המאגר התורני

קטגוריה: סוכות

שתי בחינות בחג הסוכות

שתי בחינות בחג הסוכות המועדים מן התורה בספר ויקרא בפרק כ”ג אנו מוצאים את פרשיית המועדות (א’-ג’): וידבר ה’ אל משה לאמר:דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה’ אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי:ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו שבת הוא לה’ בכל מושבתיכם: השבת שם היא הכותרת, היא לא מועד בדיוק וצריך להבין מדוע היא נכנסה כאן. שבת היא הייסוד לקדושת כל הזמנים. הגר”א אומר שלא מדובר כאן

לשיעור המלא »

היבטים חדשים בסוכה ישנה

היבטים חדשים בסוכה ישנה המשנה אומרת1: סוכה ישנה, בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין. ואיזו היא סוכה ישנה, כל שעשאה קדם לחג שלשים יום. אבל אם עשאה לשם חג, אפלו מתחלת השנה – כשרה. בתלמוד הירושלמי ישנו דין בקשר לסוכה ישנה, שאיננו מופיע בבבלי2: תני צריך לחדש בה דבר. חברייא אמרו טפח ר’ יוסה אומר כל שהוא. מאן דאמר כל שהוא ובלבד על פני כולה. ומבאר ה”פני משה” על הירושלמי: תני – בבריתא, “צריך לחדש בה דבר”. לבית הלל דמכשרי

לשיעור המלא »

ארבעת המינים

ארבעת המינים בארבעת המינים מנו חז”ל מספר פסולים המשותפים לכולם, כגון – הגזול, היבש, של אשירה ושל עיר הנידחת וכו’. מעבר לפסולים אלו, מצאנו בכל אחד מהמינים פסול אופייני המיוחד לו, חז”ל כינו את הפסולים הנוספים הללו כשמות מומים שבאדם. וכך מצינו בסוכה2 על לולב שכל עליו מצידו האחד: ואמר רבא: האי לולבא דסליק בחד הוצא, בעל מום הוא ופסול. בהמשך דנה הגמרא בהדס ששלושת עליו לא יוצאים כאחד מתוך עוקץ אחד, אלא “תרי וחד” – שנים היוצאים מתוך עוקץ

לשיעור המלא »

סוכות וארץ ישראל

סוכות וארץ ישראל מצות הישיבה בסוכה נתייחדה בכך שהתורה נתנה לה טעם1: למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. חז”ל נחלקו בגמרא2 מה היו הסוכות שבהם ישבו בני ישראל: דתניא ‘כי בסוכות הושבתי את בני ישראל’ – ענני כבוד היו, דברי ר’ אליעזר. ר’ עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם. אף על פי שלהלכה נפסק כר’ אליעזר, היו שסברו למסקנה כר’ עקיבא, ואחד מהם הוא ר’ אלעזר בעל הרוקח, שכתב3: ויש מפרשים כשצרו על

לשיעור המלא »

גילוח בחוה”מ

גילוח בחול המועד א. המשנהב. בבלי וירושלמיג. הראשוניםד. הפוסקיםה. סימן או סיבה א. המשנה המשנה הפותחת את פרק שלישי במו”ק עוסקת בשני נושאים, גילוח בחוה”מ וכיבוס בחוה”מ, וז”ל: “ואלו מגלחין במועד, הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין והמנודה שהתירו לו חכמים וכן מי שנשאל לחכם והותר לו והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו. ואלו מכבסין במועד, הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין והמנודה שהתירו לו חכמים… וכל העולין מטומאה לטהרה ושאר כל אדם אסורין”. (מו”ק י”ג). בלימוד המשנה

לשיעור המלא »

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

נושאים