קטגוריה: מאגר תורני

יבמות מ"ה (ע"א): שלחו ליה בני בי מיכסי לרבה מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל מהו אמר ליה השתא עבד כולו אמרי' כשר חציו מיבעיא. כולו עבד הוא מידת דין קשה, שכן אינו שייך לבת ישראל ואעפ"כ הולד כשר, קל וחומר אם חציו בן חורין שאינו דין כ"כ קשה שכן חציו שייך לבת ישראל, שהולד יהיה כשר ופשוט הוא.

הקדמה כוללת לכל לימודי "למען ינוח שורך" בגזירה שוה. בבא קמא נ"ד (ע"ב): לחסימה יליף שור שור משבת. בצורה פשוטה י"ל שיש קשר פנימי עמוק בין לאו דחסימה לבין דין "למען ינוח שורך", והוא יחסנו לבעלי חיים. בשתי מצוות אלו מגלה האדם מישראל רגישות מיוחדת לחיי בהמתו. בספר ליקוטי הלכות (חו"מ – הלכות שכירות פועלים הלכה ב) מעמיק קשר זה וזו לשונו: וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שילפינן שור דלא תחסם משור דשבת, כי שבת הוא הארת הרצון כידוע, ועל […]

יבמות מ"ה (ע"א): דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר אבודימי משום רבינו אמרו עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר רבי יהושע בן לוי אומר הולד מקולקל למאן אילימא לקהל הא אמר רבי יהושע הולד כשר אלא לכהונה דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה מק"ו מאלמנה מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת הכא נמי כיון […]

חולין צ"א (ע"א): … דאמר ר' יהושע ב"ל מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב התם וענן אבק רגליו. הגזירה השוה מלמדת על סוד עמוק הנמצא בעומק המאבק בין יעקב לשרו של עשו. כלפי חוץ העלו אבק במאבקם, ובפנימיות עומק המאבק עלה האבק עד כסא הכבוד. האבק הוא ביטוי לדבר שאין לו משמעות חשובה. על האבק היה המאבק… יעקב לא מוותר גם לא על האבק. גם האבק יכול להגיע עד כסא הכבוד. גם שרו של […]

יבמות מ"א (ע"ב) – מ"ב (ע"א): תנו רבנן יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלשה צריכה להמתין שלשה חדשים לאחר ג' אין צריכה להמתין ג' חדשים הוי הג' חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא משעת חליצת היבם מ"ש מגט דרב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה אמר רבא ק"ו איסור כרת התרת איסור לאו לא כ"ש. יש לעיין מה תשובת רבא על השאלה מאי שנא מגט שאם חליצה מתירה את האשה כמו שגט מתיר אישה לשוק, לכאורה יש מקום להמתנת […]

זבחים דף ד' (ע"ב): אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאינו מלא וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט ביאור הדברים: "עשה" הוא כלל, "זבח" – פרט, "שלמים" – משלים את הכלל הראשון של "עשה" והפרט מבדיל בין שני חלקי הכלל. רבינא, בפשטות סובר שכלל שאיננו מלא דנין אותו בכלל ופרט אלא שכאן יש כלל ופרט וכלל. ועי' ביבין שמועה על הליכות עולם שער ד' אות ל' שכתב שרבינא סובר […]

יבמות ל"ב (ע"א): פשיטא השתא ומה התם דלא מידחיא מהאי ביתא לגמרי אמרת לא, הכא דקא מידחיא מהאי ביתא לגמרי לא כ"ש. הקל וחומר הוא שאם יש שלשה אחים, שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד נשוי נכרית, ומת אחד האחים וכנס נכרי את אשתו הרי ברגע שמת האח, יש לה יבם שהוא הנשוי לנכרית, והאח הנשוי אחות היבמה לכאורה אינה נחשבת לדחייה ממנו שכן יש לה יבם, ואעפ"כ אנו אומרים שנחשב שנאסרה עליו שעה אחת שאם יבמה הנשוי נכרית מת, […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י פסחים ז' (ע"ב): לאור הנר וכו': מנא הני מילי אמר רב חסדא למדנו מציאה ממציאה ומציאה מחיפוש וחיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר מציאה ממציאה כתיב הכא (שמות יב) "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם" וכתיב התם (בראשית מד) "ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא" ומציאה מחיפוש דידיה וחיפוש מנרות דכתיב (צפניה א) "בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות" ונרות מנר דכתיב (משלי כ) "נר ה' נשמת […]

חולין פ"ח: תנו רבנן וכסהו יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי תלמוד לומר בעפר ואין לי אלא עפר מנין לרבות זבל הדק וחול הדק ושחיקת אבנים ושחיקת חרסית ונעורת פשתן דקה ונסורת של חרשין דקה וסיד וחרסית לבנה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו יכול שאני מרבה אף זבל הגס וחול הגס ושחיקת כלי מתכות ולבנה ומגופה שלא כתשן וקמח וסובין ומורסן ת"ל בעפר ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו […]

בבא קמא ל"ח (ע"א): רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזל נינחמיה אמר להו מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא דאמרי מאי אפשר למיעבד הא אפשר למיעבד עבדי אזל הוא לחודאי גביה א"ל (דברים ב) ויאמר ה' אל משה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י פסחים ו' (ע"א): שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ר' שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות מאי טעמא דתנא קמא שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני שנאמר (במדבר ט) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וכתיב (במדבר ט) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ור' שמעון בן גמליאל אמר לך איידי דאיירי במילי דפסחא מסיק להו לכל מילי דפסחא מאי טעמא […]

חולין ס"ג (ע"א): תנו רבנן תנשמת באות שבעופות אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בעופות אף כאן בעופות תניא נמי גבי שרצים כה"ג תנשמת באות שבשרצים אתה אומר באות שבשרצים או אינו אלא באות שבעופות אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בשרצים אף כאן בשרצים. רק במידה זו של דבר הלמד מעניינו אמרו חכמים "צא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י פסחים ה' (ע"ב): ת"ר (שמות יב) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל והלא כבר נאמר (שמות יג) לא יראה לך שאור [ולא יראה לך חמץ] בכל גבולך לפי שנא' לא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרי ת"ל לא ימצא אין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר נכרי שכיבשתו […]

פסחים י"ח (ע"א): … ואימא לטמא את הכלים ולאו ק"ו הוא ומה כלי שמטמא משקה אין מטמא כלי, משקין הבאין מחמת כלי, אינו דין שלא יטמאו את הכלים. ואימא כי לא מטמאו משקין הבאין מחמת כלי אבל משקין הבאין מחמת שרץ ה"נ דמטמאו משקין הבאין מחמת שרץ מי כתיבי ולאו מקל וחומר קאתי ומה משקין הבאין מחמת כלי מטמאין, משקין הבאין מחמת שרץ לא כל שכן, דיו לבא מן הדין להיות כנדון. הטומאה נבחנת כדין שהרי כל עניינה היא להרחיק […]

יבמות ו' (ע"ב) – ז' (ע"א): אמר רב שימי בר אשי האי תנא לא משום דאתי עשה ודחי ל"ת אלא משום דמייתי מק"ו וה"ק מה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד אבל מיתת ב"ד דחיא שבת מק"ו ומה עבודה שהיא חמורה ודוחה שבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שנדחת מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה ומאי או אינו דקאמר ה"ק קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה את העבודה ואין דוחה את […]

ירושלמי ביכורים דף ט' (ע"ב) וטעונין קרבן. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה שנאמר להלן שלמים אף כאן שלמים. ירושלמי חגיגה דף ד' (ע"ב) ובשמחה מה שאין כן בשניהן שהשמחה נוהגת בין בדבר שהוא משלו בין בדבר שהוא משל אחרים בין בדבר שדרכו לכן ובין בדבר שאין דרכו לכן ואלו אין נוהגין אלא משלו ובלבד מדבר שדרכו לכן רבי יוסי בעי ולמה לינן אמרין כל שהוא חייב בראייה חייב בשמחה ויש שהוא חייב בשמחה ואינו חייב בראייה נשים […]

יבמות י"א (ע"ב): אמר רבי חייא בר אבא רבי יוחנן בעי המחזיר גרושתו משניסת צרתה מהו אמר ליה רבי אמי ותיבעי לך היא גופה היא גופה לא קמיבעיא לי דאמרינן קל וחומר במותר לה אסורה באסור לה לא כל שכן. מותר ואסור הם קל וחמור. המותר הוא במידת החסד והאסור במידת הדין. על כן אמרו שאם במותר לה שהוא בעלה (והקשר ביניהם בחי' חסד), אסורה עליו משנישאת אחר גירושיה, אחי בעלה שהייתה אסורה עליו, והקשרים שלהם הם בבחינת דין, קל […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. עירובין ק"ג (ע"א): אמר רבי אליעזר ק"ו ומה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שמשום שבות אינו דין שידחו את השבת. מקורו בפסחים ס"ה: משנה אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטרת חלביו אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין את השבת ר' אליעזר אומר דוחין אמר ר"א והלא דין הוא […]

בהתייחס לגמרא זבחים מ"ט (ע"ב) – נ"א (ע"א) נאמר בזהר "קודש – מילה בגרמיה". הקודש הוא עצמי ולכן בקדשים אנו מבקשים את העצמיות ולא לימודים שיש בהם בחינה של חיצוניות. הלמד עצמו הוא תורה ולכן למדו קדשים בכל המידות. אבל למד מן הלמד זה נקרא חיצוני. במידות עצמן היקש הוא חיבור חיצוני בין שני נושאים, הקשורים זה לזה קשר חיצוני. ק"ו אדם לומד מעצמו ולא מבחוץ ג"ש אדם לומד מרבו – מבחוץ – אבל זה חושף את העצמיות הפנימית של […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ הרמ"ע מפאנו. סנהדרין ק"י (ע"א): אמר ר' יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב הכא (מלכים א א) ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם (דברים לב) עם חמת זוחלי עפר. עירובין ס"ג (ע"א): אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר (איוב לב) ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים […]