רב: הרב יהושע ויצמן

זבחים ח' (ע"ב): חטאת דעבודת כוכבים דשמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דלא כתיב בהו מנלן חטאת דעבודת כוכבים אתיא מחטאת חלב שכן כרת כמותה והנך כולהי אתיין במה הצד. הלימוד הוא בבנין אב כמו שהזכירו בתודה הנך כולהו בתוך קושייתם היאך אפשר ללמוד בבנין אב והלא בעיה היא בגמ' אם הנלמד בהיקש יכול לחזור וללמוד בבנין אב. אכן לפי מה שביארנו במידות ק"ו, ג"ש ובנין אב, בנין אב היא היסוד הקבוע (לעומת ק"ו שעניינו שינוי וג"ש שעניינה שווי). […]

מנחות כ"ז (ע"א): ד' (מינים) שבלולב … אין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת … תנאי היא דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר' יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול מאי טעמא דר' יהודה גמר קיחה קיחה מאגודת אזוב מה להלן באגודה אף כאן באגודה ורבנן לא גמרי קיחה קיחה. סוגיא דומה בסוכה י"א (ע"ב) ושם תוד"ה "לקיחה לקיחה לא ילפינן" זו לשונו: בריש קדושין (דף ב.) ילפי' קיחה קיחה משדה עפרון אבל […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. יומא (ל"ב ע"א): ר"א ברבי שמעון אומר ק"ו ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש. לכאורה צ"ע שהרי אדרבה, כיון שטעון טבילה משום כך פטרה אותו תורה מקידוש ידיים ורגליים שהרי טבילת כל גופו כוללת ידיים ורגליים, לכאורה. אלא שמכאן יש ללמוד שחלוקה היא טבילה במהותה מקידוש ידיים ורגליים. דומה הדבר ליחס שבין טבילה ובין נטילת ידיים. הלכותיהן הפוכות זו […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. שבת קמ"ח (ע"ב): תנן לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת. משנה ביצה ל"ו (ע"ב): כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביו"ט ואלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין ואלו הן משום רשות […]

יש מחלוקת עקרונית ביחס שבין תערובת חמץ גמור לבין חמץ נוקשה. נחלקו בזה רב יהודה ורבי נחמן. לרב יהודה אליבא דר"מ (פסחים מ"ג ע"א): שמעינן ליה לרבי מאיר נוקשה בעיניה בלאו וכל שכן חמץ דגן גמור על ידי תערובת. ולרב נחמן אליבא דר"א: ושמעינן ליה לר' אליעזר דאמר חמץ דגן גמור על ידי תערובת בלאו וכל שכן נוקשה בעיניה. וכן כתב רש"י במפורש: רב נחמן סבירא ליה נוקשה בעיניה חמור מחמץ גמור על ידי תערובת. חזינן דלרב יהודה חמץ גמור […]

פסחים נ"ג (ע"ב): עוד זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז) ובאו [ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות מצויות אצל תנור הוי אומר בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה. הקשו התוס' הלא עבודה זרה יהרג ובל יעבור ומאי אצטריכא להו לדרוש ק"ו בעצמן. ויותר מזה, הצפרדעים שלא […]

בענין פרט וכלל יש להבין מדוע פרט וכלל שנאמרו פעמיים לא דיינינן ליה בפרט וכלל והאם זה כלל או שזה ענין מיוחד לנושא חוץ למקומו וחוץ לזמנו. עצם ענין חוץ לזמנו וחוץ למקומו שייך לעולם שנה נפש שהם עדים נאמנים לאחדותו יתברך. חוץ לזמנו ומקומו הם סוג של פירוד כמו שכתב הרש"ר הירש ביאור מילת פיגול שהוא לשון פילוג שהאכילה וזריקת הדם מפולגים ממקור קדושתם וממציאותם לפני ה'. אחרי שלשה ימים גם הזמן וגם הבשר אינם קשורים למקור והם מקבלים […]

פסחים מ"ט (ע"ב): אמר רבי אלעזר עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך שנאמר (דברים ל) כי היא חייך וארך ימיך על חייו לא חס על חיי חבירו לא כל שכן. וע' בפרש"י: כי היא חייך ואורך ימיך על חייו לא חס. ללמוד תורה ולחיות: על חיי חברו לא כל שכן. ויש לדאג שמא יהרגנו: ותמוה, הרי עם הארץ שלא למד תורה אינו יודע שהתורה נותנת חיים ועל כן אינו עוסק בה כיצד אפשר לומר עליו שאינו חס על חייו. ועוד, […]

זבחים מ"ה (ע"א): ולא מועלין – דגמר מעילה חט חט מתרומה. במעילה ובתרומה נאמר חטא. הגזירה השוה באה ללמדנו שבשניהם יש דבר שיצא מכלל חולין והוא מיועד להיות קדש לה'. התרומה היא חלק התבואה שהוא קדוש ונאכל על ידי הכהנים בטהרתם. ומעילה היא בהמה שמקדישה לקרבן לה' על מנת להעלותה על המזבח לשם ה'. החטא הוא שימוש בתרומה או בקרבן לענייני חולין. הקדושה היא התכלית. כל דבר שתכלית שימושו בקדש ומיועד לקדש הרי הוא קדש. החטא הוא החטאת המטרה. בצורה […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.   בראשית רבה ה' (א'): רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר: אמר הקב"ה יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בהם. משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין. אמר המלך: אִילו היו פקחין על אחת כמה וכמה, אתמהא?! הושיב בה המלך דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטין. אמרו: אין פלטין זו של מלך, שלנו היא! אמר המלך […]

זבחים ט"ו – ט"ז: דבי רבי ישמעאל תנא אתיא בק"ו מבעל מום ומה בעל מום שאוכל אם עבד חילל אונן שאין אוכל אינו דין שאם עבד חילל… רב משרשיא אמר אתיא בקל וחומר מיושב ומה יושב שאוכל אם עבד חילל אונן שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל. מחלוקת תנא דבי רבי ישמעאל ורב משרשיא בשני עניינים, בזר ובאונן תנא דבי רבי ישמעאל לומד מבעל מום בקל וחומר שמחלל הקרבן בעבודתו ורבי משרשיא לומד מיושב בקל וחומר אותו הדין. עצם […]

פסחים כ"ד (ע"ב): איסי בן יהודה אומר מנין לבשר בחלב שהוא אסור נאמר כאן (דברים יד) כי עם קדוש אתה ונאמר להלן (שמות כב) ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור אף כאן אסור ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שיהא אסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח שהיה לו […]

פעמיים בסוגיין מופיעה גזירה שוה לאסור בשר וחלב באכילה. הפעם הראשונה בדף קט"ו (ע"ב): תניא איסי בן יהודה אומר מנין לבשר בחלב שאסור נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו מה להלן אסור אף כאן אסור. ובפעם השניה דעת רבי שמעון שבשר וחלב אסור רק באכילה ולא בהנאה בדף קט"ז (ע"א): דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר כי עם קדוש […]

זבחים מ"ו (ע"א – ע"ב) אמר רבי יוחנן: שלשה כריתות בשלמים למה? אחת לכלל, ואחת לפרט. עי' תוד"ה אחת לכלל ואחת לפרט שכתבו: אחת לכלל ואחת לפרט – לאו כלל ופרט ממש דמרוחקים זה מזה הן אלא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא וכו' עיי"ש. ונתבארה מידה מיוחדת זו ב"תורת לוי יצחק" (עי' מש"כ שבועות ז') שכלל ופרט זה תפארת ומלכות, זכר ונקבה, וכשהן מרוחקים זו בחי' נסירה שהיא הנהגת דבר שהיה בכלל ויצא מן […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.   שבת קמ"ג (ע"ב): … והתנן חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון חלב בהמה אינו מטמא אלא לרצון אמר ר' עקיבא קל וחומר הוא ומה חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים מטמא לרצון ושלא לרצון חלב הבהמה שמיוחד בין לקטנים בין לגדולים אינו דין שיטמא בין לרצון ובין שלא לרצון אמרו לו אם טמא חלב האשה שלא לרצון שדם מגפתה טמא יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם […]

ירושלמי כתובות פ"ג ה"א: … דתני רבי שמעון בן יוחי רבי טרפון אומר נאמר "כרת" בשבת ונאמר "כרת" ביום הכיפורים, מה כרת שנאמר בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת שנאמר ביום הכיפורים אין מכות אצל כרת. נאמר כרת בשבת (שמות ל"א י"ד): כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה. ונאמר כרת ביום הכיפורים (ויקרא כ"ג, ל'): וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה. המילה "כרת" מצד עצמה מתאימה […]

זבחים ל"ז (ע"ב): מעשר ופסח דלא קריבה תמורתן מנא ליה מעשר גמר עברה עברה מבכור. ופרש"י: עברה עברה – כל אשר יעבור תחת השבט במעשר, והעברת כל פטר בבכור. עי' בתורה שלמה (שמות י"ג, י"ב) על הפסוק "והעברת כל בכור" אות קי"ז שהביא עשר דרשות של גזירה שוה זו בהן לומדים מעשר מבכור ובכור ממעשר. נראה שגזירה שוה זו של "עבירה" "עבירה" מבוארת על פי דברי הרב קוק בביאור למידת ג"ש זו לשונו: אורות הקדש, החיים בחיים עליונים ברום עולמים […]

זבחים מ"ה (ע"א): ואין חייבין עליו משום פיגול, נותר וטמא. מ"ט? דאתי פיגול עון עון מנותר, ואתי נותר חילול חילול מטומאה, ובטומאה כתיב בני ישראל – ולא עובדי כוכבים. עי' מש"כ לעיל דף מ"ד והוסף לכאן. גם דין זה שלא נוהגים פיגול נותר וטמא בעכו"ם, אף הוא שייך אל הקדש "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה", ודין זה מיוחד לג"ש בחינת תפארת ישראל כמו שהתבאר בכמה מקומות.

סוכה נ"ג (ע"א-ע"ב): הכי אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן אי הכי חמש עשרה מעלות יורדות מיבעי ליה אמר ליה הואיל ואדכרתן (מלתא) הכי אתמר בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח ליכא דקאמר ליה מידי אמר דוד כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו ומה לעשות שלום […]

זבחים מ"ד (ע"א): ואתי נותר – חילול חילול מטומאה, ואתי פיגול – עון עון מנותר. בטומאה נאמר (ויקרא כ"ב, ב' – ג'): (ב) דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יקוק: (ג) אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליקוק וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יקוק: ובנותר נאמר (ויקרא י"ט ז'-ח'): (ז) ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול […]