המאגר התורני – חיפוש מתקדם

נקודה שמקיפה חלק ניכר מן הפרשה, היא ענין הקדושה. הפרשה השניה שנקרא השבת נקראת "קדושים", על שם הפתיחה (ויקרא י"ט, ב'): דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אך גם בתחילת פרשת אחרי מות אנו קוראים על הקדושה (ויקרא ט"ז, א'-ג'): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי […]

כל מקום שנאמר איש צדיק ומומחה, שכל מאה ועשרים שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן. אמרו: למה כדין? אמר להון: כך אמר מאריה דעלמא, דהוא מייתי מבולא על עלמא. אמר לו: אין איתי מבולא, לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא. כיון שמת מתושלח, אמרו ליה: הא לא אתי מבולא, אלא על ביתיה דההוא גברא, הה"ד (איוב יב) לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל. אמר רבי אבא בר כהנא: כרוז אחד עמד לי בדור המבול, זה נח. תמן אמרין: […]

נעסוק בקטע ההגדה המוכר, שנוהגים לשיר אותו בליל הסדר: וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם. בתחילת ההגדה, לאחר ארבע הקושיות, אנו פותחים ב"עבדים היינו לפרעה במצרים". בהמשך, בסמוך לאמירת "והיא שעמדה", אנו מזכירים את ארבעת הבנים. הבן הרביעי, שאינו יודע לשאול, "את פתח לו". כיצד מקיימים את מצות ההגדה, לבן זה ולשאר הבנים? "בַּעֲבוּר זֶה – בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי, אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָה […]

אנו מנסים "לחיות עם פרשת השבוע", והשבוע מרכז הפרשה הוא חטא העגל. ננסה, אפוא, לראות מה אנו יכולים ללמוד מחטא העגל, ומה הוא אומר לנו. במעמד הר סיני התעלה עם ישראל למדרגה עליונה ביותר. חז"ל (ספרי האזינו, ש"כ) דורשים על כך את הפסוק (תהלים פ"ב, ו'): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. עם ישראל עלה למדרגה אלוקית עליונה. אך מיד לאחר המעמד הגיעה הנפילה של חטא העגל (תהלים פ"ב, ז'): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ. עם ישראל נשאר […]

החלק של היום בפרשת השבוע (רביעי), עוסק בהקדשת הכהנים. כדי להיכנס לעבודת הכהונה, הכהנים לובשים את בגדי הכהונה, וגם צריכים להקריב קרבנות מיוחדים (שמות כ"ט, א'): וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם. ובהמשך (שמות כ"ט, ל"ח): וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד. מעניין לראות, שגם הרש"ר הירש וגם הרב קוק, מבארים את המשמעות של קרבנות הכהנים: הפר, שני האילים והכבשים. אמנם, יש הבדל עקרוני […]

פרשת תרומה עוסקת בבניית המשכן, ובמצוה הנמשכת לדורות – בניית המקדש (שמות כ"ה, ח'): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כלי המשכן המוזכרים בפרשה היו גם במקדש, והמצוות של כלי המשכן – לחם הפנים, הדלקת המנורה וכדומה – נוהגות גם במקדש. פרשת השבוע מעוררת בנו, בכל שנה מחדש, את ההשתוקקות לבנין המקדש. נעמוד על משמעות הדברים לאור דבריו של הרמח"ל העוסקים בפרשת השבוע. ננסה לראות כיצד אנו יכולים לתרום את חלקנו לבנין המקדש לאור הדברים. אלו דברי הרמח"ל (אוצרות רמח"ל, תרומה): […]

בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה ל סימן ג ג אלה, א"ר אבהו בכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים, דור המבול.