קטגוריה: שמות

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מתן תורה, אירוע גדול וחשוב לעולם כולו. ננסה לגעת בכמה נקודות בענין זה. הגמרא אומרת (סנהדרין צ"ז ע"א): תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא: שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו. אלפיים שנות תורה התחילו, כידוע, כשאברהם היה בן 52 שנים. ב"סדר עולם" מובא שבגיל זה הכיר אברהם את בוראו. זוהי תחילת הקשר של העולם עם הקב"ה. אחרי שאברהם הכיר את בוראו, מתחיל התהליך […]

בימים אלה, כשאנו מנסים "לחיות עם פרשת השבוע", אי אפשר להתעלם מהמילים: "כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" המופיעות בפרשה. ובמיוחד שמילים אלו מופיעות ב"רביעי", בחלק שאנו קוראים היום. פסוק זה מופיע אחרי שירת הים, והוא תוצאה של שירת הים במידה מרובה. נעיין בפרשיה המסתיימת במילים אלו, ובע"ה נקבל כיוון להתמודדות. מיד לאחר שירת הים, ושירת מרים, מופיעים כמה פסוקים שבכל אחד מהם יש מקום לעיין (שמות ט"ו, כ"ב-כ"ו): וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים […]

שלוש הפרשיות הראשונות של ספר שמות עוסקות ביציאת מצרים. הפרדה הבאה היא כבר אחרי היציאה, והיא כוללת את השירה וההודאה על היציאה ממצרים. על פי תחילת כל פרשה אפשר להבין מה עניינה. פרשת שמות פותחת (שמות א', א'): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. היא עוסקת בעם ישראל, בירידה למצרים ובשעבוד הארוך והקשה במצרים. פרשת וארא פותחת (שמות ו', ב'-ג'): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב […]

בפתיחת הפרשה נאמר (שמות ו', ב'-ג'): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. אל האבות ה' נגלה בשם ש-ד-י, ואל משה רבינו בשם הוי"ה. הרבה דנו בפסוקים אלו, ושאלו שהרי גם אצל האבות אנו מוצאים שם הוי"ה. חשוב להדגיש את הזהירות הרבה שיש לנהוג בעיסוק בשמות ה'. ננסה ללכת בעקבות רבותינו, ונאמר דברים בהשראת ה"שפת אמת" ור' צדוק הכהן מלובלין. ה"שפת אמת" כותב (וארא, תרל"ז): […]

אנחנו מתחילים בשעה טובה ובסייעתא דשמיא ספר חדש – ספר שמות: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. הפתיחה באות ו' נדרשת על ידי חכמים (שמות רבה פרשה א', ב'): דבר אחר, "ואלה שמות", אמר רבי אבהו: כל מקום שנאמר 'אלה' – פסל את הראשונים, 'ואלה' – מוסיף שבח על הראשונים. "אלה תולדות השמים והארץ" – פסל לתוהו ובוהו, "ואלה שמות" – הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה, שכולם היו צדיקים. הוספת השבח היא מחיבתן […]

אנו מנסים "לחיות עם פרשת השבוע", והשבוע מרכז הפרשה הוא חטא העגל. ננסה, אפוא, לראות מה אנו יכולים ללמוד מחטא העגל, ומה הוא אומר לנו. במעמד הר סיני התעלה עם ישראל למדרגה עליונה ביותר. חז"ל (ספרי האזינו, ש"כ) דורשים על כך את הפסוק (תהלים פ"ב, ו'): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. עם ישראל עלה למדרגה אלוקית עליונה. אך מיד לאחר המעמד הגיעה הנפילה של חטא העגל (תהלים פ"ב, ז'): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ. עם ישראל נשאר […]

החלק של היום בפרשת השבוע (רביעי), עוסק בהקדשת הכהנים. כדי להיכנס לעבודת הכהונה, הכהנים לובשים את בגדי הכהונה, וגם צריכים להקריב קרבנות מיוחדים (שמות כ"ט, א'): וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם. ובהמשך (שמות כ"ט, ל"ח): וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד. מעניין לראות, שגם הרש"ר הירש וגם הרב קוק, מבארים את המשמעות של קרבנות הכהנים: הפר, שני האילים והכבשים. אמנם, יש הבדל עקרוני […]

פרשת תרומה עוסקת בבניית המשכן, ובמצוה הנמשכת לדורות – בניית המקדש (שמות כ"ה, ח'): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כלי המשכן המוזכרים בפרשה היו גם במקדש, והמצוות של כלי המשכן – לחם הפנים, הדלקת המנורה וכדומה – נוהגות גם במקדש. פרשת השבוע מעוררת בנו, בכל שנה מחדש, את ההשתוקקות לבנין המקדש. נעמוד על משמעות הדברים לאור דבריו של הרמח"ל העוסקים בפרשת השבוע. ננסה לראות כיצד אנו יכולים לתרום את חלקנו לבנין המקדש לאור הדברים. אלו דברי הרמח"ל (אוצרות רמח"ל, תרומה): […]

רוב פרשת משפטים עוסקת, כמובן, במשפטים – הדינים שבין אדם לחברו. אולם נעסוק בפסוק, שלפעמים מפתיע לגלות אותו בפרשת משפטים, ודרכו נחיה עם פרשת השבוע. כשאני שואל לפעמים אנשים: "באיזו פרשה מופיעה מצות התפילה?", "משפטים" איננה אחת התשובות. ובכל זאת, הרמב"ם (עשה ה') מביא את המקור למצות התפילה בפרשה (שמות כ"ג, כ"ה): וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. תחילת פרשיה זו בפסוק (שמות כ"ג, כ'): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל […]

במרכז הפרשה אנו קוראים על מעמד הרב סיני ומתן תורה. הרצי"ה זצ"ל מעיר (שיחות הרב צבי יהודה שמות, עמ' 198): לעומת פרשת בשלח שהיא פרשה גדולה גם בכמות וגם באיכות, שנמשכים ממנה דברים נשגבים גם מבחינה היסטורית וגם מבחינה מצותית – הרי פרשת יתרו היא פרשה קטנה בכמות אבל נוראה באיכותה; היא פרשת מתן התורה ופגישה עם סיני מאז ועד הנה… דברים קדושים וגדולים באיכות מתגלים מתוך מרכז חיים שהוא קטן הכמות. הלב אינו גדול כרגל, אבל מיעוט הכמות מגלה […]

בפרשה שלנו ובתקופה שלנו, מתבקש "לחיות עם פרשת השבוע". לאחר קריעת ים סוף ושירת הים שבאה בעקבותיה, עם ישראל מגיע למרה, שם יש מים מרים. הם עושה נס וממתיק את המים, וכך נאמר שם (שמות ט"ו, כ"ה-כ"ו): וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ . וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי […]

בהתבוננות בשלוש הפרשיות הפותחות את ספר שמות – "שמות", "וארא", "בא", ניכר שיש שלושה כוחות שפועלים בתהליך של יציאת מצרים. כמובן, הקב"ה מעל כל הכוחות והוא מפעיל את הכוחות השונים. הכח האחד הוא בני ישראל. הם הנושא המרכזי. הם משועבדים במצרים, ואותם מוציא הקב"ה ממצרים. מול בני ישראל יש שני כוחות. משה רבינו ופרעה מלך מצרים. כל פרשה עוסקת בעיקר בכח אחד, והדבר ניכר בפתיחת הפרשות. פרשת שמות פותחת (שמות א', א'): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב […]