קטגוריה: מאגר תורני

קידושין ע"ז (ע"א): ישראל שנשא חללה: מנא הני מילי אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון נאמר כאן ולא יחלל זרעו בעמיו ונאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן זכרים ולא נקבות אלא מעתה בתו של כ"ג תישתרי מי כתיב בנו זרעו כתיב לא יחלל זרעו בעמיו בת בנו תישתרי כתיב לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא בתו פסולה אף בנו בתו פסולה בת בתו תיתסר אם כן גזירה שוה מאי אהני ליה. […]

קידושין ע"ז (ע"ב): זונה למה נאמרה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין. איסורי כהן גדול בזונה בא משום קישורו אל הקדש העליון. אצל כהן גדול, המשכיות הדורות, היא המובילה ומכוונת את היצר והתאווה. על כן אם אישה שנבעלה בלא קידושין, בפסולי חיתון, והיצר היה מנותק מהמשכיות הדורות בקדושה, ואינו אלא התפרצות תאוה מנותקת מן האידיאל, אישה כזו אינה יכולה להתחבר חיבור גמור לכהן גדול. הקשר עימה אינו אלא חילול הקדש וניתוקו מן […]

חולין קי"ח (ע"א): מיד אתי ומה יד שאינה מגינה מכנסת ומוציאה שומר לא כ"ש. שומר לפרי הוי פרי, שכן כך הוא בטבע, שיש שומרים כמו קליפה וכד' ששומרת על הפרי לעומת זאת יד הוא לצורך האדם ואינו לצורך הפרי בטבעו. מבחינת "קל" ו"חומר", כיון שבטומאה עסקינן הרי שה"יד" הוא ה"קל", שאינה מחוברת כל כך לפרי, ואעפ"כ מכניסה ומוציאה הטומאה אל הפרי ומן הפרי, קל וחומר ל"שומר", שהוא חלק מן הפרי שיכניס ויוציא. וכך נאמר על שומר (ילק"ש דברים פרק ד' […]

זבחים כ"ב (ע"א – ע"ב): אמר ריש לקיש: מי מקוה כשירים למי כיור. למימרא, דלא מים חיים נינהו, והתניא: במים – ולא ביין, במים – ולא במזוג, במים לרבות שאר מים, וק"ו למי כיור; מאי ק"ו למי כיור? לאו דמים חיים נינהו! לא, (לקדוש) דקדיש. וקדישי מעליותא היא? והא תנא רבי שמואל: מים שאין להם שם לווי, יצאו מי כיור שיש להם שם לווי! אלא לאו דראויין למי כיור, אלמא מים חיים נינהו! תנאי היא, דאמר ר' יוחנן: מי כיור […]

קידושין ע"ז (ע"ב): זונה למה נאמרה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין. איסורי כהן גדול בזונה בא משום קישורו אל הקדש העליון. אצל כהן גדול, המשכיות הדורות, היא המובילה ומכוונת את היצר והתאווה. על כן אם אישה שנבעלה בלא קידושין, בפסולי חיתון, והיצר היה מנותק מהמשכיות הדורות בקדושה, ואינו אלא התפרצות תאוה מנותקת מן האידיאל, אישה כזו אינה יכולה להתחבר חיבור גמור לכהן גדול. הקשר עימה אינו אלא חילול הקדש וניתוקו מן […]

בבא קמא (ה' ע"א): אלא לרבי חייא ורבי אושעיא אבות מכלל דאיכא תולדות תולדותיהן מאי ניהו אמר רבי אבהו כולן כאבות לשלם ממיטב מאי טעמא אתיא תחת נתינה ישלם כסף ופרש"י: תחת נתינה כו' – דבכולהו כתיב או תחת וגמרינן תחת תחת משור מועד דכתיב ביה שור תחת השור מה התם ממיטב דגמר משן ורגל דכתיב ביה מיטב שדהו אף כאן מיטב שאם בא לשלם קרקע לניזק בשביל הזיקו מגביהו מן העידית או נתינה וגמר נתינה נתינה משור שנגח את […]

זבחים ק"ג (ע"א) במשנה: עורות קדשי קדשים לכהנים, קל וחומר, ומה אם עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה, קדשי קדשים שזכו בבשרה אינו דין שיזכו בעורה, אין מזבח יוכיח, שאין לו עור בכל מקום. הכהנים זוכים גם בדבר של אכילה – בבשרה – וגם בדבר שאינו לאכילה אלא לשימוש אחר – בעורה. אבל מזבח אין בו אלא אכילה בלבד ועל כן עור הבהמה אינו שייך למזבח כלל ו"אין מזבח יוכיח" כך יש להבין גם את הברייתא לקמן בעמוד ב'. מה […]

בבא קמא י"ז (ע"א): אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר "אשריכם זורעי" ואין זריעה אלא צדקה שנאמר "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד" ואין מים אלא תורה שנאמר "הוי כל צמא לכו למים" וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף דכתיב "בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור" וזוכה לנחלת יששכר דכתיב "יששכר חמור גרם". כיון שדברי הגמרא […]

ברכות י"ד (ע"א): בעא מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא בהלל ובמגילה מהו שיפסיק אמרינן קל וחומר קריאת שמע דאורייתא פוסק הלל דרבנן מבעיא או דלמא פרסומי ניסא עדיף אמר ליה פוסק ואין בכך כלום. נראה לבאר הקל וחומר על פי הרמ"ע מפאנו שבאר מידת קל וחומר, שאם בכתר שהוא קל אסרו להתבונן בו, קל וחומר לעילת העילות, שאסורה ההתבוננות. מזה נאמר, שאם היה מותר להתבונן בעילת העילות, קל וחומר שהיה מותר להתבונן בכתר. כך גם כאן, ק"ש […]

חולין קל"א (ע"א): ארבע מתנות שבכרם… אחריך זו שכחה פאה גמר אחריך אחריך מזית דכתיב כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ותנא דבי ר' ישמעאל שלא תטול תפארתו ממנו. כתוב בכרם (דברים כ"ד, כ"א): כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה. ולמדו אחריך זו שכחה, ופאה ילפינן מג"ש "אחריך" "אחריך", כרם מזית שבו נאמר לא תפאר אחריך והכוונה לפאה. עי' בתוס' ד"ה גמר "אחריך" "אחריך" שזו ג"ש שאינה מופנה שהרי למדו "אחריך – זו שכחה" ותירצו שני […]

זבחים י' (ע"א): אלא אמר רב אשי הכי קאמר ומה במקום שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני שהוא כשר לזרוק דמו (שלא לשמו) לשם פלוני פסול מקום שאם אמר הריני שוחט שלא לשמן שהוא פסול [שחטו ע"מ] לזרוק דמן שלא לשמן אינו דין שיהא פסול. שינוי בעלים קל הוא משינוי קדש שהרי שחטו שלא לשם בעלים כשר ושחטו שלא לשמו אלא לשם קרבן אחר פסול אם כיון ששחטו על מנת לזרוק דמו לשם פלוני פסול, ק"ו ששחטו על מנת לזרוק […]

בבא קמא ל"ח (ע"א): מאי דרב מתנה דא"ר מתנה עמד וימודד ארץ ראה וכו' מה ראה ראה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום עמד והגלה אותם מעל אדמתם ומאי משמע דהאי "ויתר" לישנא דאגלויי הוא? כתיב הכא "ויתר גוים" וכתיב התם "לנתר בהן על הארץ" ומתרגם לקפצא בהון על ארעא. הלשון "כתיב הכא" ו"כתיב התם" מרמזת היא ללימוד במידת גזירה שוה. נראה שהשימוש במידת גזירה שוה בא משום מיתוק הדין. אומה שאינה מקיימת שבע מצוות בני נח לכאורה […]

זבחים פ"ו (ע"א): דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: נאמר לו יהיה בעולה, ונאמר לו יהיה באשם, מה אשם – עצמותיו מותרין, אף עולה – עצמות מותרין. מופני, דאי לא מופני, איכא למיפרך: מה לאשם שכן בשרו מותר, לו יהיה יתירא כתיב. עצמות בענין אכילתן נמצאות בין בשר לבין עור. הבשר נאכל ועצמות אינן נאכלות ומ"מ יש להן שייכות לאכילה, עור לגמרי אינו נאכל. גם במזבח עצמות נאכלות ואילו עור אינו שייך למזבח כלל. בעולה, עור העולה, הוא מתנה לכהן […]

בבא קמא מ' (ע"א): מאי טעמא דרבנן נאמרה שיתה למטה ונאמרה שיתה למעלה מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק. ופרש"י: נאמרה שיתה למעלה – לענין דמי ולדוות "כאשר ישית עליו בעל האשה". ונאמרה שיתה למטה – במועד שהמית "אם כופר יושת עליו". ב"דניזק שיימינן" מדגיש את הצורך למלא חסרונו של הניזק. גם אם אמרינן "כופרא כפרה" מכל מקום הכפרה תהא בזה שמשלמים לניזק את חסרונו. לעומת זאת "בדמזיק שיימינן" מדגיש את הצורך של המזיק בפדיון נפשו, כאילו חייב הוא בעצמו […]

ירושלמי עירובין ריש פרק כיצד משתפין (נ' ע"ב): ר' יוחנן אמר קולי חומרין בדבר מה אינון תמן שעירובי חצירות מדבריהן את אומר מזכין עירובי תחומין מדבר תורה לכ"ש. בשתי ההלכות, בעירובי חצרות ובעירובי תחומין, אנו רואים את מקום מזונו של האדם, כאילו שבת שם וכאילו זה מקומו, וזה מאפשר לטלטל בעירובי חצרות מבית לחצר ובחצר, ובעירוב תחומין מאפשר ללכת משם אלפיים אמה. השאלה היא האם צריך לזכות לכל אחד את המזון שנחשב לשלו, על מנת שייחשב שזו דירתו, או שדי […]

זבחים י"א (ע"ב): אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את רבי אליעזר בישיבה שכל הזבחים הנאכלין שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים משום חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת ולא הוסיף בן עזאי אלא העולה ולא הודו לו חכמים. ובהמשך י"ב (ע"ב): אמר רב הונא מאי טעמא דבן עזאי עולה הוא אשה ריח ניחוח לה' היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה אשם נמי כתיב ביה הוא ההוא לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב […]

בבא קמא נ"ה (ע"א): אמר ריש לקיש המרביע שני מינים שבים לוקה מאי טעמא אמר רב אדא בר אהבה משמיה דעולא אתיא למינהו למינהו מיבשה. עי' תוס'. נראה שהג"ש באה ללמדנו שלא נאמר שכל מינים שבים אחד הוא שהכח לשוט בים הוא הקובע את המין, ועל כן אף שנאמר "למינהו", כל מינים שבים אחד הוא. על כן ילפינן ג"ש למינהו מן היבשה שכל מין לעצמו ואסור להרביע שני מינים. ומדוקדקת לשון ריש לקיש "המרביע שני מינים שבים", שזה החידוש שנחשבים […]

מנחות ל"ד (ע"א): תנו רבנן וכתבתם יכול יכתבנה על האבנים נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על הספר אף כאן על הספר או כלך לדרך זו נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על האבנים אף כאן על האבנים נראה למי דומה דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה הנוהגת לדורות ואין דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה שאינה נוהגת לדורות וכמו שנאמר להלן ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו אמר ליה […]

הגמרא לומדת ג"ש "בערכך" "בערכך" ללמד שאיל דינו שיהא בערך שני סלעים מאיל האשם של מעילה שנאמר בו "בערכך כסף שקלים" (ויקרא ה', י"ח). מיוחד הוא הביטוי של ערך. לא רק החפץ חשוב אלא גם ערכו חשוב. ערכו של כל דבר אינו רק ענין הסכמי. חידוש הוא שחידשה תורה עוד מראשית הבריאה (ב"ר ט"ז, ב'): וזהב הארץ ההיא טוב… א"ר אבהו טובה גדולה חלק הקדוש ברוך הוא לעולמו, אדם פורט זהוב אחד, והוא מוציא ממנו כמה יציאות. הערך מלמד שהחפץ […]

נידה נ' ע"ב: תנו רבנן גוזל שנפל לגת וחשב עליו להעלותו לכותי טמא לכלב טהור רבי יוחנן בן נורי אומר אף לכלב טמא א"ר יוחנן בן נורי ק"ו אם מטמא טומאה חמורה שלא במחשבה לא יטמא טומאה קלה שלא במחשבה. טומאה חמורה היינו "האוכלה מטמא בגדים בבית הבליעה" (לשון רש"י) שכן זו ההלכה בנבלת עוף טהור, ודין טומאה חמורה הוא גם בלא שחשב עליה לשום אכילה כל שהיא "כגון שלא ידע שזה הוא" (רש"י) למדנו אפוא, שטומאה חמורה, לטמא בגדים, […]