כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט – הפרט כמעיין – תהליך

נראה בביאור הענין בהנהגה. משל לרב הלומד על מנת ללמד, ואכן מלמד הוא את תלמידו. אם מלמד הוא על מנת שתלמידו ידע את התורה הרי זה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. כל לימודו על מנת ללמד והוא הסתיים בידיעת תלמידו את תלמודו. אבל אם מלמד הוא את תלמידו על מנת שהתלמיד ילמד הלאה, נעשה שכלו של התלמיד שכל מוליד ולא רק שכל עקר שאינו יודע לתת. לוקח הוא את הידיעות עצמן בחינת "פרט", ועושה אותן כמעיין המתגבר – […]

מבוא למידת בנין אב

לשון האר"י בבנין אב: מבנין אב מכתוב אחד. לפעמים תקבל מצד התפארת הנקרא אב, בנטותו לצד הנצח. או ההוד הנקרא כתוב אחד. וזהו בנין אב מכתוב אחד. מבנין אב משני כתובים. לפעמים בהכרעה בין שניהם נצח והוד. זו בנין אב משני כתובים, שהם נצח והוד. בנין אב שייכת לספירות נצח והוד שבתפארת. מצאנו כמה הנהגות של הספירות של נצח והוד. לבר מגופא הנצח וההוד נחשבים למציאות של "לבר מגופא". עניינם הוא ההשפעה החוצה. נראה שלפיכך נקראים הם "כתובים" שכן הכתובים […]

תהליך י"ג מידות

שלש מידות ראשונות הם כלפי מידות התפארת הבנויה מחלקיה שם. חסד גבורה תפארת נצח הוד. ספירת יסוד שהיא בחי' כל1 היא כוללת ועל כן שייכת לקמן. א. קל וחומר חסד וגבורה – זו בחי' הנהגת קל וחומר בחי' שרי בפירודא2. חלק מן העולם מונהג בדין וחלק ברחמים זה חמור וזה קל, ואפשר לדון וללמוד מזה על זה. ב. גזירה שוה תפארת – זו הנהגת גזירה שוה בחי' מיזוג מיתוק והכרעה. זו התפארת מצד עצמה עי' הנהגת שמכח כוללת בקרבה כמה […]

י"ג המידות ומקורות פנימיים

הזהר מקורות בזהר שדיברו על י"ג מידות בכללן יג מידות שהתורה נדרשת – יג מידות הרחמים – זהר פנחס רכ"ח י"ג מידות – י"ג תיקונים בי"ג מידות מתעטרת התורה זהר בלק נ"ה מקורות בזהר שדיברו על מידות מסוימות הנהגת כלל ופרט, פרט וכלל, כלל ופרט וכלל – ספרא דצניעותא הנהגת כלל ופרט, פרט וכלל – פרשת אמור מקורות כלליים בזהר שעוסקים בנושאים הנזכרים במידות זהר רעיא מהימנא וארא כ"ה מקורות נוספים הירושלמי הנהגת כלל ופרט, פרט וכלל, כלל ופרט וכלל […]

וכן שני כתובים המכחישים זה את זה – תהליך

ולפעמים מתנהג העולם ע"י נ"ה שבמלכות, שהם ב' כתובים המכחישים זא"ז, זה דין וזה רחמים, וע"י היסוד שהוא הכתוב הג' המכריע ביניהם, יתמזגו ויתנהג העולם ע"י מיזוג היסוד והכרעתו בתוך המלכות דידה, וזהו המדה הי"ג. ע"כ מדברי הרח"ו זלה"ה שמצא מכת"י האר"י זלה"ה בעצמו: אף מידה זו המשך למידות "דבר הלמד" הקודמות לה. אף מידה זו שייכת לנצח והוד שבמלכות. אלא שבמידה זו אין נצח והוד שבמלכות בבחי' "דבר הלמד" אלא בבחי' שני כתובים המכחישים זה את זה. כיצד נוצר […]

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל – תהליך

ארבע מידות יש הנקראות דבר שיצא מן הכלל הראשונה היא הנהגת הבריאה כלשון האר"י: וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. לפעמים מקבלת מן הת"ת בסוד למודי ה', ע"י נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד, והת"ת בנצח, בסוד שם הוי"ה בנצח, ואדנ"י בהוד. והנה זו הנהגת תחלת בריאתו של עולם, כי תחלה היו למעלה ד"ו פרצופים, והמלכות שנקראת דבר3, היתה בכלל הת"ת הנקראת כלל ונכללה בו, ויצא מן […]

מבוא למידת דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו

דבר הלמד מעניינו המילה ענין מופיעה בתנ"ך רק בספר קהלת. שלמה המלך משתמש במילה זו שבע פעמים בספרו. רש"י כתב שיש לפותרו1 מלשון "מעון" שאדם נכנס לדבר זה כאילו זו דירתו שכך הוא נוהג ובזה מתעסק. נראה שדבר הלמד מעניינו שייך לפירוש זה של רש"י שהוא לשון מעון. למדים דבר מתוך המקום שבו הוא נמצא, מתוך מעונו. לפי האר"י י"ל ש"דבר" היינו המלכות שהיא העולם המעשי כמו שכתב "יתנהג העולם הנקרא דבר" "הלמד" היינו בנצח והוד שלו שאלו הליכותיו2 והנהגותיו […]

כללי לימוד לי"ג מידות

א. "דיו לבוא מן הדין להיות כנדון" אמרינן במדרשי הלכה ולא במדרשי אגדה. דוגמא: נדרים דף י' והשוה ב"ר א' י"ג. ב. יש סדר לדרשות מהמידות שהתורה נדרשת. אם יש באותו ענין קל וחומר וגזירה שוה, יש להתחיל מקל וחומר ואח"כ גזירה שוה. אם הגזירה השוה מקובלת מרבו ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני, גזירה שוה קודמת. עיין שבועות דף ל"א והשוה לבבלי וירושלמי ריש פרק ו' פסחים. ג. האר"י כתב על "פרט הצריך לכלל" שהוא "מידה גרועה" שהפרט משתמש […]

מידת המלכות בי"ג מידות שהתורה נדרשת

בדברי האר"י בביאורו למידות מדת "פרט" היא המלכות וגם "דבר" היא מלכות. תכונת המלכות כפרט הוא לפרט הדברים. במלכות מקבל כל דבר את צורתו כפרט בתוך הכלל. תכונת המלכות כדבר היא דלית ליה מגרמיה כלום כמו המילה דבר שהיא סתמית וצריך לבאר איזה דבר ובאיזה הקשר היא נאמרת. הפרט שואף להִכלל עם הכלל על כן במידות הפרט והכלל המלכות עולה. במידת כלל ופרט וכלל עולה למעלה מן היסוד ובכלל הצריך לפרט עולה אף למעלה מן התפארת. הדבר שואף לקבל את […]

מבוא (שני) למידת כלל ופרט וכלל

לפעמים תעלה המלכות למעלה מן היסוד, ותכריע היא בין היסוד והתפארת. וזהו כלל ופרט וכלל, כי כלל הוא הת"ת, שבו כלולים ו"ק, ופרט היא המלכות, דלית לה מגרמה כלום. ועוד, ששם הדברים נפרטים ומתפרשים, בסוד, ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם, כי שם מקומם. וכלל, הוא היסוד הנקרא כל, דכליל שית בקרטופא חדא. ואז יתנהג העולם כפי הכרעת מדת מלכות. ההנהגה היא על פי המלכות המכריעה בין יסוד לתפארת וכיון שתפארת ויסוד שניהם בחי' כלל הרי שהמלכות אף […]

ביאור האר"י לי"ג מידות – פרי עץ חיים (שער עולם העשיה פרק ו)

מקורות לדברי האר"י מופיעים בסוף הביאור (וכן הפניות למקורות מתוך הביאור עצמו) והנה אין ספק, כי התורה התחתונה שנדרשת בי"ג מדות אלו, שנמשכים אליה מי"ג מדות עליונות תורה שבכתב, הנדרשת בי"ג מדות אלו, דוגמת י"ג אלו. כי כל מה שיש בתחתונים יש בעליונים, ומשם נתפשט בתחתונים. והנה תורה עליונה שהיא ת"ת, נחלקת בסוד ו"ק שבה, כלולה מדין ורחמים, וכללותה הרי י"ג: א. מקל וחומר. דרשא זו מצד המלכות, שמקבלת מהת"ת פעם כך ופעם כך1, כי פעם תקבל מחו"ג שבת"ת, וזהו […]

מבוא למידות "דבר שהיה בכלל ויצא"

נראה שג' (שהן ד') מידות דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, קשורות לתהליך הנסירה הזווג והיציאה לעולם שיש בו טוב ורע. דבר שהיה בכלל ויצא ללמוד זו בחי' הנסירה. בתחילה זכר ונקבה היו דו פרצופין במציאות גוף אחד ואז יצאה הנוק' ללמד שזה להיות בהוד ובא הזכר אחריה לנצח בחי' איהו בנצח ואיהי בהוד. על כן לא ללמד על עצמה יצאה כי אם על הכלל כולו שבא אחריה. דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען זה כבר הזווג עצמו המביא לעיבור. […]

שמות נצח והוד במידות

שני שמות יש להם לנצח והוד בברייתא די"ג מידות. פעמים שנקראים כתובים, וכל אחד מהם "כתוב אחד" או "הכתוב", ופעמים שנקראים "הלמד" או "ללמד" על שם "וכל בניך לימודי ה'" שהם בחינת נצח והוד. "כתוב" הוא ביטוי למציאות שאינה משתנה. "לימוד" הוא ביטוי לפעולה ודינמיות. … מתחילה היא ההתרחבות הציורית מתוך הספיגה שכל נושא סופג אל תוכו מחוצה לו, כאן באה כבר כריית האזנים לכלל עמדתה, והלמ"ד בא לסדר את ארחות השפעותיו. (ריש מילין). במידות בהן נצח והוד נקראים "כתובים", […]

דוגמאות לקשר שבין הדין למידה שבה הוא נלמד במידות אחרות

ירושלמי ראש השנה פ"ד (ה"ח) – סדור שנחלק ודבר שהוא מיוחד במקומו קידושין ס"ח (ע"א) – היקש בבא קמא ג' (ע"ב) – היקש אבות נזיקין – ריש בבא קמא משמעות המצוות המסיימות ספר ויקרא מספר ביאורים ביחס שבין המידות לקודש

מבוא למידת כלל ופרט וכלל

נאמר בספר יצירה (פ"א מ"ג): עשר ספירות בלימה מספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוונת באמצע כמילת לשון וכמילת מעור. וביאר בהרחבה משנה זו הרמ"ק בפרדס שער א' פ"א עיי"ש. בתוך ביאורו כתב הרמ"ק שאנו מחלקים את אצבעות הידיים ואצבעות הרגליים לשתי מערכות ולכן עשר הספירות הן כנגד עשר אצבעות. האצבעות מחולקות לחמש כנגד חמש, ימין ושמאל, והן מחוברות באמצע אצבעות הידיים – בברית הלשון ואצבעות הרגליים – בברית המעור. בספרא דצניעותא מרומז ענין זה בפרק ג': אתקין […]

י"ג מידות – י"ג תיקונים

זוהר בלק (דפו"י דף נ"ה): דרך כוכב מיעקב רבי רבי כמה רזין סתימין כלילן הכא. פתח ואמר "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן". כד ברא קב"ה לאדם קדמאה, דו פרצופין בראו, והוו מתחברן כחדא בלא פירודא, מאי טעמא? בגין דכתיב "זכר ונקבה בראם" בלא פירודא ולא כתיב בראו אלא בראם כיון דאתבריאו הוו כחדא1 דא עם דא בשיקולא. מה עבד ליה קב"ה נסר ליה נסירו, ונטל לנוקבא מניה, ואתקין לה בכמה תיקונין, וקשטה בכמה קישוטין, ואלביש לה בכמה לבושין, […]

מבוא (שלישי) למידת כלל ופרט וכלל

כך היא לשון האר"י: כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. לפעמים תעלה המלכות למעלה מן היסוד, ותכריע היא בין היסוד והת"ת. וזהו כלל ופרט וכלל, כי כלל הוא הת"ת, שבו כלולים ו"ק, ופרט היא המלכות, דלית לה מגרמה כלום. ועוד, ששם הדברים נפרטים ומתפרשים, בסוד, ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם, כי שם מקומם. וכלל, הוא היסוד הנקרא כל, דכליל שית בקרטופא חדא. ואז יתנהג העולם כפי הכרעת מדת מלכות, וזהו אי אתה דן אלא […]

זהר פרשת וארא – קול ודיבור

וידבר משה כן אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, מאי מקוצר רוח, אמר רבי יהודה, דלא הוו נפישי, ולא הוו לקיטי רוחא, אמר רבי שמעון, מקוצר רוח, דעד לא נפק יובלא למיהב לון נפישו, ורוח בתראה עד לא שלטא למעבד נמוסוי, וכדין הוה עאקו דרוחא, ומאן איהו, רוח בתראה דקאמרן, (נ"א דעד לא יהב ליה יובלא ברכה על האי רוחא, לאתקיימא נפש תתאה, ולא שלטא האי רוח על נפש אלא כד אתברכא מיובלא, כדין יהא רוחא, ומאן […]

הקדמה ע"פ האר"י לביאור המידות

האר"י ז"ל בבואו לבאר י"ג המידות וההנהגה העולה מהן דקדק במילים שהברייתא משתמשת בהם. יש מילים שהן בעצם מושגים הרומזים לספירות. בכל מקום שמופיעה אותה מילה מבארה האר"י על פי עניינה. כגון "דבר" רומז אל המלכות "כתוב" "כתובים" – רומזת לנצח והוד "ללמד" – לימודי ה' הם נצח והוד כלל – ת"ת (או יסוד במידת כלל ופרט וכלל) עניינו – ענין ואוו. "ואוו" – רומז אל התפארת.

זהר בלק נ"ה

זהר בלק (דף נ"ה): דרך כוכב מיעקב… … נסר ליה נסירו, ונטל לנוקבא מניה, ואתקין לה בכמה תיקונין, וקשטה בכמה קישוטין, ואלביש לה בכמה לבושין. … כמה קישוטין קשט לה? שבעין. ואינון שבעים פנים דאורייתא. כמה תיקונין תקין לה? תליסר תיקונין! אינון תליסר מכילין, דאורייתא. נדרשת בהו. כמה לבושין אלביש לה? שית לבושין! ואינון שית סדרי משנה, בשית אנפין. ויש לדקדק שבתחילה הסדר הוא "ואתקין… וקשטה… ואלבא", ובפירוט, הסדר הוא קישוטין, תיקונין ולבושין. נראה שבתחילה הסדר הוא מצד הקרוב קרוב […]


אינדקס השיעורים ואפשרויות החיפוש השונות באתר

חיפוש שיעורים

  • שם הרב

  • מסכתות

  • נושאים

  • תגיות

  • סוג מדיה



חיפוש מתקדם


נושאים