המאגר התורני

אנו מתקרבים למעמד הר סיני ובפסוק האחרון של הקריאה היום אנו קוראים על כך שמשה משלח את יתרו לארצו: שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק כז וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת־חֹתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל־אַרְצֽוֹ: אחת מהדרשות של חז"ל מדגישה את הנקודה המיוחדת של הפסוק דווקא לפני מעמד הר סיני: מדרש תנחומא (בובר) פרשת יתרו סימן יא [יא] בחדש השלישי. מה כתיב למעלה מן הענין פרשת יתרו, משהוא למד למשה ואתה תחזה מכל העם (שמות יח כא) ואחר כך וישלח משה וגו' (שם […]

השיעור יעסוק בנושא הספק אגב הסוגיות במסכת הנלמדת בבא מציעא העוסקות בנושא הספק. ננסה לחשוב ולהעמיק במושג הספק. ראשית נפתח באחד הכללים היסודיים בדיני ספקות: ספיקא דאורייתא וספיקא דרבנן תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ג עמוד ב כל ספיקא דאורייתא לחומרא… וכל ספיקא דרבנן לקולא הראשונים נחלקו בהבנת הגמרא הנ"ל. המוכרים והמרכזיים שבהם: לפי הרשב"א – ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא. לפי הרמב"ם – ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן. והנה דבריהם בפנים: רמב"ם הל' טומאת מת פ"ט הי"ב דבר ידוע שכל אלו […]

בחלק היומי של הפרשה אנו קוראים על משה רבינו ששופט את ישראל מבוקר ועד ערב: שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק יג וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב: ועל כך דרשו חז"ל: מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק יג מן הבקר עד הערב וכי מבקר ועד ערב היה משה יושב ודן את ישר' והלא אין הדיינין יושבין אלא עד זמן סעודה אלא כל הדן דין אמת לאמתו מעלה עליו […]

אנו פותחים היום בלימוד פרשת יתרו בה מודגש מאד עניין השמיעה: שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק א וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם: שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק כד וַיִּשְׁמַ֥ע מֹשֶׁ֖ה לְק֣וֹל חֹתְנ֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר אָמָֽר: יתרו היה פתוח לשמיעה אמיתית וטהורה, למרות שהיה כהן מדין, כאשר הוא שמע והבין אחרת לא היסס יתרו לשנות את אמונתו. וכמו שיתרו שומע באמת כך גם משה מוכן לשמוע […]

אנו זוכים היום לחיות עם פרשת היום באורו המיוחד של ט"ו בשבט, כפי שפותח החלק היומי: שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק כז וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם: לא בדיוק ברור מה העניין של אילם? מה בדיוק קרה שם? רש"י שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק כז (כז) שתים עשרה עינות מים – כנגד י"ב שבטים נזדמנו להם: ושבעים תמרים – כנגד שבעים זקנים: ויש להסביר את העניין, אחרי שלמדו העם במרה כיצד להמתיק […]

אחת מהנקודות המרכזיות בתורת ארץ ישראל שמופיעה כבר בדברי הרב ריינס על גבי המדרש: מדרש רבה בראשית פרשה ט"ז אות ב': אשר שם הזהב, זהב וודאי. וזהב הארץ ההיא טוב. אמר רבי יצחק: טובוי דהוא בביתיה, טובוי דהוא בלוויתי. אמר רבי אבהו: טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות… ומשם יפרד והיה לד' נהרים אין כתיב כאן, אלא לד' ראשים, אלו ד' גליות כנגד ד' ראשים… שם האחד פישון – זו בבל – […]

בחלק היומי של הפרשה נמצאת שירת הים. ובעזרת ה' גם אנו נזכה עוד לשיר שירה על גאולתנו ועל פדות נפשנו. אך לאחר השירה מופיעים שני אירועים: משה צריך להסיע את העם, העם מתלוננים על חוסר במים ומגיעים למרתה. למה לא לסיים בחלק העליון? למה לא להישאר רק בהצלחות? נראה שהתורה מלמדת אותנו שעיקר הניסיון מתחיל אחרי הקושי הראשוני אלא בהתמודדות שלאחריו, בחיים אחר יציאת מצרים, אחר המלחמה. וכך מצינו גם במדרש: במדבר רבה (וילנא) (פרשת נשא) פרשה יא סימן ז […]