קטגוריה: פרשת שבוע

כאשר אנשים נשאלים: היכן בתורה מופיע ציווי על תפילה? רבים לא מעלים בדעתם, שהמקור הוא בפרשת משפטים, מכיון שעיקר הפרשה עוסק בדינים שבין אדם לחבירו ובדיני ממונות. זהו הפסוק המצוה על התפילה (שמות כ”ג, כ”ה): וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה’ אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. יש מקום לדייק בפסוק. ראשיתו בלשון רבים: “ועבדתם”. בחלק זה הפסוק מדבר על ה’ בגוף שלישי. משה אומר לבני ישראל שהם צריכים לעבוד את ה’. בהמשך הפסוק יש מעבר מלשון רבים ללשון יחיד: […]

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מתן תורה, אירוע גדול וחשוב לעולם כולו. ננסה לגעת בכמה נקודות בענין זה. הגמרא אומרת (סנהדרין צ”ז ע”א): תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא: שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו. אלפיים שנות תורה התחילו, כידוע, כשאברהם היה בן 52 שנים. ב”סדר עולם” מובא שבגיל זה הכיר אברהם את בוראו. זוהי תחילת הקשר של העולם עם הקב”ה. אחרי שאברהם הכיר את בוראו, מתחיל התהליך […]

בימים אלה, כשאנו מנסים “לחיות עם פרשת השבוע”, אי אפשר להתעלם מהמילים: “כִּי אֲנִי ה’ רֹפְאֶךָ” המופיעות בפרשה. ובמיוחד שמילים אלו מופיעות ב”רביעי”, בחלק שאנו קוראים היום. פסוק זה מופיע אחרי שירת הים, והוא תוצאה של שירת הים במידה מרובה. נעיין בפרשיה המסתיימת במילים אלו, ובע”ה נקבל כיוון להתמודדות. מיד לאחר שירת הים, ושירת מרים, מופיעים כמה פסוקים שבכל אחד מהם יש מקום לעיין (שמות ט”ו, כ”ב-כ”ו): וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים […]

שלוש הפרשיות הראשונות של ספר שמות עוסקות ביציאת מצרים. הפרדה הבאה היא כבר אחרי היציאה, והיא כוללת את השירה וההודאה על היציאה ממצרים. על פי תחילת כל פרשה אפשר להבין מה עניינה. פרשת שמות פותחת (שמות א’, א’): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. היא עוסקת בעם ישראל, בירידה למצרים ובשעבוד הארוך והקשה במצרים. פרשת וארא פותחת (שמות ו’, ב’-ג’): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה’. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב […]

בפתיחת הפרשה נאמר (שמות ו’, ב’-ג’): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה’. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה’ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. אל האבות ה’ נגלה בשם ש-ד-י, ואל משה רבינו בשם הוי”ה. הרבה דנו בפסוקים אלו, ושאלו שהרי גם אצל האבות אנו מוצאים שם הוי”ה. חשוב להדגיש את הזהירות הרבה שיש לנהוג בעיסוק בשמות ה’. ננסה ללכת בעקבות רבותינו, ונאמר דברים בהשראת ה”שפת אמת” ור’ צדוק הכהן מלובלין. ה”שפת אמת” כותב (וארא, תרל”ז): […]

אנחנו מתחילים בשעה טובה ובסייעתא דשמיא ספר חדש – ספר שמות: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. הפתיחה באות ו’ נדרשת על ידי חכמים (שמות רבה פרשה א’, ב’): דבר אחר, “ואלה שמות”, אמר רבי אבהו: כל מקום שנאמר ‘אלה’ – פסל את הראשונים, ‘ואלה’ – מוסיף שבח על הראשונים. “אלה תולדות השמים והארץ” – פסל לתוהו ובוהו, “ואלה שמות” – הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה, שכולם היו צדיקים. הוספת השבח היא מחיבתן […]

בפרשה מופיע הסיפור של מנשה ואפרים, וליתר דיוק אפרים ומנשה. ננסה להתבונן בו לאור דברי המפרשים וכתבי החסידות. אנו פוגשים בבניו של יוסף לראשונה בפרשת מקץ (בראשית מ”א, נ’-נ”ב): וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן. וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי. לאור השמות שקרא להם יוסף, אפשר להבין מה […]

פרשת ויגש היא פרשה מיוחדת, שאנו ניגשים אליה בכל שנה בהתרגשות. יש בה הרבה דברים יסודיים. ננסה להנגיש את פרשת ויגש אלינו. נעיין בפסקה מדברי הזוה”ק, שאמנם מופיעה בפרשה הקודמת אבל שייכת לדברים בפרשה שלנו. חז”ל רואים את המפגש בין יהודה ליוסף כ”מלחמת עולם” – ההתרחשות הזו היא בעלת השלכות לדורי דורות על עם ישראל ועל העולם כולו. השורש של התפקידים השונים של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד – מצאצאי יהודה, נמצא בפרשה שלנו. הזוה”ק פותח בפסוק ממשלי (כ’, […]

בתחילת הפרשה נאמר (בראשית ל”ז, י”ב): וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. מפרש רש”י: לרעות את צאן – נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן. הנקודה שיש בספר תורה מעל המילה “את”, מלמדת שהם בעצם הלכו לרעות את עצמם, לדאוג לעצמם, ולא לצאן. זו אמירה קשה. האחים הקדושים, שנים עשר השבטים שבנו את עם ישראל, פועלים מתוך אגואיזם? חושבים רק על עצמם? דברי רש”י עוררו אותי להתבונן בכל הסיפור של יוסף ואחיו. אנחנו נתקלים בסיפור הזה בביטויים […]

יש חלק בפרשה שאנחנו לא מדלגים עליו בכל שנה, והשנה יש תוספת חידוש בענין, מסוף הפרשה הקודמת. הכוזרי כותב ביחס לארץ ישראל, והדברים נכונים במיוחד לזמננו (ב’, י”ד): ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו, מפני יעקב, עם כל חולשתו. הכרעת המאבק בין יעקב לעשו מתרחשת בפרשה שלנו. נביא את הפסוקים (בראשית ל”ו, א’-ג’): וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן […]