קטגוריה: פרשת שבוע

הפסוק האחרון של החלק של היום בפרשה (רביעי) הוא: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'. כך מסתיימת הברכה של יעקב לשבט דן. פסוק משמעותי בן שלוש מילים. הרמח"ל בספר התפילות שכתב (תקט"ו תפילות), מסיים כל תפילה בפסוק הזה. מן הפסוק הזה נגזרת השאלה שנשאל האדם לאחר מותו: "ציפית לישועה"? (שבת ל"א ע"א) בבוא היום נידרש לענות על השאלה הזו. זה לא מבחן אמריקאי שצריך לסמן בו את התשובה הנכונה. כל אחד יעמוד מול רבונו של עולם ויצטרך לענות: האם ציפית לישועה? הר"ן על […]

המדרש בתחילת הפרשה מתייחס לנאומו של יהודה (בראשית רבה פרשה צ"ג, ג'): דבר אחר, "ויגש אליו יהודה", כתיב (משלי כ"ה): "תפוחי זהב במשכיות כסף", תרגם עקילס הגר: חזורין דדהב בגו דיסקרין דכסף (תכשירים מזהב בתוך סלים מכסף). "דבר דבור על אופניו", מה אופן זה מראה פנים מכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף. הרמב"ם מסביר את הפסוק "תפוחי זהב במשכיות כסף" (פתיחה למורה נבוכים, עמ' י' במהדורת הרב קפאח): אמר החכם: "תפוחי זהב […]

בתחילת הפרשה מסופר על המאבק בין יוסף והאחים, ועל כך שיעקב נתן ליוסף כתונת פסים. בהקשר לכך אומרים חכמים הדרכה חינוכית (שבת י' ע"ב): ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. האב צריך להיזהר שלא לאהוב בן אחד יותר מהאחרים, ובמיוחד שלא לתת לאחד מבניו יותר ממה שנותן לאחים האחרים. […]

בכל שנה, ובמיוחד בימים אלה, אי אפשר לעבור על הפרשה בלי לעסוק בדרך שבה הסתיים המאבק בין יעקב לעשו. כך נאמר בספר הכוזרי (ב', י"ד): ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו על אף גבורתו מפני יעקב עם כל חולשתו. המאבק בין יעקב ועשו היה על ארץ ישראל. עשו נדחה מן הארץ, למרות גבורתו. יש לעיין בתורה ולראות היכן כתובים בתורה דברי הכוזרי. עלינו ללמוד כיצד הוכרע המאבק ומה יש לנו לקחת […]

פרשת השבוע פותחת: וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. נושא הראיה תופס מקום חשוב בפרשה. מיד לאחר הפסוק הפותח מופיעה הראיה עוד פעמיים: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. בהמשך הפרשה, כאשר המלאכים מגיעים לסדום את מכים את אנשי העיר בסנוורים – ופוגעים ביכולת הראיה שלהם. לאחר מכן, נאמר על הגר: וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר. […]

בפרשת השבוע אנו קוראים על מלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה. בימים אלו, נראה שזו הצורה שבה התורה קוראת לנו "לחיות עם פרשת השבוע". האר"י הקדוש (בשער הפסוקים לפרשת לך לך) עוסק בהרחבה במשמעותה הרוחנית של מלחמה זו. דבריו מאירים את המאבק מול הטרור, וכיצד יש להילחם בו, בסייעתא דשמיא. בתקופתו של אברהם העולם עובר תהליך של תיקון. אברהם מבטא את יציאת העולם מאלפיים שנות תוהו וכניסתו לאלפיים שנות התיקון. זהו הרקע למלחמה המלכים. האר"י מבאר, שהדברים קשורים לענין נוסף – […]

ניסיתי לחשוב על ההנהגה שאנו יכולים ללמוד מן הפרשה לימים המיוחדים שאנו נמצאים בהם. בדברי האר"י על י"ג המידות שהתורה נדרשת בהן, שתי מידות עוסקות בהנהגת המבול, ונעיין בהן1. כך היא לשון האר"י: וכל דבר כו' (שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחד שהוא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר). לפעמים יתנהג העולם בסוד עיבור המלכות, להוליד למטה דוגמת עליונים, בסוד תיבת נח, שיצאו ממנה ג' גוונין, שם חם ויפת, שהן דין ורחמים, וכללותם דמיון הת"ת הכולל דין ורחמים. אלא שלפעמים תתעבר […]

ברוב השנים קוראים יחד את פרשות "נצבים" ו"וילך". הביטוי "נצבים וילך" הוא ביטוי מעניין, כי הוא מכיל שתי מילים עם הוראות הפוכות. נצבים – "בקומה זקופה", בעמידה. "וילך" – הליכה, תנועה ושינוי. פרשות אלו נקראות בכל שנה לפני ראש השנה, ויש בבחינת "נצבים וילך" הכנה לראש השנה. אנו עוברים משנה לשנה. יש כאן שינוי. "באחד באלול ראש השנה לישיבות", ואנו מתחילים שנה חדשה. התלמידים החדשים בישיבה, ולא רק הם, עוברים ממציאות חיים אחת למציאות אחרת. בישיבה יש צורת חיים שונה […]