רב: הרב יהושע ויצמן

בכורות ל"ג (ע"א): ובית הלל הני מילי תם אבל בעל מום כתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור איכא למיפרך מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור ובית הלל אטו בעבודה קאמר באכילה קאמרינן אכילת זר עדיף ורבי עקיבא מתיר ואפי' עובדי כוכבים מאי טעמא דרבי עקיבא כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לעובדי כוכבים אף פסולין מותר לעובדי כוכבים ואידך תלתא צבי ואיל כתיבי חד […]

יבמות ע"ב (ע"ב): ומה טבול יום שאסור בנגיעה דתרומה מותר בפרה ערל שמותר בנגיעה אינו דין שמותר בפרה. תרומה היא בברכות "חומר" והפרה "קל" שכן מצינו בטבול יום שאסור בתרומה ומותר בפרה. האיסור הוא החמור שהוא בחי' דין, והמותר הוא הקל שהוא רחמים. ערל שהוא מותר בתרומה, קל וחומר שמותר בפרה.

ירושלמי יומא פ"ו ה"א: ר' יוסה בי רבי בון רבי חונה בשם רב יוסף נאמר כאן "שני" "על פי שנים עדים" ונאמר להלן "שני" "וישאר שני אנשים במחנה" מה "שני" שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף "שני" שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. א"כ למה נאמר ועמדו שני האנשים שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד שותק ואחד מדבר אחד מדבר כל צורכו ואחד את אומר לו קצר בדבריך שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות ל"ג ע"א: איבעיא להו המבדיל על הכוס מהו שיבדיל בתפלה אמר רב נחמן בר יצחק קל וחומר מתפלה ומה תפלה דעיקר תקנתא היא אמרי המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא היא לא כ"ש להבין הקל וחומר יש להקדים הקדמה. הרמב"ם הביא דין הבדלה בתפילה בחונן הדעת רק בהלכות תפילה1 ולא הביא דין זה בהלכות שבת ודין הבדלה על הכוס הביא […]

סנהדרין פ"ג (ע"א): גופא ואלו שבמיתה האוכל את הטבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וזר שאכל את התרומה וזר ששימש וטמא ששימש וטבול יום ששימש ומחוסר בגדים ומחוסר כפרה ושלא רחץ ידים ורגלים ושתויי יין ופרועי ראש אבל ערל ואונן ויושב אינן במיתה אלא באזהרה בעל מום רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה האוכל את הטבל מנלן דאמר שמואל משום רבי אליעזר מניין לאוכל את הטבל שהוא במיתה דכתיב ולא יחללו את […]

בכורות ל"ב (ע"א): במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום מנא הני מילי אמר רב חיננא אמר רב וכן אמר רב דימי אמר רבי יוחנן נאמר לא יגאל במעשר ונאמר ולא יגאל בחרמים מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהושע מפני דאי לא מפני איכא למפרך מה לחרמים שכן חלים על הכל לאיי אפנויי מפני לא יאמר ולא יגאל בחרמים […]

סנהדרין ס"ז (ע"א): מיתתן במה רבי יוסי הגלילי אומר נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן לא תחיה כל נשמה מה להלן בסייף אף כאן בסייף רבי עקיבא אומר נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן אם בהמה אם איש לא יחיה מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה אמר לו רבי יוסי אני דנתי לא תחיה מלא תחיה ואתה דנת לא תחיה מלא יחיה אמר לו רבי עקיבא אני דנתי ישראל מישראל שריבה בהן הכתוב מיתות הרבה ואתה דנת ישראל […]

בכורות כ"ה (ע"א): וכן תולש את השער לראות מום: איבעיא להו לכתחלה או דיעבד. ובשיטה מקובצת (על הדף) מבארים את הבעיה על פי גרסת ס"א (אות ז'): לכתחילה ואתולש קאי או דיעבד ואלא יזיקנו קאי וביאור לדברים: השאלה היא על הביטוי במשנה "וכן תולש את השיער לראות מקום מום" האם "וכן" מתייחס למה שנאמר בתחילה "השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השיער" ובאה הסיפא לומר שהוא הדין גם לראות מום אפשר לתלוש לכתחילה. או ש"וכן תולש […]

ירושלמי יומא פ"ב ה"ב: מניין לדישון המזבח הפנימי ר' פדת בשם ר' לעזר והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן. אינו צריך אם לקבע לו מקום כבר כתיב אצל המזבח אם ללמדך שינתן במזרחו של כבש כבר כתיב קדמה אף הוא דרש "אצל המזבח" "אצל המזבח" מה כאן מזרחו של כבש אף כאן מזרחו של כבש. הדין הנלמד בסוגיא הוא שיש דישון למזבח הפנימי, ומקומו אצל המזבח קדמה. הפסוק בעולת העוף הוא (ויקרא א', ט"ז): והסיר את מראתו בנצתה […]

סנהדרין ע"ג (ע"ב): ולרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר מחלל את השבת ניתן להצילו בנפשו דאתיא שבת מחילול חילול מעבודת כוכבים. עי' תוד"ה חילול שכתב שרק ע"ז ושבת נאמר בהם חילול בקשר למיתה. נראה שמילת "חילול" שתי הוראות לה. מלשון חלל, "כי ימצא חלל באדמה" וזה בקשר למיתה ועוד הוראה מלשון "חולין" וזה בשאר מקומות. חידושו של ר' אליעזר בן רבי שמעון הוא ללמוד בג"ש שאכן חילול זה בחי' חלל. הגזירה השוה באה משום ההשויה שבין עבודת כוכבים לשבת שהשבת יסוד […]

בכורות י"ט (ע"א) תנו רבנן מכלל הצריך לפרט ומפרט הצריך לכלל כיצד קדש לי כל בכור יכול אפילו נקבה במשמע תלמוד לומר זכר אי זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו תלמוד לומר פטר רחם אי פטר רחם יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן ת"ל בכור א"ל רב שרביא לאביי רישא לא קנסיב לה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד הוי בכור סיפא קנסיב לה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד לא הוי בכור אמר ליה לעולם בכור לדבר אחד לא […]

סנהדרין ע' (ע"א): ומאן דאמר רבעו גמר וירא וירא כתיב הכא וירא חם אבי כנען את ערות אביו וכתיב התם וירא אותה שכם בן חמור וגו'. נראה שיליף שראיה היא צורה של חיבור. ע' רמח"ל אדיר במרום שבראייתו שולח אדם את קו אורו מנשמתו הכוללת הכל, וקו האור נפגש עם המציאות שאותה הוא רואה. ועיין בספר עץ חיים ריש היכל נקודים1 על היענה המחממת ביצתה בראייתה. הלימוד בג"ש מבטא חיבור ולכן לומדים "וירא" "וירא" בג"ש שהראיה היא חיבור ולא רק […]

שבת קי"ח (ע"א): אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וגו' מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם יום עברה היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם ביום בא גוג ע' מש"כ. ונראה להוסיף שיש […]

בכורות ט"ו (ע"ב): בעא מיניה רבינא מרב ששת מהו שמתפיסן לכל זבח שירצה א"ל אין מתפיסן מאי טעמא אמר ליה גמר בשעריך בשעריך מבכור מה בכור אין מתפיסן לכל זבח שירצה דכתיב אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה וגו' לא יקדיש איש אותו אף הני אין מתפיסן לכל זבח שירצה. קדושת בכור לא נקבעה ע"י האדם, על כן פשוט שאינו יכול להתפיסה לכל זבח שירצה. מבכור ילפינן לפסולי המוקדשין, שהולדות שבמעי פסולי המוקדשין, אי אפשר להתפיסן לקדושה אחרת מאשר אותו […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. חלקה השלישי של מסכת ברכות, החל מפרק שישי, עוסק בברכות. ננסה לעמוד על משמעות הברכות לאור עיון בסוגיית הגמרא. הגמרא מחפשת מקור לכך שיש לברך על המזון. בהקשר לכך אומרת הגמרא (ברכות ל"ה ע"א): …אשכחן לאחריו, לפניו מנין, הא לא קשיא דאתיא בקל וחומר – כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן. ברכה אחרי המזון כתובה בתורה במפורש, וברכה לפני המזון באה מקל וחומר. רש"י לא […]

נאמר במשנה לעיל (נ"ה ע"ב): המגדף אינו חייב עד שיפרש השם… אלא מוציאין כל אדם לחוץ שואלין את הגדול שביניהן ואומר לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין. ובגמ' (ס' ע"א): "ולא מאחין" מנלן אמר רבי אבהו אתיא קריעה קריעה כתיב הכא קרועי בגדים וכתיב התם ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם לשנים איני יודע שהן קרעים ומה תלמוד […]

קידושין (ד' ע"ב) סוגיית הגמרא: ותנא מייתי לה מהכא, דתניא: "כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה וגו'", אין קיחה אלא בכסף, וכן הוא אומר: "נתתי כסף השדה קח ממני". והלא דין הוא: ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה – נקנית בכסף, זו שנקנית בביאה – אינו דין שתקנה בכסף! יבמה תוכיח, שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף. מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר, תאמר בזו שנקנית בשטר. תלמוד לומר "כי יקח איש". הא […]

בדף נ"ג (ע"ב) אמרו: אלא אמר רבא קסבר רבי יהודה ערות אביך זו אשת אביך ומייתי לה בגזירה שוה. ובדף נ"ד (ע"א) אמרו את הגזירה השוה: עונש שמענו אזהרה מניין תלמוד לומר "ערות אביך לא תגלה" (ויקרא י"ח ז') "ערות אביך" זו אשת אביך אתה אומר אשת אביך או אינו אלא ערות אביך ממש נאמר כאן ערות אביך לא תגלה ונאמר להלן ערות אביו גלה מה להלן באישות הכתוב מדבר אף כאן באישות הכתוב מדבר ומשמע בין אשת אביו שהיא […]

סנהדרין נ"ב (ע"ב): רוצח מנלן דתניא נקם ינקם נקימה זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר נקימה זו סייף. דין סייף בג"ש כיון שגזירה לשון לגזור הקליפות כדברי רמ"ע מפאנו. כמו שברית מילה נלמד בג"ש "ערלתו" "ערלתו" כך כאן לומדים שנקמה בחרב בגזירה שוה. חרב נוקמת זו גזירה שוה "ינקם" "ינקם". כשמידת הדין פוגעת וגוזרת הקליפות מתגלה מידת הרחמים וזה מביא רחמים לעולם, על כן מתאימה גזירה שוה שהיא במידת הרחמים, ללמוד […]

מנחות ע' (ע"ב): ולקצור לפני העומר: מנא הני מילי אמר רבי יוחנן אתיא ראשית ראשית מחלה. נאמר במצות העומר (ויקרא כ"ג, י'): דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן. ונאמר בדין חלה (במדבר ט"ו, כ'): ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה. יש בגזירה שוה זו דבר מדהים. קצירה היא לשון גזירה (הלא ג' וק' מתחלפות וצ' וז' אף הן […]