קטגוריה: פרשת שבוע

שיעור השיעורים בפרשת השבוע אנו קוראים על שבחיה המרובים של הארץ, ובתוכם על הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל – שבעת המינים1: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". האם זהו שבחה של הארץ, שמגדלים בה חיטה ושעורה וכדומה? יש מי שהיה מעדיף ארץ שמגדלים בה פירות אחרים, טרופיים למשל, או אקזוטיים, וכי ארץ שמגדלת את שבעת המינים היא הארץ המשובחת ביותר? מדוע זהו שבחה של הארץ?להבנת העניין נתבונן בדברי חז"ל על הפסוק2: …דאמר רבי חייא בר אשי […]

לזכור ולא לשכוח קודם שמספר משה רבינו לעם ישראל על מעמד הר סיני, הוא חוזר ומדגיש את חשיבותו לדורות1: רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון. מלבד האזהרה שלא לשכוח את מעמד הר […]

הקשר בין הארץ לכיס המדרש אומר, בקשר לפרשת בני גד ובני ראובן1: 'ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד', הלכה ג' מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם, זכה בחכמה זכה בכל, זכה בגבורה זכה בכל, זכה בעושר זכה בכל, אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום שכן שלמה אומר (קהלת ט') 'שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם […]

לפרשת בלק המניע של בלק התרעומת על דמותו של בלעם מובנת. בלעם שגר בפתור ליד ארם נהריים, רחוק מאזור ההתרחשות של הפרשה, אינו מאויים בידי עם ישראל וכל פעולתו היא תמורת בצע כסף. העניין מתבטא בכבוד שהוא מבקש והכסף שהוא רומז עליו כבר מתחילת הדרך. את בלק לעומתו ניתן להבין, עם ישראל מגיע וחונה לידו והוא מרגיש מאויים, כמון שכתוב (כ"ב,א') "ויחנו בערבות מואב" ולכן "וירא בלק … ויגר מואב מפני בני ישראל". לגבי הדרך שבא נקט בלק כנגד עם […]

להסתכל בלי לראות פסוקים רבים בפרשה מתייחסים לעיניו של בלעם.בלעם לא ראה את המלאך שגרם לאתון לסטות מדרכה, עד שה' הראה לו את המלאך1: ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו. חז"ל במדרש אומרים2: 'ויגל ה' את עיני בלעם', וכי סומא היה, להודיע שאף העין ברשותו. עינו של בלעם, ואף של כל אחד, היא ברשות הקב"ה. ברצותו תראה, וברצותו לא תראה.בהמשך הפרשה מעיד בלעם על עצמו פעמיים3: וישא משלו ויאמר […]

"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" משה בנאומו ערב הכניסה לארץ אומר (דברים א, י"ב) "איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם" וכידוע חז"ל (מדרש רבה איכה א', א') מקשרים זאת למגילת איכה1.בפרשת השבוע משה מצווה – (דברים א', י"ג, ט"ז) "הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם… ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו". ראינו הרבה מקומות שהשופט נקרא היושב בשער, ומשמעות הדבר שכדי להכנס לעיר צריך לעמוד בקריטריון של משפט הצדק. נקודה זו עומדת במרכז ההפטרה של […]

"אלה הדברים" – מודל לתוכחה מועילה בדרשותיהם על תחילת פרשת דברים, המהווה גם תחילת נאום התוכחה של משה, עומדים חז"ל על ענין התוכחה בצורות שונות. בשיחה זו נעיין בדרשה אחת, שיש בה הדרכה חשובה בענין התוכחה1: דבר אחר 'אלה הדברים אשר דבר משה', זהו שאמר הכתוב (תהלים נ') 'אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וגו", מהו 'אלה עשית והחרשתי', אמר ר' שמואל בר נחמן (שמות ל"ב) 'אלה אלהיך ישראל' עשיתם במדבר והחרשתי לכם, למה שהיה משה מפייס עלי ואומר […]

"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" חז"ל מגנים את קורח על כך שחלק על משה, ורואים במחלוקת דבר שלילי שיש להתרחק ממנו. אולם, אנו רואים שחז"ל התייחסו למחלוקות בצורה חיובית. ראשית, כל התורה שבעל פה מלאה במחלוקות, על כל צעד ושעל. על בית שמאי ובית הלל אמרו למשל1: אלו ואלו דברי אלוקים חיים. חכמים לא גינו אותם על מחלוקתם אלא ראו בכך גילוי אלוקי. הכיצד?יתירה מזאת. פעמים, שאם אין מחלוקת, רואים בכך חכמים בעיה2: אמר רב כהנא סנהדרי שראו כולן לחובה […]

מי אתה כָּלֵב? שני מרגלים בלבד תמכו בכניסה לארץ: יהושע וכלב, ושניהם זכו להיכנס אל הארץ בתום ארבעים שנות הנדודים.עיון בפסוקים מעלה מספר הבדלים בין דמויותיהם של יהושע וכלב, וננסה לעמוד על משמעות הדברים.על הפסוק1: ויקרא משה להושע בן נון יהושע. כותב רש"י בעקבות חז"ל: התפלל עליו, יה יושיעך מעצת מרגלים. אין אנו מוצאים תפילה דומה של משה על כלב.כשחזרו המרגלים ממשימתם והוציאו את דיבת הארץ רעה, עמד מולם כלב לבדו2: ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה […]

כלל הצריך לפרט שלוש הפרשיות הראשונות של ספר במדבר – במדבר, נשא ובהעלותך – עוסקות בסידור מחנה ישראל סביב המשכן, בצורת ההליכה במדבר ובחלוקת הדגלים ותפקידי הלויים. בקריאת פרשת נשא אנו תמהים לגלות מספר פרשיות העוסקות בעניינים שאינם קשורים לכאורה לנושא הכללי: שילוח טמאים, גזל הגר, אישה סוטה ודיני נזיר1. נעיין בביטוי מיוחד הפותח שתים מן הפרשיות, ודרכו ננסה לעמוד על מהות הענין. בפתיחת פרשת גזל הגר מופיע2: דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם […]

מי, איפה ומתי נעיין בפסוק הפותח את הפרשה והספר כולו: וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. מצאנו, שדרשו חכמים את הפסוק בדרשות רבות, הדורשות כל מילה בפסוק.על המילים "וידבר ה' אל משה" דרשו1: דבר אחר 'וידבר ה' אל משה' אשריו של משה שששים רבוא עומדים, והכהנים והלוים והזקנים הכל עומדים שם, ומכולם לא נדבר אלא עם משה. על המילים "במדבר סיני" דרשו2: 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני' למה […]

של מי החוקים האלה? פתיחת פסוקי הברכה בביטוי "אם בחוקותי תלכו"1 נדרשה בפנים רבות על ידי חכמים. נעמוד על דרשה אחת2: אמר ר' אלעזר בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם רצה לקיימה הרי הוא מקיימה, ואם לאו סוף שמקיימה על ידי אחרים. אבל הקב"ה אינו כן, אלא גוזר גזירה הוא מקיימה תחלה, הדא הוא דכתיב (ויקרא י"ט) 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה", אני הוא שקיימתי מצות עמידת זקן תחלה, 'אם בחקתי תלכו'. ר' […]

מה האלטרנטיבה? האמת העולה מן הפסוקים בפרשתינו היא כל כך פשוטה, ואף על פי כן היא נראית רחוקה1: אם בחקתי תלכו… וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה (=פלסטינאים) מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם…ואם לא תשמעו לי… ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם. הכל ניסה עם ישראל לעשות מול אויביו. חיפש דרכים לשלום, נתן בהם אמון עד כדי נתינת כלי נשק לידיהם, החזיר שטחים "כבושים", דיבר ודיבר ועשה ועשה, והנה […]

גדול מהחיים בשיחה זו נעיין בדברים שהוזכרו בשיחות קודמות, וננסה לדלות ענין אחד החורז דברים רבים בפרשה. א. פתיחת הפרשה היא בציווי על הכהנים שלא להיטמא אלא לקרובים. הרב קוק זצ"ל מעמיק בענין זה1: המות הוא חזיון שוא, טומאתו היא שקרו. מה שבני אדם קוראים מות הרי הוא רק תגבורת החיים ותעצומתם. מתוך השקיעה התהומית בקטנות, אשר יצר לב האדם השקיע אותו בה, הרי הוא מצייר את תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיבה וחשוכה, שהוא קוראה מות.מתעלים הם הכהנים בקדושתם מהקשבה […]

פשט חדש במדרש ישן בשיחה זו נברר עניינה של מצות תוכחה המופיעה בפרשת השבוע1: לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'. פסוק במשלי עוסק אף הוא בתוכחה ובאהבה, ודרכו נעמוד על עומק הענין2: טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת. נראה, שפסוק זה בהבנתו הפשוטה, מבוסס על הפסוקים בתורה, המקדימים חובת התוכחה לחובת האהבה.במבט ראשון, נראית התוכחה כגורמת פירוד וריחוק בין האנשים, אך התורה, […]

"נגע הנתק" או "צר(ע)ת ההתנתקות" אחד מנגעי הצרעת המפורטים בתורה, הוא נגע בשער הראש, הנקרא "נתק". הרמב"ן1 מבאר את עניינו של נגע זה2: שהראש או הזקן בעוד שער בהן אינן מטמאין במראות נגעים כלל, אבל כאשר ימרט מקום בראש וינשר השער שבו מעיקרו, שנעשה המקום חלק ופנוי מכל שער, ונולד במקום הנתוק ההוא שער צהוב ודק, הוא הנגע הטמא ולכך נקרא נתק, בעבור שנתק משם השער, לא שהוא שם בלבד כמו שאמר הרב ז"ל (רש"י), אבל כשמו כן הוא, שצריך […]

אם אין הבדלה – דעת מנין? פעמיים מופיע בפרשתנו ביטוי דומה, שיש לו משמעות עמוקה לדורות.פעם ראשונה, בדברי ה' אל אהרן לאחר מות בניו1: וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד משֶׁה. ופעם שניה בסיום הפרשה2: זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם […]

הצמאון הלוהט והשכל הקר בסיום פרשת "תרומת הדשן" הפותחת את פרשת צו, מופיע ציווי נוסף1: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. הרמב"ם מונה פסוק זה כמצות עשה בתרי"ג המצוות2: היא שציוונו להבעיר אש על המזבח בכל יום תמיד, והוא אמרו יתעלה 'אש תמיד תוקד על המזבח', וזה לא יתכן אלא במה שצוה להתמיד להשים עצים בבקר ובין הערבים, כמו שנתבאר בב' מיומא ובמס' תמיד. ובביאור אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וכבר התבארו […]

החיגר והסומא את הפרשיה העוסקת בקרבנות החטאת השונים פותחת התורה כך1: דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה. חז"ל במדרש עמדו על הביטוי המיוחד "נפש כי תחטא" ודרשו אותו בכמה אופנים. בשיחה זו נעיין במדרש אחד, וננסה למצוא בו טעם חדש, כדרכם של דברי תורה2: תני ר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בִּכּוּרוֹת נאות, והושיב בו המלך שומרים אחד חיגר ואחד סומא, ואמר להן הזהרו על […]