רב: הרב תמיר כהן

ה' שומר את גרים גזל הגר וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ: וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו1: פרשיה זו עוסקת באדם שגזל את חברו ונשבע על שקר, ולאחר מכן התחרט ורצה לכפר על חטאו. […]

התורה והארץ הדיבר הראשון בהר סיני – מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים. ונראה לי שכך פירושה לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב1. שאלת חז"ל: "מה עניין שמיטה אצל […]

אמירה, דיבור, ושלום1 אמירהשם הפרשה, "אמור", לכאורה מבטא דבר שולי. הלוא העיקר הוא תוכן הדברים, והאמירה הינה כלי למסירתם. מדוע כאן נקבע שם הפרשה על פי הכלי2?עיון בפסוק הראשון בפרשה מראה שהתורה הדגישה את השורש: א.מ.ר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: רש"י מפרש: אמור ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים. ועדין יש להבין את החזרה על השורש: א.מ.ר.בזוהר הקדוש מבואר3: "אמור אל הכהנים" – ר' יצחק אמר: אמור אל הכהנים […]

קדושה – לא רק למלאכים שני חלקים ומסגרת משולשת פרשת קדושים נחלקת באופן ברור לשני חלקים, דבר שגם מחלק הפרקים עמד עליו: 1. פרק י"ט – עוסק בהדרכות כיצד יש לממש את הצו: "קדושים תהיו", על ידי דברים שיש לעשותם, ועל ידי דברים שיש להימנע מלעשותם. 2. פרק כ' – עוסק בעונשי מיתה על חטאים מסוימים, בעיקר כאלו הקשורים לענייני עריות. שני החלקים פותחים בכותרת המוכרת והשכיחה: "וידבר ה' אל משה לאמור", דבר המוכיח את החלוקה שהזכרנו. נעמוד תחילה על […]

חיכוכים ויקרא פרק י"ב וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה: וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת […]

איה שעיר החטאת? ויקרא פרק י , יב-כ וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי ה' וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא: וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי ה' כִּי כֵן צֻוֵּיתִי: וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' […]

אל"ף זעירא חומש "ויקרא" – על שום מה? שמו של החומש שנחל זה עתה בקריאתו, נגזר מן המילה המופיעה בראשו: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר ותמוה, במה זכתה מילה זו לקבוע את שם החומש כולו? הרי בסך הכל מדובר במילה שמשמשת כאמצעי, בתוך פסוק שמשמש אף הוא כאמצעי לתוכן שידובר בו בפסוק הבא, שהוא אכן קולע לנושא של החומש – הקרבת הקורבנות: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה […]

על מקרא מגילה סיכום לא, לא טעינו. גם אין כאן "נהפוך הוא". בסך הכל רצינו להמשיך את הנושא שעסקנו בו בשבוע שעבר, ולקשור אותו לקריאת המגילה. לנוחיות הקוראים, נפתח בסיכום השיחה לפרשת ויקרא: החומש נקרא על שם המילה הפותחת אותו, "ויקרא", כיוון שהיא מבטאת את ההזמנה של הקב"ה למשה לבוא אל אוהל מועד, ולהיוועד אתו שם. זו לשון של חיבה, כי משמעותה חיבור, ורק לאחר הקריאה יבוא התוכן הספציפי לדיבור, לאמירה ולציווי. כך מלאכי השרת, אותם כוחות רבים בהם מנהיג […]

משכן העדות ואוהל מועד כינויי המשכן שני כינויים עיקריים לו למקום השראת השכינה בישראל: 1. משכן העדות1: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן 2. אוהל מועד2: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מה משמעותם של שני כינויים אלו? האם ניתן לעמוד על חוקיות בשימוש בשני הכינויים? במבט ראשון נראה שניסיון למצוא סדר, יעלה […]

הלב והציווי – על חוכמת הלב וקביעת גבולות חלוקה שרירותית, או עניינית?שתי הפרשות החותמות את חומש שמות, עוסקות בקיום הציווי על עשיית המשכן. פרשת ויקהל פותחת במצוות השבת, בתיאור הבאת הנדבה למשכן, מינויים של בצלאל, אהליאב ועושי המלאכה, ומכאן עוברת התורה לתיאור של עשיית המשכן, הכלים והחצר.פרשת פקודי פותחת בפקודי הזהב, הכסף והנחושת, ממשיכה בתיאור העשייה של בגדי הכהונה, הבאת המשכן וכליו אל משה, והקמת המשכן והשראת השכינה בו. לפנינו רצף הגיוני של תיאור עשיית המשכן, ולכאורה החלוקה לשתי פרשות […]

מנהיגות בזמן משבר כי שיחת עמך ניתן ללמוד הרבה מן האופן שבו באה לידי ביטוי מנהיגותו של משה רבנו סביב חטא העגל. תחילה נראה כיצד מקבל משה את הידיעה על החטא1. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: וְעַתָּה […]

הרועה שאינו נראה המנורה ומזבח הקטורתידועה התמיהה על מיקומה של פרשיית מזבח הקטורת המופיעה בסוף הפרשה, בשעה שהיינו מצפים למצוא אותה בפרשת תרומה, בין שאר הציוויים על כלי המשכן. אך יש מקום לתמוה גם על תחילת הפרשה1: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְדֹוָד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מה ראתה התורה לצוות בפתחה של […]

ארון וכפורת וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב.וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב.וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם.בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ.וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה […]

המלאך, האימה והצרעה שתי שליחויות הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ.כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ.כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו.לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם.וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ.לֹא […]

התרמודאים וזיקתם לחג החנוכה ראשי פרקים:פתיחהתרמוד במקורות חז"ל השתתפה בחורבן ראשון ושניפסול אנשי תדמור רקע היסטוריחמישים שנות אנרכיהממלכת תדמורהנקודה היהודיתעלייתה של תדמוראודינת או זנוביה?תדמור – מקור החוכמות הנוכריותתדמור והנצרותסיכוםנספחים פתיחה זמן הדלקת נר חנוכה נקבע1: "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק… ועד כמה? אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עד דכליא רגלא דתרמודאי". נשאלת השאלה, מה הדין בימינו כאשר החנויות פתוחות גם בלילה ורגל כלה מן השוק בשעות מאוחרות, ויש לנו אפילו "עיר ללא הפסקה". האם זמן […]