעתים חכמים דורשים בי"ג מידות דברים שנתקבלו בהלכה למשה מסיני, ואז כמובן שיש לזה תוקף דאורייתא. הרמב"ם מגדיר את זה כ"חכמת הכתוב", שאף מצוות שניתנו בעל פה בסיני הכתוב סמך אותן באופן שחכמים יוכלו לזהותן באמצעות י"ג מידות. הרמב"ם נותן סימן להבחין בחילוק זה – אם חכמים עצמם אומרים על דין שנדרש בי"ג מידות שהוא דאורייתא או […]

קיים הבדל בין צורת החשיבה הארצישראלית לזו הבבלית. כאשר האמורא רבי זירא עלה ארצה, דעתו בכמה נושאים השתנתה. בעקבות השינוי הוא טבע את המשפט "אוירא דארץ ישראל מחכים". נראה שלוש סוגיות ובהן דברי ר' זירא. הסוגיות מדגימות הבדלים בין חשיבת ארץ ישראל לחשיבת בבל, וננסה לראות אם יש ביניהן קשר פנימי שיכול ללמדנו משהו על מהות ההבדלים בין שתי הגישות. סוגיה ראשונה: תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קנח עמוד ב מתני'. נפל הבית עליו ועל אמו – אלו ואלו […]

הזכרנו בעבר את דברי המדרש והשנה הוא תפס את תשומת הלב בצורה מיוחדת (סנהדרין ק"ד ע"ב): "פצו עליך פיהם", אמר רבא אמר רבי יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן, בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. בפרק ב באיכה, המסודר לפי סדר הא"ב, מופיעה האות פ לפני האות ע. רבי יוחנן מסביר שזה בשביל המרגלים, שאמרו דברים שהם לא ראו. באיכה רבה (פרשה ב', כ') דרשו בדרך נוספת: פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם, לָמָּה הִקְדִּים פ"ה לְעי"ן, לְפִי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּפִיהֶם […]

חגיגה פרק ב משנה ב יוסי בן יועזר אומר: שלא לסמוך, יוסי בן יוחנן אומר: לסמוך. יהושע בן פרחיה אומר: שלא לסמוך, ניתאי הארבלי אומר: לסמוך. יהודה בן טבאי אומר: שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר: לסמוך. שמעיה אומר: לסמוך , אבטליון אומר: שלא לסמוך. הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם נכנס שמאי. שמאי אומר: שלא לסמוך, הלל אומר: לסמוך. הראשונים היו נשיאים, ושניים להם אב בית דין. רש"י על הגמרא שם יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך – ביום […]