שפע טובה והצלחה – ע"פ הרצון
שפע טובה והצלחה – ע"פ הרצון בפרשת השבוע מופיע ענין המן. פרשיה זו בתורה, מלמדת אותנו לימוד יסודי בגישה למזונות האדם ולירידת השפע האלוקי גם בחיי היום-יום. אנו אף מוצאים ביטוי לכך בהלכה לגבי הפרשיות שנכון לאומרם בכל יום (שו"ע,או"ח,א,ה) : טוב לומר פרשת העקדה ופרשת המן טעמו של דבר הוא בכך שפרשה זו הינה מודל לצורת בקשת המזונות של האדם, שכן היא בונה בנו את היחס לשפע האלוקי. ננסה לעמוד על נקודה מסוימת העולה מדברי חז"ל בעניין המן שממנה […]
תודה על הגשם
הכרת הטוב על הגשמים אחת התכונות החשובות בעבודת ה', הן מבחינה מוסרית והן מבחינה אמונית, היא הכרת הטוב. יש מקום לברר את מקורה ואת משמעותה בחיינו. את רגישות התורה להכרת הטוב, אנו מוצאים אפילו בעת הנהגה של יד חזקה. כך למשל, משה נזהר מלהלקות דברים שגמלוהו טובה כמו היאור והעפר1. פרעה לעומת זאת, נוהג בחוסר הכרת הטוב (שמות,א,ח): "לא ידע את יוסף", כאשר שורש הרע להתנהגות זו נובע מתפיסה של כפירה בטוב האלוקי, כפי שהתגלה בהמשך, באומרו (שמות,ה,ב): "לא ידעתי […]
הליכות עולם לו – בעקבות פתיחת המחזור של ההלכה היומית
שיחת מוסר – פתיחה לתוכנית הלכה יומית לרגל פתיחת המחזור החדש של לימוד ההלכה היומית, יש מקום לברר את המקור של מושג ה 'הלכות' בחז"ל ואת משמעותו.חז"ל חותמים את הש"ס בדרשה המפורסמת (נדה עג ע"א): תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות בכל יום – מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר 'הליכות עולם לו', אל תקרי הליכות אלא הלכות. המקור של הפסוק בדרשת חז"ל, הוא מתפילתו של חבקוק (ג, ו-ז): עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד שַׁחוּ […]
עוצמתם של מעשים
ערכם של מעשים כשאנו ניגשים ללמוד את דרשות חז"ל עלינו להתבונן בהן בין מצד הגישה הכללית לתורה ובין מצד תוכן הדרשה. דורשים חז"ל בספרא (ספרא ויקרא – דבורא דחובה פרשה יב): רבי עקיבא אומר האוכל חלב מביא חטאת בסלע, ספק אכל ספק לא אכל מביא אשם תלוי בשתי סלעים, אם כך ענש הכתוב למי שבא לידו ספק עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לעושה מצוה. רבי מנחם ברבי יוסי אומר הנהנה שוה פרוטה מן הקודש מביא מעילה וחומשה, ומביא […]
קביעות והתחדשות בתורה ובתפילה
קביעות והתחדשות בתורה ובתפילה אומרת הגמרא (ברכות ז ע"ב): אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו, שנאמר: "וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה" בפשט הגמרא יש מקום להתבונן בשתי נקודות: א. הרי"ף שם גורס "כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלים תחתיו". ייתכן שהרי"ף גורס כך דוקא בתורה, כיוון שבתפילה לא ברור האם הקביעות היא חיובית או שלילית, שהרי "העושה תפילתו קבע […]