קטגוריה: ויקרא

מצוה כ"ט – אש תמיד מצוה כ"ט היא שצונו להבעיר אש על המזבח בכל יום תמיד, והוא אמרו יתעלה "אש תמיד תוקד על המזבח". וזה לא יתכן אלא במה שצוה בהתמדת שום האש על העצים בבקר ובין הערבים, כמו שנתבאר בשני של יומא ובמסכת תמיד. ובבאור אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וכבר התבארו דיני מצוה זו ביומא ותמיד, רוצה לומר מצות מערכת האש אשר יעשו בכל יום במזבח.פירוש המצוהמצוה כ"ט היא שצונו – […]

גדול המצווה ועושה חטא נדב ואביהוא המוזכר בפרשת השבוע, מעורר למחשבה על היחס למצוות ולציוויים בכללם. חז"ל אומרים1: דאמר ר' חנינא: גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. ננסה לבחון את היחס לענין בעקבות דבריו של הרב קוק זצ"ל2. ודע עוד, שהחזיון של הכחות המתפתחים לטובה ולאורה מצד כח התורה הוא הולך במערכה, עד כמה ראוי שיהי' נובע מכח הדין והמשפט ועד כמה ראוי שיהי' נובע דוקא מטוב הלב ומהסכמה פנימית בלא שום מעיק כלל, אפילו מועקה מוסרית. וזהו היסוד […]

התורה והארץ הדיבר הראשון בהר סיני – מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים. ונראה לי שכך פירושה לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב1. שאלת חז"ל: "מה עניין שמיטה אצל […]

אמירה, דיבור, ושלום1 אמירהשם הפרשה, "אמור", לכאורה מבטא דבר שולי. הלוא העיקר הוא תוכן הדברים, והאמירה הינה כלי למסירתם. מדוע כאן נקבע שם הפרשה על פי הכלי2?עיון בפסוק הראשון בפרשה מראה שהתורה הדגישה את השורש: א.מ.ר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: רש"י מפרש: אמור ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים. ועדין יש להבין את החזרה על השורש: א.מ.ר.בזוהר הקדוש מבואר3: "אמור אל הכהנים" – ר' יצחק אמר: אמור אל הכהנים […]

קדושה – לא רק למלאכים שני חלקים ומסגרת משולשת פרשת קדושים נחלקת באופן ברור לשני חלקים, דבר שגם מחלק הפרקים עמד עליו: 1. פרק י"ט – עוסק בהדרכות כיצד יש לממש את הצו: "קדושים תהיו", על ידי דברים שיש לעשותם, ועל ידי דברים שיש להימנע מלעשותם. 2. פרק כ' – עוסק בעונשי מיתה על חטאים מסוימים, בעיקר כאלו הקשורים לענייני עריות. שני החלקים פותחים בכותרת המוכרת והשכיחה: "וידבר ה' אל משה לאמור", דבר המוכיח את החלוקה שהזכרנו. נעמוד תחילה על […]

נגע ועֹנג1 בפרשות 'תזריע' ו'מצורע' אנו פוגשים את נושא הנגעים. דברים המובאים בדברי חכמים בעניין זה, יש בהם לשפוך אור על נושא הנגעים2: סימן לדבר אין בטובה למעלה מעֹנג ואין ברעה למטה מנגע. הנגע הוא ביטוי לדבר השלילי ביותר, להופעת הרע האדם ובעולם, ותיקונו הוא בעֹנג – ביטוי לדבר העליון ביותר, ולמטרת בריאת העולם – להתענג על ה' וטובו. שני קצוות אלה כתובים באותם אותיות, דבר המלמד על קשר ביניהם, שיש להבינו.דברים אלה מתבארים בדברי בעל ה'לשם', בצורה עמוקה3: וכמו […]

חיכוכים ויקרא פרק י"ב וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה: וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת […]

איה שעיר החטאת? ויקרא פרק י , יב-כ וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי ה' וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא: וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי ה' כִּי כֵן צֻוֵּיתִי: וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' […]

אל"ף זעירא חומש "ויקרא" – על שום מה? שמו של החומש שנחל זה עתה בקריאתו, נגזר מן המילה המופיעה בראשו: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר ותמוה, במה זכתה מילה זו לקבוע את שם החומש כולו? הרי בסך הכל מדובר במילה שמשמשת כאמצעי, בתוך פסוק שמשמש אף הוא כאמצעי לתוכן שידובר בו בפסוק הבא, שהוא אכן קולע לנושא של החומש – הקרבת הקורבנות: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה […]

של מי החוקים האלה? פתיחת פסוקי הברכה בביטוי "אם בחוקותי תלכו"1 נדרשה בפנים רבות על ידי חכמים. נעמוד על דרשה אחת2: אמר ר' אלעזר בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם רצה לקיימה הרי הוא מקיימה, ואם לאו סוף שמקיימה על ידי אחרים. אבל הקב"ה אינו כן, אלא גוזר גזירה הוא מקיימה תחלה, הדא הוא דכתיב (ויקרא י"ט) 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה", אני הוא שקיימתי מצות עמידת זקן תחלה, 'אם בחקתי תלכו'. ר' […]

מה האלטרנטיבה? האמת העולה מן הפסוקים בפרשתינו היא כל כך פשוטה, ואף על פי כן היא נראית רחוקה1: אם בחקתי תלכו… וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה (=פלסטינאים) מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם…ואם לא תשמעו לי… ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם. הכל ניסה עם ישראל לעשות מול אויביו. חיפש דרכים לשלום, נתן בהם אמון עד כדי נתינת כלי נשק לידיהם, החזיר שטחים "כבושים", דיבר ודיבר ועשה ועשה, והנה […]

גדול מהחיים בשיחה זו נעיין בדברים שהוזכרו בשיחות קודמות, וננסה לדלות ענין אחד החורז דברים רבים בפרשה. א. פתיחת הפרשה היא בציווי על הכהנים שלא להיטמא אלא לקרובים. הרב קוק זצ"ל מעמיק בענין זה1: המות הוא חזיון שוא, טומאתו היא שקרו. מה שבני אדם קוראים מות הרי הוא רק תגבורת החיים ותעצומתם. מתוך השקיעה התהומית בקטנות, אשר יצר לב האדם השקיע אותו בה, הרי הוא מצייר את תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיבה וחשוכה, שהוא קוראה מות.מתעלים הם הכהנים בקדושתם מהקשבה […]

פשט חדש במדרש ישן בשיחה זו נברר עניינה של מצות תוכחה המופיעה בפרשת השבוע1: לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'. פסוק במשלי עוסק אף הוא בתוכחה ובאהבה, ודרכו נעמוד על עומק הענין2: טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת. נראה, שפסוק זה בהבנתו הפשוטה, מבוסס על הפסוקים בתורה, המקדימים חובת התוכחה לחובת האהבה.במבט ראשון, נראית התוכחה כגורמת פירוד וריחוק בין האנשים, אך התורה, […]

"נגע הנתק" או "צר(ע)ת ההתנתקות" אחד מנגעי הצרעת המפורטים בתורה, הוא נגע בשער הראש, הנקרא "נתק". הרמב"ן1 מבאר את עניינו של נגע זה2: שהראש או הזקן בעוד שער בהן אינן מטמאין במראות נגעים כלל, אבל כאשר ימרט מקום בראש וינשר השער שבו מעיקרו, שנעשה המקום חלק ופנוי מכל שער, ונולד במקום הנתוק ההוא שער צהוב ודק, הוא הנגע הטמא ולכך נקרא נתק, בעבור שנתק משם השער, לא שהוא שם בלבד כמו שאמר הרב ז"ל (רש"י), אבל כשמו כן הוא, שצריך […]

אם אין הבדלה – דעת מנין? פעמיים מופיע בפרשתנו ביטוי דומה, שיש לו משמעות עמוקה לדורות.פעם ראשונה, בדברי ה' אל אהרן לאחר מות בניו1: וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד משֶׁה. ופעם שניה בסיום הפרשה2: זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם […]

הצמאון הלוהט והשכל הקר בסיום פרשת "תרומת הדשן" הפותחת את פרשת צו, מופיע ציווי נוסף1: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. הרמב"ם מונה פסוק זה כמצות עשה בתרי"ג המצוות2: היא שציוונו להבעיר אש על המזבח בכל יום תמיד, והוא אמרו יתעלה 'אש תמיד תוקד על המזבח', וזה לא יתכן אלא במה שצוה להתמיד להשים עצים בבקר ובין הערבים, כמו שנתבאר בב' מיומא ובמס' תמיד. ובביאור אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וכבר התבארו […]

החיגר והסומא את הפרשיה העוסקת בקרבנות החטאת השונים פותחת התורה כך1: דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה. חז"ל במדרש עמדו על הביטוי המיוחד "נפש כי תחטא" ודרשו אותו בכמה אופנים. בשיחה זו נעיין במדרש אחד, וננסה למצוא בו טעם חדש, כדרכם של דברי תורה2: תני ר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בִּכּוּרוֹת נאות, והושיב בו המלך שומרים אחד חיגר ואחד סומא, ואמר להן הזהרו על […]