המאגר התורני

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל יחס הנגלה והנסתר. בזוה”ק על הפרשה ישנן כמה דרשות על הפסוק (שמות כ”א, ז’): וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים. וכך דורשים בזוה”ק: תרגום הסולם: בוא וראה, יש נשמה שנקראת אמה, ויש נשמה שנקראת שפחה ויש נשמה שנקראת בת מלך, וכאן יש איש, שנאמר בו: “ה’ איש מלחמה”, ויש איש שנאמר בו: “והאיש גבריאל”. ומשום זה, נשמה שנתחייבה בגלגול, אם היא בת

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל יחס הנגלה והנסתר. תמצית השיעור נחלקו הרמב”ן והראב”ד בדין משכון, האם משכון יוצר את החוב או שהוא תוצאה של החוב. הדים לשתי הסתכלויות אלה אנו מוצאים בדרשות חז”ל על השכינה והמשכן, הקשורים למשכון. נראה, שההבדל בין שתי השיטות הוא ההבדל שבין הנגלה והנסתר – האם משכון הוא תגובה למציאות, או שיסודו בעולמות רוחניים, המופיעים בעולמנו בדמות משכון. מחלוקת הראשונים סוגית הגמרא (קדושין ח’ ע”א- ע”ב): אמר

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל תפוחי זהב במשכיות כסף. תמצית השיעור: הרי”ף כותב שרק קשר שהוא מעשה אומן הוא קשר שחייבים עליו בשבת. הרמב”ם השמיט את סוגית הגמרא שהביא הרי”ף, והוסיף גמרא שהשמיט הרי”ף. עניינה של מלאכת קושר הוא איחוד דברים נפזרים לקומה שלמה. הבנה זו מיישבת את שיטות הראשונים. שיטות שונות יש בין הראשונים בהגדרת מהותה של מלאכת קושר, נעמוד על סוגית הגמרא ועל שיטות הראשונים בהבנתה. נעיין בשלוש סוגיות

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל בבלי וירושלמי. שנו חכמים (שבת פט”ז מ”א): מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין ואף על פי שיש בתוכן מעות ולהיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש בן בתירא אומר אף למפולש. הרמב”ם פסק את דברי המשנה להלכה (הל’ שבת פכ”ג הכ”ח): ומצילין תיק הספר עם הספר ותיק תפילין עם התפילין אף על פי שיש בתוכן מעות. מרכבת המשנה על הרמב”ם מעורר לסתירה שיש בין

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל אימתי הלכה כירושלמי. המשנה במסכת שבת (ל”ח ע”ב) אומרת: אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל, ולא יפקיענה בסודרין ור’ יוסי מתיר, ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה, מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים: אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה, אם ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה. בגמרא מבואר, שר’

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל קשר בין הדין לדרך בה הוא נלמד. לשון הרמב”ם בספר המצוות: מצוה ל”א היא שצונו לשלוח הטמאים מן המחנה והוא אמרו יתעלה “וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב”. וזה המחנה הוא מחנה שכינה. לשון הרמב”ם בהל’ ביאת המקדש פ”ג ה”א, ב’: מצות עשה לשלח כל הטמאים מן המקדש שנאמר “וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש”. זה המחנה האמור כאן הוא מחנה

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל “יחס הנגלה והנסתר” ועל הכלל “תפוחי זהב במשכיות כסף”. תמצית השיעור: דין התורה פוטר שואל (ואף את שאר השומרים) מתשלום הפגיעה בחפץ השאול כאשר “בעליו עמו”. דין זה מעורר תמיהה ברמה המוסרית, ובפרטי הדינים. נבאר, שכאשר “בעליו עמו” הרי שהבעלים משועבד לשואל, ונתינת החפץ היא ביטוי לנתינת עצמו. הוא רוצה לתת את החפץ אך להשאיר את האחריות בידיו, ועל כן השואל פטור מתשלום. הבנה זו מאירה

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל מושגים ומשפטים מיוחדים. תמצית השיעור: הביטוי “מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה” אינו מתפרש כפשוטו, לכאורה. הרי אדם המגביה פאה לעני לא זוכה בה לעצמו, אלא רק יכול לזכות בה – אילו יפקיר נכסיו. הביאור הוא שהגבהתו לחברו היא בעצם הרחבה של הגבהתו לעצמו. מתוך שחברו כלול בו – הרי שיכול הוא לזכות לו. סוגיית הגמרא (בבא מציעא ט’ ע”ב): משנה. היה רוכב על גבי בהמה

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל דבר שלא במקומו. תמצית השיעור: הביטוי “מלאכת מחשבת אסרה תורה” הוא ביטוי מרכזי, לכאורה, בהלכות שבת, אך הוא איננו מופיע כלל במסכת שבת. לדבר זה עשויה להיות השלכה על הבנת המושג. אחד המושגים היסודיים בהלכות שבת הוא (חגיגה י’ ע”ב): מלאכת מחשבת אסרה תורה. דווקא משום מרכזיותו הרבה בהלכות שבת מתמיהה העובדה שמושג זה לא נזכר במסכת שבת ולו פעם אחת! ודאי הוא כי יש דברים

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל מקורות פנימיים לסוגיות. תמצית השיעור: קושיות רבות על המשניות והירושלמי בפרק ראשון במסכת שביעית מתבארות לאור דברי הזוה”ק המבאר את ההלכה למשה מסיני של “עשר נטיעות”. יש ערך בחרישה בשדה הנטיעות ערב שביעית, משום שיש בחרישה זו תיקון של השדה, בחי’ ספירת המלכות, וחיבורה עם הנטיעות – בחי’ הספירות שמעליה. בלימוד הפרק הראשון של מסכת שביעית בירושלמי עולות כמה שאלות, המכוונות להבנה עמוקה של מבנה הפרק

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל דבר שלא במקומו. תמצית השיעור: המשנה המתארת את המעמדות איננה מזכירה את ראש המעמד, והוא מוזכר בהקשר לפתקידו בלבד. הדבר מלמד על מהות המינוי של “ראש מעמד”. המשנה במסכת תענית (פ”ד מ”ב) מתארת את תקנת המעמדות: אלו הן מעמדות: לפי שנאמר (במדבר כ”ח) “צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי”, וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו, התקינו נביאים הראשונים

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל מחלוקת שאיננה סימטרית. תמצית השיעור: לשונה של מחלוקת התנאים בענין בעל הבית הנזקק לצדקה מלמדת על שתי תפיסות ביחס לעניים, האם זו שאלה מציאותית או שאלה של הגדרה. בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום, וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני – יטול, וכשיחזור לביתו ישלם, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים, עני היה באותה שעה (פאה פ”ה מ”ד). יש לעיין בסגנונה של מחלוקת זו, שאיננו סימטרי.