רב: הרב יהושע ויצמן

בבא מציעא ס"א (ע"א): אין לי אלא בלוה במלוה מנין נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה מה נשך האמור בלוה לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית אף נשך האמור במלוה לא תחלוק בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך רבינא אמר לא נשך באוכל ולא רבית בכסף צריכי קרא דאי כתיב את כספך לא תתן לו בנשך ואכלך במרבית כדקאמרת השתא דכתיב […]

בבא קמא ק"ז: תני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת ואלו הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר אמר רבא מאי טעמא דרמי בר חמא שומר חנם בהדיא כתיב ביה כי הוא זה שומר שכר יליף נתינה נתינה משומר חנם. "פרשה ראשונה נאמרה בשומר חינם ושניה בשומר שכר" ושתיהן פותחות ב"כי יתן". הגזירה השוה משוה דין שומר חינם לשומר שכר. בשומר חינם נאמר "כי הוא זה", ולמדו חכמים מכאן דין מודה במקצת. שומר חינם כולו חסד. […]

מנחות ס"א: מאי רבי אליעזר בן יעקב דתניא ולקח הכהן לימד על הבכורים שטעונין תנופה דברי רבי אליעזר בן יעקב מאי טעמא דראב"י גמר יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב התם ידיו תביאנה מה כאן כהן אף להלן כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד כהן מניח ידו תחת ידי בעלים ומניף. עי' מש"כ סוטה י"ט. ויש עוד לומר, ש"יד" "יד" מרמז על שתי ידיים, יד ימין, יד הכהן איש החסד המשפיע מיד הבעלים […]

חולין ע"ד (ע"ב): איבעיא להו מהו לפדות בבן פקועה אליבא דר"מ לא תיבעי לך דכיון דאמר טעון שחיטה שה מעליא הוא כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי שחיטת אמו מטהרתו מאי כיון דאמרי שחיטת אמו מטהרתו כבשרא בדיקולא הוא או דילמא כיון דרהיט ואזיל ורהיט ואתי שה קרינא ביה מר זוטרא אמר אין פודין ורב אשי אמר פודין א"ל רב אשי למר זוטרא מאי דעתך דגמרת שה שה מפסחים אי מה להלן זכר תמים ובן שנה אף כאן זכר תמים […]

יבמות ס"ט (ע"ב) – ע' (ע"א): מקולקלת עד ארבעים איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתרא דידיה שדינן ליה אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל היכי דמי אילימא דדיימא מעלמא ילדה אמאי תאכל אלא לאו מיניה דיימא ולא דיימא מעלמא ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתרא דידיה שדינן ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן אמר […]

בבא קמא נ"ד (ע"ב): משנה אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבידה לפריקה לחסימה לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה. ובגמ' יליף מכסף ישיב לבעליו עיי"ש. וברש"י שמות כ"א על הפסוק "ונפל שמה שור או חמור" כתב דילפינן שור שור משבת שאחד שור ואחד כל בהמה חיה ועוף. ועי' פנ"י. דברים שכתב רש"י מקורן במכילתא דרשב"י: ונפל שמה שור או חמור […]

מנחות ס"ג (ע"ב): רבי יוסי ב"ר יהודה אומר מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין ת"ל וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אותה לו תהיה וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה מה וכל האמור למטה שני מינין חלוקין אף וכל האמור למעלה שני מינין חלוקין. רבי יוסי יהודה לומד בגזירה שוה "וכל" "וכל". נאמר "וכל" במנחת מחבת ומרחשת "וכל נעשה במרחשת ועל מחבת" ונאמר "וכל" במנחה […]

קידושין ע' (ע"ב): אמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת שנאמר ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב כתיב הכא ונספחו וכתיב התם לשאת ולספחת. הלשון "כתיב הבא" ו"כתיב התם" היא לשון המורגלת לגזירה שוה ומשמע שהלימוד הוא בגזירה שוה. יש להתבונן בלשון המיוחדת "קשים גרים לישראל כספחת". ספחת היא בחינה של תוספת1 בעלת משמעות שלילית. הראשונים דנו בביטוי זה ונחלקו אם ייחודם של הגרים הוא בדברים שליליים2 או בדברים חיוביים לגרים3. ייחודם של הגרים בהקפדת המצוות מזכירה דברי הכוזרי4 […]

חולין ל"ח (ע"ב) ובמשניות פ"ב מ"ז: משנה השוחט לעובד כוכבי' שחיטתו כשרה ור"א פוסל אמר ר"א אפילו שחטה לאכול לעובד כוכבים מחצר כבד שלה פסולה שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים א"ר יוסי ק"ו הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט. ובגמ' בארו הק"ו שבמוקדשין מחשבת העובד פוסלת בארבע עבודות ואילו בחולין רק בשתי עבודות שחיטה וזריקה, וקבלה והולכה אין בהם. […]

מנחות ס"ה (ע"ב) רבי יהודה בן בתירא אומר נאמר שבת למעלה ונאמר שבת למטה מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה. השבת של תחילת הספירה ושל סיום הספירה נקראת שבת משום שהיא מתחילה את הספירה של שבועות ומשום שמסיימת את הספירה של השבועות. אבל חיבורה הוא לרגל הסמוך לה ומשם מקבלת את משמעותה כשבת. כוחה של הספירה הוא דווקא מיום טוב שהוא נקבע על ידי בית דין של כלל ישראל. חשוב הדבר לדעת שכוחו של ישראל לקבוע יום כיום השבת. […]

מנחות ס"ז (ע"א): בעי רבא גלגול עובד כוכבים מאי מיתנא תנן גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק חייב הא מאן קתני לה דברי הכל היא ואפי' רבי מאיר ורבי יהודה דקמחייבי התם פטרי הכא התם הוא דכתיב דגנך דגנך יתירא הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפילו עובדי כוכבים אבל הכא תרי זימני עריסותיכם כתיב חד עריסותיכם כדי עיסתכם וחד עריסותיכם ולא עיסת עובדי כוכבים ולא עיסת הקדש או […]

נאמר במשנה: מה בין פסח הראשון, לשני הראשון אסור בבל יראה ובבל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית. והגמ' מביאה המקור: גמ' כתיב "לא ישאירו ממנו עד בקר" אם לאכל זה מצות עשה שבו. "ועצם לא תשברו בו" זה מצות לא תעשה שבו. וכשהוא אומר "ככל חקת הפסח יעשו אתו" יכול שאני מרבה לביעור חמץ ולאכילת מצה כל שבעה ת"ל "על מצות ומרורים יאכלהו" אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו אלא מצות ומרורים בלבד וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר כלל […]

ירושלמי כלאיים (פ"ח ה"א): מניין שהוא אסור בהנייה נאמר כאן פן תקדש. ונאמר להלן פן תוקדש בו. מה פן האמור להלן אסור בהנייה אף פן שנאמר כאן אסור בהנייה. ואית דבעי מימר נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן ולא יהיה קדש מבני ישראל. מה קדש שנאמר להלן אסור בהנייה אף כאן אסור בהנייה. אמר רבי חונא ביאתו אסורה בהנייה. המקור הראשון קושר דין כלאי הכרם לדין עבודה זרה. המילה "פן" המשותפת לשניהם מלמדת על הצורך להיזהר בכלאיים כמו בעבודה זרה. […]

חולין קט"ו (ע"ב): ורבי בהנאה מנא ליה נפקא ליה מהכא נאמר כאן כי עם קדוש אתה לה' ונאמר להלן ולא יהיה קדש בבני ישראל מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה. כך היא לשון האר"י בביאור הנהגת מידת גזירה שוה: לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" זה ביטוי לפרישות ונזירות מן […]

מנחות ס"ח (ע"ב) (וכן בפ"ד ע"א): אמר רבה תא שמע ואם תקריב מנחת ביכורים במנחת העומר הכתוב מדבר מהיכן באה מן השעורין אתה אומר מן השעורין או אינו אלא מן החיטין רבי אליעזר אומר נאמר אביב במצרים ונאמר אביב לדורות מה אביב האמור במצרים שעורין אף אביב האמור לדורות שעורין. במצרים נאמר במכת הברד (שמות ט', ל"א): והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל. ובמנחת העומר נאמר (ויקרא ב', י"ד): ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש […]

נידה מ' (ע"א): ומודה רבי שמעון בקדשים שאינו קדוש מאי טעמא גמר לידה לידה מבכור מה התם פטר רחם אף כאן פטר רחם. צורת הלידה המקורית היא מפתח לקדושה. הצורה הטבעית על ידה ברא הקב"ה את עולמו ועל ידה ממשיך הוא את קיומו של העולם, היא המושכת את הקדושה שהיא תכלית הבריאה, מהראשית ועד האחרית. בבכור תלה הכתוב את הלידה בפטר רחם, וקראה התורה לזה לידה כמו שכתוב (דברים ט"ו, י"ט): כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' […]

מנחות ק"א (ע"ב): דתניא ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו ולהלן הוא אומר ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה. עי' תוס' שלמדו שהלימוד הוא דווקא על האנשים "עם" ו"אנשי" ולא על הקדש בעצמו. נראה שרבי שמעון למד שאיסור אכילה עניינו שהתורה הקפידה שהמאכל האסור לא יתמזג בגופו […]

חולין קל"א (ע"ב): ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו דכתיב ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם להזהיר עני על שלו ומעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים מאי טעמא נתינה כתיבא ביה ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו דאמר ר' אילעא גמר לגר לגר מהתם מה להלן מוזהר עני על שלו אף כאן מוזהר עני על שלו. ופרש"י: גמר לגר לגר מהתם – מולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר. במעשר עני נאמר (דברים כ"ו, י"ב): […]

מנחות ע"ד (ע"א): לכדתניא אין לי אלא עליונה בכליל תקטר ותחתונה בלא תאכל מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל כליל כליל לגזירה שוה נאמר כאן כליל ונאמר להלן כליל מה להלן בכליל תקטר אף כאן בכליל תקטר ומה כאן ליתן לא תעשה על אכילתו אף להלן ליתן לא תעשה על אכילתו. וכן הוא בספרא על הפסוק "כל מנחת כהן" (ויקרא ו', ט"ז) פרשת צו, פרשה ב', פרק ה', הלכה ד'. במנחת חביתין החידוש […]

ירושלמי פסחים פ"ח ה"ו: רבי יונה ורבי יוסי תריהון בקדמית' הוינן אמרין ישראל ערל מזין עליו ולא הוינן אמרין כלום. תנא רבי סימון בר זבדי קומי רבי הילא נאמר כאן "ואז יקרב לעשותו" (שמות י"ב, מ"ח) ונאמר להלן "אז יאכל בו" (שמות י"ב, מ"ד) מה אז שנאמר להלן עד שיהא כשר בשעת אכילה אף אז שנאמר כאן עד שיהא כשר בשעת שחיטה. בתחילה אמרו ר' יונה ור' יוסי, שישראל ערל שוחטין עליו את הפסח וזורקין הדם, על מנת שימול לפני […]