המאגר התורני

פרק ט – סוף ימי גדעון ותחילת ימי אבימלך דיברנו על ההצעה שמציעים לגדעון, זוהי מלכות. הוא עונה: שופטים פרק ח (כב) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן: (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם: ומבקש מהם: (כד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם: (כה) וַיֹּאמְרוּ נָתוֹן נִתֵּן […]

בראשית רבה א', א' רבי הושעיה רבה פתח: "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו'". "אמון" – פדגוג, "אמון" – מכוסה, "אמון" – מוצנע, ואית דאמר: "אמון" – רבתא. "אמון" – פדגוג, היך מה דאת אמר: "כאשר ישא האומן את היונק". "אמון" – מכוסה, היאך מה דאת אמר: "האמונים עלי תולע וגו'". "אמון" – מוצנע, היאך מה דאת אמר: "ויהי אומן את הדסה". "אמון" – רבתא, כמה דתימא: "התיטבי מנא אמון", ומתרגמינן: האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרותא. […]

הכרת הטוב על הגשמים אחת התכונות החשובות בעבודת ה', הן מבחינה מוסרית והן מבחינה אמונית, היא הכרת הטוב. יש מקום לברר את מקורה ואת משמעותה בחיינו. את רגישות התורה להכרת הטוב, אנו מוצאים אפילו בעת הנהגה של יד חזקה. כך למשל, משה נזהר מלהלקות דברים שגמלוהו טובה כמו היאור והעפר1. פרעה לעומת זאת, נוהג בחוסר הכרת הטוב (שמות,א,ח): "לא ידע את יוסף", כאשר שורש הרע להתנהגות זו נובע מתפיסה של כפירה בטוב האלוקי, כפי שהתגלה בהמשך, באומרו (שמות,ה,ב): "לא ידעתי […]