קטגוריה: לחיות עם פרשת השבוע

לעילוי נשמת בוגרי הישיבה אילון ויס הי"ד וצור אברהם הי"ד

לחיות עם פרשת השבוע – אמור – לחיות על קידוש השם בפרשת השבוע יש מצוה, שבשנתיים האחרונות נמצאת במרכז מציאות החיים שלנו – מצות קידוש השם. בע"ה ככל שנלמד על כך יותר, ונקיים מצוה זו בחיים – לא יהיה צורך למסור את הנפש על קידוש השם. קידוש השם היא המצוה שבה נאמר הענין של מסירות נפש. יש דברים שאדם צריך למסור את נפשו עליהם. כמובן, שלוש העברות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. המנחת חינוך (מצוה תכ"ה) חידש שגם […]

לחיות עם פרשת השבוע – ויקהל – לברוח ממחלוקת כמו מאש השל"ה הקדוש מעורר בתחילת הפרשה לענין חשוב, שיש לנו מה להתקדם בו בע"ה. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. לאחר שנכתב בתורה איסור מלאכה באופן כללי, מדגישה התורה באופן מיוחד את איסור ההבערה. חז"ל נחלקו […]

לחיות עם פרשת השבוע – כי תשא – "יישר כחך ששברת" – על מנת לתקן   הנקודה העיקרית בפרשת "כי תשא" היא חטא העגל. חטא העגל מלוה את עם ישראל לאורך הדורות (סנהדרין ק"ב ע"א): אמר רבי יצחק: אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון, שנאמר: "וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם". בכל צרה שמגיעה לעם ישראל, יש משהו מפרעון חטא העגל. הדבר נכון במיוחד בקשר למלחמה (אורות המלחמה, ד'): לולא […]

לחיות עם פרשת השבוע – משפטים – אין קשה יותר מלהיות ברשות אחר בפתיחת פרשת משפטים בולטת ההדרגה של הדינים, מן הכבד אל הקל: ראשיתה באדם שהורג אדם במזיד או בשוגג, וכן הורג עבד וכדומה (שמות כ"א, י"ב-כ"ז): מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת… וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת… וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף… וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ… וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה… לאחר מכן עוסקים בנזקי […]

לחיות עם פרשת השבוע – בא – בכור פרעה, בכור השפחה ובכור בהמה שלוש הפרשיות הראשונות של ספר שמות עוסקות בתהליך של היציאה ממצרים. פרשת שמות עוסקת בירידה למצרים ובשעבוד. פרשת וארא – עוסקת ביחס למצרים ובטיפול בהם על ידי המכות. פרשת בא – החל מהמילים הראשונות עוסקת בפרעה: "בא אל פרעה". מדוע התורה מקדישה פרשה שלמה למאבק מול פרעה וברצון של הקב"ה לשבור את פרעה? ה' ברא את הרע, ונתן לו בחינה של אוטונומיה בעולם. כאשר הרע עובר את […]

אחד הדברים שבולטים לעין בקריאת הפרשה הוא החזרה על המילה "היום". הדבר בולט במיוחד בקריאה של היום ("רביעי"). הפסוק הפותח והפסוק הסוגר מסתיימים באותה מילה: דברים כ"ז, א': וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. דברים כ"ז, י': וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אלקיך וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְו‍ֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. מה הכוונה במילה "היום"? המילה הזו חוזרת בפרשה פעמים רבות, ולפעמים בצורה מיוחדת. הדבר בולט מאוד בפרשת הביכורים (דברים כ"ו, […]

על המילים הפותחות את הפרשה, "כי תצא למלחמה על אויביך", יש פירוש של הכלי יקר שנראה כאילו נכתב במיוחד על המלחמה שאנו נמצאים בעיצומה. ננסה ללמוד את דבריו. לאחר שהוא שואל כמה שאלו על הפסוק הוא מפרש: וזה דבר ברור שכשאין שלום בין הלוחמים הרי הם מנוצחים, כמו שקרה לפריצי ישראל בבית שני, לכך אמר "כי תצא", בלשון יציאה, מיעט המלחמה הפנימית תוך העיר, לומר שדווקא כצאתך העיר תפרוש כפך למלחמה אבל בתוך העיר יהיה שלום ביניכם, ודווקא "למלחמה" תצא […]

בפרשת השבוע מופיעה מילה שיש לה משמעות מיוחדת בימים אלה (דברים א', י"ב): אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. יש שנוהגים לקרוא פסוק זה במנגינת הטעמים של מגילת איכה, ולכן לא מתחילים את עליית שני בפסוק זה אלא חוזרים על הפסוק הקודם. כשקוראים את המילה "איכה" סמוך לתשעה באב, זה מזכיר לנו את מגילת איכה ואת החורבן. אך במדרש רואים שחז"ל ראו זאת בצורה אחרת, והפכו את המרירות של איכה למתיקות. המדרש הראשון (איכה רבה פרשה א', א'): "איכה ישבה", […]

בפרשת השבוע יש פסוק מרכזי, שנותן כיוון להבנת התהליכים שעם ישראל עובר גם בימים אלה (ויקרא כ"ב, כ"ז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'. דרשו חכמים (בבא קמא ס"ה ע"ב): אמר רבא: שור בן יומו קרוי שור שור שנולד – נקרא מיד שור. אצל האדם, לעומת זאת, זה לוקח הרבה זמן. בזוה"ק על הפרשה מאריכים לפרט את התהליכים שעובר האדם – ברית מילה, פדיון לבכור, בר מצוה, […]

אחד העניינים המופיעים בפרשה בהרחבה גדולה הוא סימני הטהרה המתירים לנו לאכול יצורים שונים – בהמות, דגים ועוד. הרמב"ם מונה זאת כמצוה, ויש מקום להתבונן בהגדרת המצוה (מצות עשה קמ"ט): והמצוה הקמ"ט היא שצונו לבדוק בסימני בהמה וחיה, והוא שיהיו מעלים גרה ושוסעים שסע ואז יהיה מותר לאכלן. והיותנו מצווין לבדוק אותן באלו הסימנין הוא מצות עשה והוא אמרו ית' (שמיני יא) זאת החיה אשר תאכלו. ולשון ספרא (רפ"ג) אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה. כלומר הבהמה שיהיו […]

בפרשת השבוע מופיעה מצוה, שהופיעה כבר בפרשת תצוה. ננסה לעיין במשמעות הלאו הזה, שהתורה חוזרת עליו פעמיים (שמות ל"ט כ"א): וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפֹד. כך הגדיר זאת הרמב"ם: הזהירנו מהסיר החשן מעל האפוד אבל יהיה החשן דבוק בו. ובסוף מכות אמרו עם זכרון מחוייבי מלקות, והא איכא מזיח החשן, הנה כבר התבאר שהמזיח לוקה. יש איסור להזיז את החושן מעל האפוד ולהפריד בין החושן ובין האפוד. מהי משמעות הדברים? בספר "דגל מחנה אפרים" כתב (שמות כ"ח, כ"ח): "ולא יזח […]