כותבים עלינו
כותבים עלינו לכבוד חג השבועות, נעסוק במדרש שכבר עסקנו בו בעבר, וננסה להעמיק בו (רות רבה פרשה ה', ו'). "ויצבט לה קלי", קליל זעיר בשתי אצבעותיו. אמר רבי יצחק: את שמע מינה תרתי, או ברכה שרתה באצבעותיו של אותו צדיק, או ברכה שרתה במעיה של אותה צדקת, ממה דכתיב: "ותאכל ותשבע ותתר", נראין הדברים שהברכה שרתה במעיה של אותה צדקת. אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם, שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה […]
מנחת סוטה ומנחת העומר (ממדור י"ג מידות)
ספרי נשא (ה') – מצות סוטה – לימוד מקל וחומר, גזירה שוה וכלל ופרט הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. דרשו בספרי (נשא פרשה ה'): מנחת זכרון שומע אני זכות וחובה תלמוד לומר מזכרת עון, כל הזכרונות שבתורה לטובה וזו לפורענות דברי; ר' טרפון. ר"ע אומר אף זאת לטובה שנאמר ואם לא נממאה האשה [וגו']. אין לי אלא מזכרת עון, מזכרת זכות מנין תלמוד לומר מנחת זכרון מכל מקום. ר' ישמעאל אומר מנחת […]
מנחת סוטה ומנחת העומר (ממדור י"ג מידות)
ספרי נשא (ה') – מצות סוטה – לימוד מקל וחומר, גזירה שוה וכלל ופרט הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. דרשו בספרי (נשא פרשה ה'): מנחת זכרון שומע אני זכות וחובה תלמוד לומר מזכרת עון, כל הזכרונות שבתורה לטובה וזו לפורענות דברי; ר' טרפון. ר"ע אומר אף זאת לטובה שנאמר ואם לא נממאה האשה [וגו']. אין לי אלא מזכרת עון, מזכרת זכות מנין תלמוד לומר מנחת זכרון מכל מקום. ר' ישמעאל אומר מנחת […]
"התנערי מעפר קומי שבי ירושלים"
התנערי מעפר קומי שבי ירושלים לקראת נסיעתה של הישיבה לשבת בירושלים, נתבונן בדבריו של הזוה"ק על ירושלים (ח"ג, ו' ע"א, בתרגום1): ר' אלעזר היה הולך בדרך, והיה עמו ר' יהודה. בעוד שהיו הולכים, אמר ר' יהודה: ומה שכתוב "ואתה בן אדם שא קינה על בתולת ישראל", ודאי עליה נאמר, על כנסת ישראל, וזה קשה יותר מהכל, שכתוב "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל". ומה שאמרו כל החברים בדבר זה, "נפלה, לא תוסיף" עוד לנפול, "קום בתולת ישראל", יפה הוא, אבל […]
גם זה יעבור
גם זה יעבור "עבדי הזמן עבדי עבדים הם". מהו הזמן? הזמן הוא כינוי לכל צרכי העולם הזה, הנמצאים תחת ממשלת הזמן.יש מקום להעמיק במושג זה של "עולם הזמן" ומשמעותו אלינו. פסקה נפלאה של הרב קוק זצ"ל עוסקת בענין זה (אורות הקודש ח"ב עמ' שע"ז): שאיפת הנצחהויתנו הזמנית היא ניצוץ אחד מההויה הנצחית, של הוד נצח הנצחים, ואי אפשר להוציא אל הפועל את אוצר הטוב הגנוז בהתוכן של חיי הזמן רק על פי גודל התאמתו לחיי הנצחים.וזאת היא הכרה פנימית שרויה […]
"אדם ובהמה תושיע ה"'
"אדם ובהמה תושיע ה'" בפרשת השבוע, פרשת אמור, יש פסוק שיש מקום לעיין בו, גם לאור הימים הללו1 (ויקרא כ"ב, כ"ו-כ"ז): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'. חז"ל (זוה"ק ח"ג צ"א ע"ב, בתרגום) עומדים על היחוד שבביטוי "שור… כי יולד", וננסה לעמוד על משמעות דבריהם: בוא וראה, אדם שנולד, לא נתמנה עליו כח מלמעלה עד שנמול, כיון שנמול נתעורר עליו התעוררות הרוח […]