קטגוריה: מדרש

המדרש: כיון ששקעה החמה במ"ש התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט) ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי, מה עשה הקדוש ברוך הוא זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה, הה"ד (שם /תהלים קל"ט/) ולילה אור בעדני, מה בירך עליה בורא מאורי האש, אתיא כשמואל דאמר שמואל מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתה, רב […]

המדרש: ברכו במאורות. ר"ש בר יהודה איש כפר עכו אומר משום ר' שמעון אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת, אתיא כרבנן ולא אתיא כדרבי אמי, דאמר ר' אמי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מה טעם (תהלים מט) ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, ורבנן אמרי לן כבודו עמו, ומוצאי שבת ניטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הה"ד (איוב יד) משנה פניו ותשלחהו, כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקדוש ברוך הוא […]

המדרש: ויברך אלהים את יום השביעי וגו', רבי ישמעאל אומר ברכו במן וקדשו במן ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד עומר, בערב שבת שני עומרים, וקדשו במן שלא ירד בו כל עיקר, רבי נתן אומר ברכו במן, וקדשו בברכה, רבי יצחק אמר ברכו במן, וקדשו במקושש וברכו בעטיפה, רב הונא אמר צריך להחליף, ר' חייא בשם ר"י אמר צריך לערב, אבין בר חסדאי אמר צריך לשלשל, רבי ירמיה ור' זעירא הוון מהלכין כחדא, ואסתלקת גולתיה דר' ירמיה ושילשלה רבי […]

המדרש: [ב, ג] ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, כתיב (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, ברכת ה' היא תעשיר זו השבת שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי, ולא יוסיף עצב עמה זה האבל, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט) נעצב המלך על בנו.

המדרש: מלאכתו, לא כן אמר ר' ברכיה בשם רבי סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ואת אומר מכל מלאכתו, אתמהא אלא להפרע מן הרשעים שהן מאבדין את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים שהן מקיימין את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה, ומה נברא בו לאחר ששבת, שאנן, ונחת, שלוה, והשקט, רבי לוי בשם ר' יוסי ב"ר נהוראי כל זמן שהיו ידי קוניהם ממשמשין בהם היו מותחים והולכין כיון שנחו ידי קוניהם מהן […]

המדרש: רבי שאליה לרבי ישמעאל ב"ר יוסי א"ל שמעת מאביך, מהו ויכל אלהים ביום השביעי, אתמהא, אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך, אר"ש בן יוחאי בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה, גניבא ורבנן, גניבא אמר משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה, ומה היתה חסרה כלה שתכנס לתוכה, כך מה היה […]

המדרש: [ב, ב] ויכל אלהים ביום השביעי וגו', א"ר חנינא משכני רבי ישמעאל ב"ר יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת, ר' ירמיה ור' אחא אמרי ר"י מקשי כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת, אתמהא, ולא צריך מקשי, דהא חמריא הוו סלקין מן ערב לציפורין, והוו אמרין כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו, ואי בעית מקשיא על הדא קשיא דאמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד, ואמר לי […]

המדרש: רבנן אמרי אפי' דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה בעולם כגון זבובין ופרעושין ויתושין אף הן בכלל ברייתו של עולם הן, ובכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו, אפי' ע"י נחש, אפי' ע"י יתוש, אפי' ע"י צפרדע, רבי תנחומא אמר לה בשם רבי מנחמה רבי ברכיה בשם רבי חלבו רבי אחא הוה משתעי הדין עובדא חד בר נש הוה קאים על כיף נהרא, חמא חד עורדען טענה חדא עקרב ומגיזה יתיה נהרא וכיון דעבדת שליחותיה אחזרתא לאתרה, רבי פנחס בשם […]

המדרש: בר סירא אמר אלוה העלה סמים מן הארץ, בהם הרופא מרפא את המכה, ובהם הרוקח מרקח את המרקחת, א"ר סימון אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל, הה"ד (שם /איוב/ לח) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ וגו', לשון שוטר, (שם /איוב/ לח) התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח, רבי חנינא בר פפא ור' סימון אמר כימה מעדנת את הפירות, וכסיל מושך בין קשר לקשר, הה"ד (שם /איוב ל"ח/) התוציא […]

המדרש: וכל צבאם, א"ר אלעזר ג' צבאים הן, צבא לשמים ולארץ, וצבא לתלמידים, וצבא ליסורין, צבא לשמים וארץ שנאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, צבא לתלמידים מנין, שנאמר (איוב יד) כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי עד יקום חלופי, וצבא ליסורים מניין שנאמר (שם /איוב/ ז) הלא צבא לאנוש עלי ארץ, וכל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ ומה הנייה לו וכימי שכיר ימיו, נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן אמר אם זכה צבא לו ואם לאו צבא […]

המדרש: א"ר יהושע בן לוי נשתכללו שמים בחמה ולבנה ובמזלות ונשתכללה הארץ באילנות ובדשאין וגן עדן, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מכוללים היו המעשים והיו מותחין והולכין.

המדרש: א"ר הושעיא דרש רבי אפס באנטוכיא, אין לשון ויכלו אלא לשון מכה ולשון כלייה, משל למלך שנכנס במדינה וקילסו אותו בני המדינה וערב לו קילוסן, הרבה להן בדיצה הרבה להן בהדיוכין, לאחר זמן הכעיסו אותו, ומיעט להן בדיצה ומיעט להן בהדיוכין, כך עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות, יש מזל שגומר הלוכו לי"ב חדש כגון כוכב חמה, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום והיא לבנה, ויש מזל שהוא […]

המדרש: כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר רבי יוחנן נטל הקדוש ברוך הוא שתי פקעיות, אחת של אש ואחת של שלג, ופתכן זה בזה ומהן נברא העולם, רבי חנינא אמר ארבע לארבע רוחות השמים, רבי חמא בר חנינא אמר שש, ארבע לארבע רוחות ואחת מלמעלן ואחת מלמטן, אדריינוס שחיק עצמות שאליה לר' יהושע בר חנניא, א"ל כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, א"ל כההוא דאמר רבי חמא בר חנינא, א"ל אפשר כן, אתמהא, הכניסו לבית קטן, א"ל […]

המדרש: רבי חמא פתח (משלי כה) הגו סיגים מכסף וגו', אמר רבי אליעזר בשם רבי יעקב משל לאמבטי שהיתה מליאה מים, והיו בה שני דיוסקוסים נאים כל זמן שהיתה מלאה מים לא היתה מלאכת דיוסקוסים נראית, כיון שפסקה וניער המים שבתוכה נראית מלאכת דיוסקוסים, כך כל זמן שהיה העולם תוהו ובוהו לא נראית מלאכת שמים וארץ כיון שנעקר תהו ובהו מן העולם נראית מלאכת שמים וארץ, (שם /משלי כ"ה/) ויצא לצורף כלי, נעשו כלים הה"ד ויכולו השמים והארץ וכל צבאם.

המדרש: [ב, א] ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, כתיב (תהלים קיט) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, לכל יש סיקוסים, שמים וארץ יש להן סיקוסים, חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים, ואי זו זו התורה שנאמר (איוב יא) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ד"א לכל תכלה ראיתי קץ זו מלאכת שמים וארץ, שנאמר ויכולו השמים והארץ.

המדרש: ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, אמר רבי יודן זו שעה יתירה שמוסיפין מחול על קדש ובה נגמרה מלאכת העולם, על כן כתיב הששי, אמר רבי סימון בר מרתא עד כאן מונין למנינו של עולם, מיכן ואילך מונין למנין אחר.

המדרש: אמר רבי שמעון בן לקיש הנה טוב מאד, זו מלכות שמים, והנה טוב מאד, זו מלכות הרומיים, וכי מלכות הרומיים טוב מאד אתמהא, אלא שהיא תובעת דקיון של בריות, שנאמר (ישעיה מה) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי.

המדרש: רבנן אמרי לה בשם רבי חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה הוא מאד הוא אדם, הינון אותיות דדין הינון אותיות דדין, הה"ד (בראשית א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד זה אדם.

המדרש: אמר ר' שמעון בר אבא הנה טוב מאד זו מדת הטוב, והנה טוב מאד זו מדת הפורענות, וכי מדת הפורענות טובה היא מאד, אלא שוקד על הפורענות היאך להביאה, אמר רבי סימון בשם רבי שמעון בר אבא כל המדות בטלו מדה כנגד מדה לא בטלה, רבי הונא בשם ר' יוסי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, לפיכך אמרו חכמים והנה טוב מאד, זו מדה טובה.