זבחים י' (ע"א) – לימוד מקל וחומר
זבחים י' (ע"א): אלא אמר רב אשי הכי קאמר ומה במקום שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני שהוא כשר לזרוק דמו (שלא לשמו) לשם פלוני פסול מקום שאם אמר הריני שוחט שלא לשמן שהוא פסול [שחטו ע"מ] לזרוק דמן שלא לשמן אינו דין שיהא פסול. שינוי בעלים קל הוא משינוי קדש שהרי שחטו שלא לשם בעלים כשר ושחטו שלא לשמו אלא לשם קרבן אחר פסול אם כיון ששחטו על מנת לזרוק דמו לשם פלוני פסול, ק"ו ששחטו על מנת לזרוק […]
בבא קמא ל"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא קמא ל"ח (ע"א): מאי דרב מתנה דא"ר מתנה עמד וימודד ארץ ראה וכו' מה ראה ראה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום עמד והגלה אותם מעל אדמתם ומאי משמע דהאי "ויתר" לישנא דאגלויי הוא? כתיב הכא "ויתר גוים" וכתיב התם "לנתר בהן על הארץ" ומתרגם לקפצא בהון על ארעא. הלשון "כתיב הכא" ו"כתיב התם" מרמזת היא ללימוד במידת גזירה שוה. נראה שהשימוש במידת גזירה שוה בא משום מיתוק הדין. אומה שאינה מקיימת שבע מצוות בני נח לכאורה […]
זבחים פ"ו (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
זבחים פ"ו (ע"א): דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: נאמר לו יהיה בעולה, ונאמר לו יהיה באשם, מה אשם – עצמותיו מותרין, אף עולה – עצמות מותרין. מופני, דאי לא מופני, איכא למיפרך: מה לאשם שכן בשרו מותר, לו יהיה יתירא כתיב. עצמות בענין אכילתן נמצאות בין בשר לבין עור. הבשר נאכל ועצמות אינן נאכלות ומ"מ יש להן שייכות לאכילה, עור לגמרי אינו נאכל. גם במזבח עצמות נאכלות ואילו עור אינו שייך למזבח כלל. בעולה, עור העולה, הוא מתנה לכהן […]
בבא קמא מ' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא קמא מ' (ע"א): מאי טעמא דרבנן נאמרה שיתה למטה ונאמרה שיתה למעלה מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק. ופרש"י: נאמרה שיתה למעלה – לענין דמי ולדוות "כאשר ישית עליו בעל האשה". ונאמרה שיתה למטה – במועד שהמית "אם כופר יושת עליו". ב"דניזק שיימינן" מדגיש את הצורך למלא חסרונו של הניזק. גם אם אמרינן "כופרא כפרה" מכל מקום הכפרה תהא בזה שמשלמים לניזק את חסרונו. לעומת זאת "בדמזיק שיימינן" מדגיש את הצורך של המזיק בפדיון נפשו, כאילו חייב הוא בעצמו […]
ירושלמי עירובין נ' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
ירושלמי עירובין ריש פרק כיצד משתפין (נ' ע"ב): ר' יוחנן אמר קולי חומרין בדבר מה אינון תמן שעירובי חצירות מדבריהן את אומר מזכין עירובי תחומין מדבר תורה לכ"ש. בשתי ההלכות, בעירובי חצרות ובעירובי תחומין, אנו רואים את מקום מזונו של האדם, כאילו שבת שם וכאילו זה מקומו, וזה מאפשר לטלטל בעירובי חצרות מבית לחצר ובחצר, ובעירוב תחומין מאפשר ללכת משם אלפיים אמה. השאלה היא האם צריך לזכות לכל אחד את המזון שנחשב לשלו, על מנת שייחשב שזו דירתו, או שדי […]
זבחים י"ב (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
זבחים י"א (ע"ב): אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את רבי אליעזר בישיבה שכל הזבחים הנאכלין שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים משום חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת ולא הוסיף בן עזאי אלא העולה ולא הודו לו חכמים. ובהמשך י"ב (ע"ב): אמר רב הונא מאי טעמא דבן עזאי עולה הוא אשה ריח ניחוח לה' היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה אשם נמי כתיב ביה הוא ההוא לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב […]
בבא קמא נ"ה (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא קמא נ"ה (ע"א): אמר ריש לקיש המרביע שני מינים שבים לוקה מאי טעמא אמר רב אדא בר אהבה משמיה דעולא אתיא למינהו למינהו מיבשה. עי' תוס'. נראה שהג"ש באה ללמדנו שלא נאמר שכל מינים שבים אחד הוא שהכח לשוט בים הוא הקובע את המין, ועל כן אף שנאמר "למינהו", כל מינים שבים אחד הוא. על כן ילפינן ג"ש למינהו מן היבשה שכל מין לעצמו ואסור להרביע שני מינים. ומדוקדקת לשון ריש לקיש "המרביע שני מינים שבים", שזה החידוש שנחשבים […]
מנחות ל"ד (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
מנחות ל"ד (ע"א): תנו רבנן וכתבתם יכול יכתבנה על האבנים נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על הספר אף כאן על הספר או כלך לדרך זו נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על האבנים אף כאן על האבנים נראה למי דומה דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה הנוהגת לדורות ואין דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה שאינה נוהגת לדורות וכמו שנאמר להלן ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו אמר ליה […]
זבחים מ"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
הגמרא לומדת ג"ש "בערכך" "בערכך" ללמד שאיל דינו שיהא בערך שני סלעים מאיל האשם של מעילה שנאמר בו "בערכך כסף שקלים" (ויקרא ה', י"ח). מיוחד הוא הביטוי של ערך. לא רק החפץ חשוב אלא גם ערכו חשוב. ערכו של כל דבר אינו רק ענין הסכמי. חידוש הוא שחידשה תורה עוד מראשית הבריאה (ב"ר ט"ז, ב'): וזהב הארץ ההיא טוב… א"ר אבהו טובה גדולה חלק הקדוש ברוך הוא לעולמו, אדם פורט זהוב אחד, והוא מוציא ממנו כמה יציאות. הערך מלמד שהחפץ […]
נידה נ' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
נידה נ' ע"ב: תנו רבנן גוזל שנפל לגת וחשב עליו להעלותו לכותי טמא לכלב טהור רבי יוחנן בן נורי אומר אף לכלב טמא א"ר יוחנן בן נורי ק"ו אם מטמא טומאה חמורה שלא במחשבה לא יטמא טומאה קלה שלא במחשבה. טומאה חמורה היינו "האוכלה מטמא בגדים בבית הבליעה" (לשון רש"י) שכן זו ההלכה בנבלת עוף טהור, ודין טומאה חמורה הוא גם בלא שחשב עליה לשום אכילה כל שהיא "כגון שלא ידע שזה הוא" (רש"י) למדנו אפוא, שטומאה חמורה, לטמא בגדים, […]