המאגר התורני

סנהדרין ק"י (ע"א) כל המחזיק במחלוקת… רב אשי אמר ראוי ליצטרע כתיב הכא ביד משה לו וכתיב התם ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך. עי' רש"י על התורה במדבר (י"ז, ה') על הפסוק: ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו. ופרש"י: ומדרשו על קרח ומהו ביד משה ולא כתב אל משה רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת כמו שלקה משה בידו שנא' (שמות ד) ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג. נראה שביאור הפסוק הוא שלא יהיה […]

יבמות פ"ז (ע"ב): אמרו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור רבי מאיר מחייב אמר ר' מאיר קל וחומר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי. אף כאן מכנה הגמרא בפירוש את המיתה כ"חמורה" ואת הקרבן כ"קל". המיתה הוא דין קשה שאין רשות לעשותו אלא כשיש הוכחה גמורה של עדים. הקרבן הוא "קל" שאין חיובו דין קשה ואינו אלא ממון שמוקדש לגבוה על מנת לכפר ועל כן […]

בכורות נ"ד (ע"א): אשכחן תירוש ויצהר תירוש ודגן דגן ודגן מנין ק"ו ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אין מתעשרין מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה? הגמרא ממשיכה את הקל וחומר גם לדעת ר' יאשיה שאמר עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד: ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אפי' על ידי דבר אחר וכו'. הק"ו הוא בבחינת כל זה אכניס בקל וחומר. האר" כתב בהנהגת […]

סנהדרין נ' (ע"ב): תנו רבנן ובת איש כהן כי תחל יכול אפילו חללה את השבת תלמוד לומר לזנות בחילולין שבזנות הכתוב מדבר יכול אפילו פנויה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. נאמר בבת איש כהן (ויקרא כ"א, ט'): ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף. ונאמר בנערה מאורסה, בפרשת מוציא שם רע (דברים כ"ב, כ'): ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. שבת י"ב ע"א: אמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה ק"ו מציץ מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה (שמות כח) והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה דעתו של אדם כשהיא מנותקת משרשה ומן הקדושה, ומשוטטת בעולם, הרי זה נבחן כמידת הדין שהיא הנהגה המנותקת מן השורש הרוחני. כשאדם […]

יבמות פ"ו (ע"א): רשות לתרום מכלל דנשואה נותנת רשות אין והתניא ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם לימד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום אתה אומר רשות לתרום או אינו אלא לאכול אמרת תרומה חמורה אוכלת מעשר הקל לא כל שכן. הגמרא בפירוש מכנה תרומה כ"חמורה" ומעשר כ"קל". פשוט הוא כיון שתרומה, יש בה קדושה ואסורה לזרים, ואעפ"כ בת ישראל הנשואה לכהן אוכלת בתרומה, קל וחומר למעשה הקל, המותר לזרים, שאשתו נשואה ללוי תאכל מכחו.

סנהדרין פ"ד (ע"א): מאי טעמא דרבי אמר רבי אבהו גמר חטא חטא מתרומה מה להלן במיתה אף להלן במיתה. עי' מש"כ פסחים ל"ג בגזירה שוה זו.

בכורות ל"ג (ע"א): ובית הלל הני מילי תם אבל בעל מום כתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור איכא למיפרך מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור ובית הלל אטו בעבודה קאמר באכילה קאמרינן אכילת זר עדיף ורבי עקיבא מתיר ואפי' עובדי כוכבים מאי טעמא דרבי עקיבא כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לעובדי כוכבים אף פסולין מותר לעובדי כוכבים ואידך תלתא צבי ואיל כתיבי חד […]

יבמות ע"ב (ע"ב): ומה טבול יום שאסור בנגיעה דתרומה מותר בפרה ערל שמותר בנגיעה אינו דין שמותר בפרה. תרומה היא בברכות "חומר" והפרה "קל" שכן מצינו בטבול יום שאסור בתרומה ומותר בפרה. האיסור הוא החמור שהוא בחי' דין, והמותר הוא הקל שהוא רחמים. ערל שהוא מותר בתרומה, קל וחומר שמותר בפרה.

ירושלמי יומא פ"ו ה"א: ר' יוסה בי רבי בון רבי חונה בשם רב יוסף נאמר כאן "שני" "על פי שנים עדים" ונאמר להלן "שני" "וישאר שני אנשים במחנה" מה "שני" שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף "שני" שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. א"כ למה נאמר ועמדו שני האנשים שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד שותק ואחד מדבר אחד מדבר כל צורכו ואחד את אומר לו קצר בדבריך שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז […]