קטגוריה: מאגר תורני

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י פסחים ו' (ע"א): שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ר' שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות מאי טעמא דתנא קמא שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני שנאמר (במדבר ט) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וכתיב (במדבר ט) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ור' שמעון בן גמליאל אמר לך איידי דאיירי במילי דפסחא מסיק להו לכל מילי דפסחא מאי טעמא […]

חולין ס"ג (ע"א): תנו רבנן תנשמת באות שבעופות אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בעופות אף כאן בעופות תניא נמי גבי שרצים כה"ג תנשמת באות שבשרצים אתה אומר באות שבשרצים או אינו אלא באות שבעופות אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בשרצים אף כאן בשרצים. רק במידה זו של דבר הלמד מעניינו אמרו חכמים "צא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י פסחים ה' (ע"ב): ת"ר (שמות יב) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל והלא כבר נאמר (שמות יג) לא יראה לך שאור [ולא יראה לך חמץ] בכל גבולך לפי שנא' לא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרי ת"ל לא ימצא אין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר נכרי שכיבשתו […]

פסחים י"ח (ע"א): … ואימא לטמא את הכלים ולאו ק"ו הוא ומה כלי שמטמא משקה אין מטמא כלי, משקין הבאין מחמת כלי, אינו דין שלא יטמאו את הכלים. ואימא כי לא מטמאו משקין הבאין מחמת כלי אבל משקין הבאין מחמת שרץ ה"נ דמטמאו משקין הבאין מחמת שרץ מי כתיבי ולאו מקל וחומר קאתי ומה משקין הבאין מחמת כלי מטמאין, משקין הבאין מחמת שרץ לא כל שכן, דיו לבא מן הדין להיות כנדון. הטומאה נבחנת כדין שהרי כל עניינה היא להרחיק […]

יבמות ו' (ע"ב) – ז' (ע"א): אמר רב שימי בר אשי האי תנא לא משום דאתי עשה ודחי ל"ת אלא משום דמייתי מק"ו וה"ק מה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד אבל מיתת ב"ד דחיא שבת מק"ו ומה עבודה שהיא חמורה ודוחה שבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שנדחת מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה ומאי או אינו דקאמר ה"ק קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה את העבודה ואין דוחה את […]

ירושלמי ביכורים דף ט' (ע"ב) וטעונין קרבן. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה שנאמר להלן שלמים אף כאן שלמים. ירושלמי חגיגה דף ד' (ע"ב) ובשמחה מה שאין כן בשניהן שהשמחה נוהגת בין בדבר שהוא משלו בין בדבר שהוא משל אחרים בין בדבר שדרכו לכן ובין בדבר שאין דרכו לכן ואלו אין נוהגין אלא משלו ובלבד מדבר שדרכו לכן רבי יוסי בעי ולמה לינן אמרין כל שהוא חייב בראייה חייב בשמחה ויש שהוא חייב בשמחה ואינו חייב בראייה נשים […]

יבמות י"א (ע"ב): אמר רבי חייא בר אבא רבי יוחנן בעי המחזיר גרושתו משניסת צרתה מהו אמר ליה רבי אמי ותיבעי לך היא גופה היא גופה לא קמיבעיא לי דאמרינן קל וחומר במותר לה אסורה באסור לה לא כל שכן. מותר ואסור הם קל וחמור. המותר הוא במידת החסד והאסור במידת הדין. על כן אמרו שאם במותר לה שהוא בעלה (והקשר ביניהם בחי' חסד), אסורה עליו משנישאת אחר גירושיה, אחי בעלה שהייתה אסורה עליו, והקשרים שלהם הם בבחינת דין, קל […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. עירובין ק"ג (ע"א): אמר רבי אליעזר ק"ו ומה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שמשום שבות אינו דין שידחו את השבת. מקורו בפסחים ס"ה: משנה אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטרת חלביו אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין את השבת ר' אליעזר אומר דוחין אמר ר"א והלא דין הוא […]

בהתייחס לגמרא זבחים מ"ט (ע"ב) – נ"א (ע"א) נאמר בזהר "קודש – מילה בגרמיה". הקודש הוא עצמי ולכן בקדשים אנו מבקשים את העצמיות ולא לימודים שיש בהם בחינה של חיצוניות. הלמד עצמו הוא תורה ולכן למדו קדשים בכל המידות. אבל למד מן הלמד זה נקרא חיצוני. במידות עצמן היקש הוא חיבור חיצוני בין שני נושאים, הקשורים זה לזה קשר חיצוני. ק"ו אדם לומד מעצמו ולא מבחוץ ג"ש אדם לומד מרבו – מבחוץ – אבל זה חושף את העצמיות הפנימית של […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ הרמ"ע מפאנו. סנהדרין ק"י (ע"א): אמר ר' יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב הכא (מלכים א א) ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם (דברים לב) עם חמת זוחלי עפר. עירובין ס"ג (ע"א): אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר (איוב לב) ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים […]

יבמות ט"ו (ע"ב): לבית הלל מי קאמרינן קל וחומר ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום. אלמנה לכהן גדול יש בה שתי בחינות שונות האחת מצד הדין, אסורה היא לכהן גדול וזו היא מידת הדין שבפרשה זו. הבחינה השניה היא שקידושין תופסין בה וזו היא מידת החסד שיש חיבור בינה לבין כהן גדול, וכל חיבור הוא מצד החסד. אין הנהגת פרשה זו נחשבת לדין ממוזג בחסד, אלא לשתי בחינות […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ הרמ"ע מפאנו. עירובין ס"ג (ע"א) 1: אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר (איוב לב) ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים וגו' על כן זחלתי וכתיב (דברים לב) עם חמת זוחלי עפר. גזירה שוה מכרעת בכח הקבלה מרבו ורבו מרבו בתוך מידת גזירה שוה, מובנה, כחלק מן המידה, הכלל שאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא […]

חגיגה כ"ד (ע"א): תניא אמר רבי יוסי מנין לרביעי בקדש שהוא פסול ודין הוא ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול בקדש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי לקדש ולמדנו שלישי לקדש מן התורה ורביעי בקל וחומר שלישי לקדש מן התורה מנין דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני וקאמר רחמנא לא יאכל רביעי מקל וחומר הא דאמרן. יש להבין מה פירוש למדנו שלישי בקדש מן התורה ורביעי מקל וחומר. א. גם ק"ו הוא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י והרמ"ע מפאנו. עירובין נ"א (ע"א): הני אלפים אמה היכן כתיבן… אמר רב חסדא למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ דכתיב (במדבר לה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו'. הלימוד בגזירה שוה משוה כמה פסוקים ועושה אותם ענין אחד. ומכאן למדו שאל יצא איש ממקומו היינו אלפיים אמה ויש שלא גרסו "גבול מגבול" ולמדו ניסה מניסה […]

חגיגה ה' (ע"ב): רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל וניקביל אפיה אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא אמר ליה רבי חייא לרבי תיב את לא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה תקפיה ואזל בהדיה כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא אמרו ליה ממאן שמיעא לך מפרקיה דרבי יעקב […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. שבת צ"ט (ע"ב): אמר עולא קל וחומר לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש. היה מקום לומר שרה"ר מתפשטת ורחבה ורה"י נפרדת ומצומצמת ואז כביכול רה"ר בחי' חסד שעניינו התפשטות ורה"י דין המצמצם. ואז הק"ו אם המחיצה עושה דין ומפרידה את הרשות שהיא בחי' לאחרים עושה מחיצה, לעצמה לא כ"ש שהיא מופרדת מרה"ר. אלא שעדיין יש לעיין שמא נפרדת היא אבל לא חלק מרה"י מפרידה בין הרשויות, ויש […]

חולין כ"ד (ע"ב): מנהני מילי דתנו רבנן תוכו ואע"פ שלא נגע… נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא מה תוכו האמור לטמא אע"פ שלא נגע אף תוכו האמור ליטמא אע"פ שלא נגע. ובהמשך בדף כ"ה (ע"א) משמע שילפינן "תוך" "תוך", שכן הוא"ו נדרשת לענין נוסף עיי"ש. גזירה שוה "תוך" "תוך" כבר למדנו בברכות כ"א ומגילה כ"ג, שכל דבר שבקדושה צריכים עשרה שהם נקראים עדה. "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ואין "תוך" אלא עשרה. עיי"ש, ובמה שכתבנו בזה. בכלי חרס תוך הכלי הוא […]

עירובין ל"א (ע"א): מ"ט דרבנן קסברי אסור לקנות בית באיסורי הנאה וכתב רש"י בד"ה אסור לקנות בית באיסורי הנאה: בקבר והא הנאה היא דמישתרי ביה למיפק חוץ לתחום וכל תשמישי המת אסורין בהנאה דנפקא לן בסנהדרין (ד' מז:) מ"ותמת שם מרים" וגמר "שם" "שם" מעגלה ערופה… מקורו של רש"י בסנהדרין מ"ז: ושם למדו שעגלה ערופה אסורה בהנאה שהרי "כפרה נאמרה בה כקדשים". על כן נראה שאיסור הנאה של מת אף הוא, כעגלה ערופה, נובע מזה שמותו הוא כפרה. "מיתה מכפרת". […]

זבחים ק"י (ע"א): משנה קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבו בחוץ חייב: גמרא ואמאי ליבטלי שירים לקומץ אמר רבי זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים מה הקטרת קומץ אין קומץ מבטל חבירו אף הקטרת שירים אין שירים מבטלין קומץ. הקטרה נאמרה בקומץ (ויקרא ב', ב'): … וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה… והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה וגו' ונאמרה הקטרה בשיירים (ויקרא ב', י"א): כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו […]

חגיגה ד' (ע"ב): רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה. ובמהרש"א מציין לב"ר פרשה צ"ג ושם נאמר בשם רבי אלעזר בן עזריה: ר' אלעזר בן עזריה אמר אוי לנו מיום […]