המאגר התורני – חיפוש מתקדם

בתחילת הפרשה נאמר (בראשית ל”ז, י”ב): וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. מפרש רש”י: לרעות את צאן – נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן. הנקודה שיש בספר תורה מעל המילה “את”, מלמדת שהם בעצם הלכו לרעות את עצמם, לדאוג לעצמם, ולא לצאן. זו אמירה קשה. האחים הקדושים, שנים עשר השבטים שבנו את עם ישראל, פועלים מתוך אגואיזם? חושבים רק על עצמם? דברי רש”י עוררו אותי להתבונן בכל הסיפור של יוסף ואחיו. אנחנו נתקלים בסיפור הזה בביטויים […]

יש חלק בפרשה שאנחנו לא מדלגים עליו בכל שנה, והשנה יש תוספת חידוש בענין, מסוף הפרשה הקודמת. הכוזרי כותב ביחס לארץ ישראל, והדברים נכונים במיוחד לזמננו (ב’, י”ד): ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו, מפני יעקב, עם כל חולשתו. הכרעת המאבק בין יעקב לעשו מתרחשת בפרשה שלנו. נביא את הפסוקים (בראשית ל”ו, א’-ג’): וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן […]