המאגר התורני

קטגוריה: גמרא

פרק ראשון – בית הכנסת

שיעור כללי בנושא בית הכנסת (ג:) א. קדושת בית הכנסת הגמרא מביאה את דברי רב חסדא בענין בית הכנסת1: אמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא, עד דבני בי כנישתא אחריתי. לכאורה, דברי רב חסדא אינם קשורים אל הסוגיה הכללית של פרקנו, ולא מובן מדוע בחרה הגמרא להביאם בפרק זה. מקום נוסף בו אנו מוצאים את דברי רב חסדא אלו, הוא הגמרא במסכת מגילה, שדנה בעניני בית הכנסת2: רמי בר אבא, הוה קא בני בי כנישתא. הוה ההיא כנישתא

לשיעור המלא »

פרק ראשון – חזית

שיעור כללי בנושא חזית (ד.) שאלות המצריכות עיון א. בסוגיא דף ד. על שאלת מאי חזית מביאה הגמרא תרי לישני דרב הונא והלישנא השניה אומרת: אמר רב הונא מיכפא קרנא מלגיו. ורש”י במקום אומר: … ולקמיה פריך הא מבחוץ קתני רש”י אינו מחכה לשאלת הגמרא וכבר במקום אומר שיש שאלה המתבקשת מאליה, שהרי זה סותר בהדיא ללשון המשנה האומרת שהחזית היא מבחוץ.ואמנם הגמרא שואלת זאת ואומרת “קשיא”.לפנינו שאלה בלא תשובה דוגמת “שתיק רב” שדרכנו – ע”פ הרב – לחפש תשובתה

לשיעור המלא »

פרק ראשון – השותפין – חלק ב’

שיעור כללי בנושא השותפין המשך (ב.) הזוהר בפרשת בלק דורש בענין ה”בבות” של סדר נזיקין1: ‘וירא בלק’. ר’ חזקיה פתח: ‘כה אמר ה’ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות’. כמה חביבין ישראל קמי קב”ה דאע”ג דאינון חאבו קמיה, וחבין קמיה בכל זמנא וזמנא, איהו עביד לון לישראל זדונות כשגגות. והכי אמר רב המנונא סבא: תלת בבי דינא תקינו רבנן בסדרי מתניתא, חדא קדמיתא, ב’ארבע אבות נזיקין השור המבעה וההבער’. תניינא, טלית דאשתכח, תליתאה, שותפין ורזא דאבידה.

לשיעור המלא »

פרק ראשון – השותפין – חלק א’

השותפין (ב.) מסכת בבא בתרא פותחת בדין חלוקת חצר השותפין: השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר, בונין את הכותל באמצע. מקום שנהגו לבנות גויל, גזית, כפיסין, לבנים, בונים. הכל כמנהג המדינה. בגויל, זה נותן שלשה טפחים, וזה נותן שלשה טפחים. בגזית, זה נותן טפחיים ומחצה, וזה נותן טפחיים ומחצה. בכפיסין, זה נותן טפחיים, וזה נותן טפחיים. בלבנים, זה נותן טפח ומחצה, וזה נותן טפח ומחצה. לפיכך אם נפל הכותל, המקום והאבנים של שניהם. ויש לשאול כמה שאלות על המשנה:לכאורה היה מתאים

לשיעור המלא »

פרק ראשון – מי שהיו לו בתים שדות וכרמים

מי שהיו לו בתים שדות וכרמים (ז. – ז:) נאמר בגמרא בדף ז’ ע”א – דף ז’ ע”ב: אלא אמר אביי כדמר דתניא הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים ואינו מוצא למוכרן מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה והוי בה מר היכי דמי אי הוזל ארעתא דכ”ע ודידיה נמי זל בהדייהו אפילו טובא נמי ליספי ליה דהא זול דכ”ע נמי אלא דאוקיר ארעתא דכולי עלמא ודידיה אפילו פורתא נמי לא ליספו ליה ואמר מר עלה לא צריכא דביומי ניסן יקרא

לשיעור המלא »

פרק ראשון – סוגית מיטב שדהו

סוגית מיטב שדהו (ו: – ז.) הגמ’ בדף ו’ ע”ב מביאה ברייתא: תנו רבנן מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל ר’ עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית וק”ו להקדש. ומבאר רב אחא בר יעקב את המחלוקת בברייתא: אמר רב אחא בר יעקב הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק ובהא פליגי רבי ישמעאל סבר בדניזק שיימינן ורבי עקיבא סבר בדמזיק שיימינן. יש לעיין בדברי

לשיעור המלא »

פרק ראשון – נזקי בור

נזקי בור (ה: – ו:) בגמ’ בדף ה ע”ב נאמר: אמר רבא וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו. ויש לדון בדברי רבא, האם במקרה המלמד המשותף לכולם הוא דוקא בור או שמא מיוחד הוא הבור כאב נזיקין שדוקא הוא מהווה מקור לשאר האבות? בהמשך דנה הגמ’1 מה בא ללמדנו הצד השווה המוזכר במשנה2: הצד השוה שבהן: לאתויי מאי אמר אביי לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה… רבא אמר לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה…

לשיעור המלא »

פרק ראשון – חצי נזק צרורות

חצי נזק צרורות שאלות בגמ’ דף ג’ ע”ב נאמר: כי קאמר רב פפא אתולדה דרגל רגל הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה ואמאי קרי לה תולדה דרגל לשלם מן העלייה והא מבעיא בעי רבא דבעי רבא “חצי נזק צרורות” מגופו משלם או מן העלייה משלם לרבא מבעיא ליה לרב פפא פשיטא ליה לרבא דמבעיא ליה אמאי קרי לה תולדה דרגל לפוטרה ברשות הרבים. והקשה הרשב”א1: תמיהא לי כיון דמיבעיא לרבא מי הזקיקם לשום מחלוקת בין

לשיעור המלא »

פרק ראשון – היזק שאינו ניכר

היזק שאינו ניכר (ה.) הגמ’1 בהתייחסה לאבות הנזיקין של ר’ חייא דנה בסוגיית היזק שאינו ניכר וזו לשונה: המטמא והמדמע והמנסך דממונא הוא ליתני מה נפשך אי היזק שאינו ניכר שמיה היזק הא תנא ליה נזק אי היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק הוה ליה קנסא ובקנסא לא קמיירי לימא קסבר ר’ חייא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק דאי שמיה היזק הא תנא ליה נזק תנא היזקא דמינכרא ותנא היזקא דלא מינכרא. ישנם מספר שאלות העולות מסוגיה זו:מה פירוש

לשיעור המלא »

פרק ראשון – כוונה להזיק בשור ועבד

כוונה להזיק בשור ועבד (ד.) הגמ’ בדף ג’ ע”ב ובדף ד’ ע”א דנה בשאלה מדוע צריך למנות גם שן וגם קרן כאבות נזיקין לשיטת רב יהודה הסובר ש”מבעה” זה הקרן: אמר רב יהודה: תנא שור לקרנו ומבעה לשינו, והכי קאמר: לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו כראי השן שיש הנאה להזיקה, ולא ראי השן שאין כוונתו להזיק כראי הקרן שכוונתו להזיק. ולאו ק”ו הוא? ומה שן שאין כוונתו להזיק – חייב, קרן שכוונתו להזיק – לא כ”ש! איצטריך, ס”ד אמינא

לשיעור המלא »

פרק ראשון – מבעה

“מבעה” (ד.) גרסת הגמ’ וגרסת רב שרירא גאון הגמ’ בדף ד’ ע”א דנה במחלוקת שמואל ורב מהו “מבעה”: ושמואל מאי טעמא לא אמר כרב אמר לך אי סלקא דעתך אדם הא קתני סיפא שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם וליתני ברישא בנזקי ממון קמיירי בנזקי גופו לא קמיירי ורב נמי הא קתני אדם בסיפא אמר לך רב ההוא למחשביה בהדי מועדין הוא דאתא. ודברי הגמ’ תמוהים הן ביחס לשמואל והן ביחס לרב:בתחילה מביאה הגמ’ הוכחה לשמואל הסובר “מבעה” זה

לשיעור המלא »

פרק ראשון – פטור שן ורגל ברשות הרבים

פטור שן ורגל ברשות הרבים בגמ’ בדף כ”א ע”ב נאמר: דתניא אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית מצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה דברי ר”מ ורבי יהודה רבי יוסי ור”א אומרים אין דרכה לאכול אלא להלך ר’ יוסי היינו תנא קמא אלא מחזרת איכא בינייהו תנא קמא סבר מחזרת נמי משלם מה שנהנית ורבי יוסי סבר משלמת מה שהזיקה לא דכולי עלמא מחזרת אי כרב אי כשמואל והכא בביער בשדה אחר קא מיפלגי מר סבר ובער בשדה אחר ולא ברשות הרבים

לשיעור המלא »

פרק ראשון – שיטת הרמב”ן בגדרי רשות היחיד

שיטת הרמב”ן בגדרי רשות היחיד מחלוקת רש”י ורמב”ן בעירובין דף נ”ט המשנה בעירובין נ”ט. אומרת: עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כולה, ושל רבים ונעשית של יחיד אין מערבין את כולה וכו’. ופרש רש”י: עיר של יחיד – שלא היו נכנסין בה תמיד ס’ ריבוא של בני אדם, ולא חשיבא רשות הרבים דלא דמיא לדגלי מדבר. מבואר מדבריו שרשות היחיד היינו שלא נמצאים במקום רבים וזה נקרא שזה מקום ליחיד, ורשות הרבים הוא מקום שהרבים נמצאים בו.ומתאימים הדברים

לשיעור המלא »

פרק ראשון – שיטת רש”י בגדרי ”גוד אסיק”

שיטת רש”י בגדרי “גוד אסיק” (ו:) קשיים בשיטת רש”י בגדרי גוד אסיק מתוך דברי רש”י בסוגיא בשבת דף ו’ למדנו שרה”י נקבעת ונגמרת על פי מחיצותיה. וכך היא לשונו בדף ו: ד”ה קמ”ל גמורה: כלומר זו היא שנגמרו מניין מחיצות שלה, שיש לה מחיצות מכל צד כגון חריץ וכן גדר דאמרינן מד’ צדדים גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד’ צדדים וחללו ד’ וכו’. ויש להשוות דברי רש”י אלו עם דבריו במקומות אחרים.בסוכה דף ד: אמרה הגמרא:

לשיעור המלא »

פרק ראשון – איזו היא רה”י

איזו היא רה”י (ו.) הגמ’ בדף ו’: ת”ר ד’ רשויות לשבת רה”י ורה”ר וכרמלית ומקום פטור ואיזו היא רה”י חריץ שהוא עמוק י’ ורחב ד’ וכן גדר שהוא גבוה י’ ורחב ד’ זו היא רה”י גמורה. וכתב בספר העיתים1: ובתשובות לגאון … רה”י, בדין היא שהיה צריך לומר בית של יחיד וחצר של יחיד, למטה אמר חריץ עמוק י’ ורחב ד’ (וכן גדר), אלא הללו שנים שיש לספקו בכרמלית ואצ”ל בית של יחיד וחצר של יחיד. וקצת קשה להבין תשובתו

לשיעור המלא »

פרק ראשון – הדביק פת בתנור

הדביק פת בתנור (דף ד.) ביאור קושית התוס’ במסקנת הסוגיא השאלה של רב ביבי בר אביי אם הדביק פת בתנור במזיד, התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה או לאו.והקשו בתוס’ ד”ה קודם: “וא”ת מאי בעיא היא זו אם התירו לרדותה, פשיטא שלא ישמע לנו אם נאסור לו”. ושני פרושים עיקריים יש בדברי התוס’ כפי שבאו באחרוניםא. לא ישמע לנו – היינו שאינו מחויב לשמוע לנו.ב. לא ישמע לנו – היינו על פי החלטתו אף כנגד הוראתנו.ועל הפירוש הראשון

לשיעור המלא »

פרק ראשון – מלאכת הוצאה

מלאכת הוצאה יציאות השבת ראשונים ואחרונים דנו מדוע פתח התנא דוקא בהוצאה. ואף לשון הפתיחה צריכה עיון – מדוע ‘יציאות’ ולא ‘הוצאות’? ומדוע השבת נזכרת דוקא במלאכה זו – ‘יציאות השבת’?מלאכה גרועההראשונים דנו ביחודה של מלאכת הוצאה משאר המלאכות, והתוס’ הגדירו אותה “מלאכה גרועה” ואף ראשונים אחרים דנו בחידושה של מלאכה זו. כמה הסברים נאמרו בראשונים לחידושה של מלאכה זו. תוס’ כתבו1: דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה”י לרה”ר מה לי מוציא מרה”י לרה”י. ה”אור זרוע” כתב2: משום

לשיעור המלא »

פרק ראשון – כל קבוע כמחצה על מחצה דמי

כל קבוע כמחצה על מחצה דמי (ט”ו.) פתיחה סוגיא זו המוזכרת בכמה מקומות בש”ס, רבים קולמוסין נשתברו עליה, וקושיות עצומות התקשו בה הראשונים והאחרונים. נעסוק ביסוד דין רוב, ומתוך כך נוסיף ביאור בסוגיא זו. שאלות 1. יש להבין מדוע קבעה הגמרא שכל קבוע הוא דוקא “כמחצה על מחצה”, ולא אמרה בפשטות שכל קבוע הרי הוא ספק?נראה שתשובה לכך ניתן לראות בדברי רש”י בסנהדרין (ע”ט ע”א) על הגמרא: תניא, רבי שמעון אומר: עד שיאמר לפלוני אני מתכוון. מאי טעמא דרבי שמעון?

לשיעור המלא »

פרק ראשון – מה טיבו של עובר זה

“מה טיבו של עובר זה” (י”ג.-י”ג:) מח’ רבן גמליאל ורבי יהושע בתוספתא (פ”א ה”ו) רבן גמליאל הסביר את שיטתו: היתה מעוברת אמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ור’ ליעזר אומרים נאמנת שהיא עדות שהאשה כשירה לה ר’ יהושע אומר אינה נאמנת. אמר להם ר’ יהושע אי אתם מודים בשבויה שנישבית והיא אומרת טהורה אני שאינה נאמנת? אמרו לו: לא! אם אמרת בשבויה שנשבית לבין העובדי כוכבים שיש לה עדים, תאמר בזו שאין לה

לשיעור המלא »

פרק ראשון – מנה לי בידך והלה אומר איני יודע

מנה לי בידך והלה אומר איני יודע (י”ב:) בסוגייתינו הגמרא מקבילה בין מח’ רבן גמליאל ור’ יהושע במשנה לבין מחלוקת האמוראים לגבי “מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע”. הגמרא מסבירה את מח’ האמוראים: רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה. שאלות 1. הלשון בו נאמרת המחלוקת זוקקת ביאור, שכן הם אינם מתיחסים אחד לדברי השני, שהרי אין חולק שעדיפה טענת ברי על טענת שמא – “ברי

לשיעור המלא »

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

נושאים