רב: הרב יהושע ויצמן

בפרשת השבוע מופיעה מצוה, שהופיעה כבר בפרשת תצוה. ננסה לעיין במשמעות הלאו הזה, שהתורה חוזרת עליו פעמיים (שמות ל"ט כ"א): וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפֹד. כך הגדיר זאת הרמב"ם: הזהירנו מהסיר החשן מעל האפוד אבל יהיה החשן דבוק בו. ובסוף מכות אמרו עם זכרון מחוייבי מלקות, והא איכא מזיח החשן, הנה כבר התבאר שהמזיח לוקה. יש איסור להזיז את החושן מעל האפוד ולהפריד בין החושן ובין האפוד. מהי משמעות הדברים? בספר "דגל מחנה אפרים" כתב (שמות כ"ח, כ"ח): "ולא יזח […]

שמות (פרשת פקודי) פרק לט פסוק מג וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה: הקמת המשכן מסתכמת בברכתו של משה, ומה בירך אותם משה? רש"י שמות (פרשת פקודי) פרק לט פסוק מג (מג) ויברך אותם משה – אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, (תהלים צ יז) ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו וגו', והוא אחד מאחד עשר מזמורים שבתפלה למשה: מה משמעות הברכה של משה? רש"י תהלים פרק צ פסוק […]

שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כא אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־ אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן: שמות רבה (וילנא) (פרשת פקודי) פרשה נא סימן ח אמר הקדוש ברוך הוא יבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי באלה אלהיך, עכשיו שעשיתם המשכן באלה אני מתרצה לכם הוי אלה פקודי המשכן, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעוה"ז באלה נתרציתי לכם וכן לעתיד לבא שנאמר […]

בתחילת הפרשה אנו פוגשים ענין שחשוב להתעורר אליו (שמות ל"ה, א'-ג'): וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. הציווי על השבת פותח במילים: "אלה הדברים". בפרשת פקודי דרשו חכמים (שמות רבה פרשה נ"א, ח'): אמר הקב"ה לישראל: בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי ב"אלה אלהיך", עכשיו שעשיתם […]

בחלק היומי של הפרשה אנו קוראים על יריעות המשכן. ונראה שהיריעות הן "החוליה החלשה" של המשכן דהיינו שהן מבטאות ביתר שאת את היותו של המשכן מטלטל וזמני. חז"ל נגעו דווקא דרך היריעות, דרך הארעיות של המשכן, באהבת ה' לישראל: שמות רבה (וילנא) (פרשת ויקהל) פרשה מט סימן א א [לו, ח] ויעשו כל חכם לב, הה"ד (שיר /השירים/ ח) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מים רבים אלו העובדי כוכבים שנאמר (ישעיה יז) כהמות ימים יהמיון ואם היו מתכנסין […]

נפתח בע"ה בסדרת שיעורים על מועדי השנה, ראשית נדון במצוות עיבור השנה וקידוש החודש. הרמב"ם מנה את שני העניינים הללו – קידוש החודש ועיבור השנה כמצווה אחת: ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קנג: והמצוה הקנ"ג היא שצונו ית' לקדש חדשים ולחשב חדשים ושנים. וזו היא מצות קדוש החדש. והוא אמרו יתעלה (בא יב) החדש הזה לכם ראש חדשים. ובא הפירוש (ר"ה כב א) עדות זו תהא מסורה לכם. כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל איש ואיש כמו שבת בראשית שכל […]

החלק היומי אנו קוראים על שיתוף הפעולה בין יהודה לדן, שמסמל את איחוד כל ישראל בעבודת המשכן: שמות (פרשת ויקהל) פרק לה פסוק ל – לד וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְקֹוָ֖ק בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה: וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה: וְלַחְשֹׁ֖ב מַֽחֲשָׁבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת: וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת: וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ ה֕וּא וְאָֽהֳלִיאָ֥ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֖ךְ לְמַטֵּה־דָֽן: כיוון נוסף ביחס לשיתוף הפעולה הזה מובא בדברי הרב קוק: שמונה קבצים […]

בחלק היומי של הפרשה חוזר שוב ושוב שורש נ.ד.ב נדיבותם של עם ישראל מודגשת שוב ושוב, כמו כן ישנה חזרה על הביטוי על נשאו לבו. אור החיים הקדוש וכן החתם סופר דנים על הכפילות בין נשאו לבו לנדבה רוחו: אור החיים שמות (פרשת ויקהל) פרק לה פסוק כא (כא) ויבאו כל איש אשר נשאו וגו'. פירוש אומרו נשאו לבו ונדבה וגו', דע כי יש שתי הדרגות במתנדבים, הא' הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולתו וערך ממונו, ולזה יקרא נדבה רוחו […]

שמות (פרשת ויקהל) פרק לה פסוק א – ג וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם: שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיקֹוָ֑ק כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת: חכמים מגדירים שהנקראים קהל הם רק הנמצאים בארץ ישראל. תלמוד בבלי מסכת הוריות דף ג עמוד א אמר רב אסי: ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל, שנאמר: ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל […]