בכורות כ"ה (ע"א) – לימוד מקל וחומר
בכורות כ"ה (ע"א): וכן תולש את השער לראות מום: איבעיא להו לכתחלה או דיעבד. ובשיטה מקובצת (על הדף) מבארים את הבעיה על פי גרסת ס"א (אות ז'): לכתחילה ואתולש קאי או דיעבד ואלא יזיקנו קאי וביאור לדברים: השאלה היא על הביטוי במשנה "וכן תולש את השיער לראות מקום מום" האם "וכן" מתייחס למה שנאמר בתחילה "השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השיער" ובאה הסיפא לומר שהוא הדין גם לראות מום אפשר לתלוש לכתחילה. או ש"וכן תולש […]
ירושלמי יומא פ"ב ה"ב – לימוד מגזירה שוה
ירושלמי יומא פ"ב ה"ב: מניין לדישון המזבח הפנימי ר' פדת בשם ר' לעזר והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן. אינו צריך אם לקבע לו מקום כבר כתיב אצל המזבח אם ללמדך שינתן במזרחו של כבש כבר כתיב קדמה אף הוא דרש "אצל המזבח" "אצל המזבח" מה כאן מזרחו של כבש אף כאן מזרחו של כבש. הדין הנלמד בסוגיא הוא שיש דישון למזבח הפנימי, ומקומו אצל המזבח קדמה. הפסוק בעולת העוף הוא (ויקרא א', ט"ז): והסיר את מראתו בנצתה […]
סנהדרין ע"ג (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין ע"ג (ע"ב): ולרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר מחלל את השבת ניתן להצילו בנפשו דאתיא שבת מחילול חילול מעבודת כוכבים. עי' תוד"ה חילול שכתב שרק ע"ז ושבת נאמר בהם חילול בקשר למיתה. נראה שמילת "חילול" שתי הוראות לה. מלשון חלל, "כי ימצא חלל באדמה" וזה בקשר למיתה ועוד הוראה מלשון "חולין" וזה בשאר מקומות. חידושו של ר' אליעזר בן רבי שמעון הוא ללמוד בג"ש שאכן חילול זה בחי' חלל. הגזירה השוה באה משום ההשויה שבין עבודת כוכבים לשבת שהשבת יסוד […]
בכורות י"ט (ע"א) – לימוד מכלל הצריך ופרט ופרט הצריך לכלל
בכורות י"ט (ע"א) תנו רבנן מכלל הצריך לפרט ומפרט הצריך לכלל כיצד קדש לי כל בכור יכול אפילו נקבה במשמע תלמוד לומר זכר אי זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו תלמוד לומר פטר רחם אי פטר רחם יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן ת"ל בכור א"ל רב שרביא לאביי רישא לא קנסיב לה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד הוי בכור סיפא קנסיב לה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד לא הוי בכור אמר ליה לעולם בכור לדבר אחד לא […]
סנהדרין ע' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין ע' (ע"א): ומאן דאמר רבעו גמר וירא וירא כתיב הכא וירא חם אבי כנען את ערות אביו וכתיב התם וירא אותה שכם בן חמור וגו'. נראה שיליף שראיה היא צורה של חיבור. ע' רמח"ל אדיר במרום שבראייתו שולח אדם את קו אורו מנשמתו הכוללת הכל, וקו האור נפגש עם המציאות שאותה הוא רואה. ועיין בספר עץ חיים ריש היכל נקודים1 על היענה המחממת ביצתה בראייתה. הלימוד בג"ש מבטא חיבור ולכן לומדים "וירא" "וירא" בג"ש שהראיה היא חיבור ולא רק […]
שבת קי"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
שבת קי"ח (ע"א): אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וגו' מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם יום עברה היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם ביום בא גוג ע' מש"כ. ונראה להוסיף שיש […]
בכורות ט"ו (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
בכורות ט"ו (ע"ב): בעא מיניה רבינא מרב ששת מהו שמתפיסן לכל זבח שירצה א"ל אין מתפיסן מאי טעמא אמר ליה גמר בשעריך בשעריך מבכור מה בכור אין מתפיסן לכל זבח שירצה דכתיב אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה וגו' לא יקדיש איש אותו אף הני אין מתפיסן לכל זבח שירצה. קדושת בכור לא נקבעה ע"י האדם, על כן פשוט שאינו יכול להתפיסה לכל זבח שירצה. מבכור ילפינן לפסולי המוקדשין, שהולדות שבמעי פסולי המוקדשין, אי אפשר להתפיסן לקדושה אחרת מאשר אותו […]
ברכות מ"ח (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. חלקה השלישי של מסכת ברכות, החל מפרק שישי, עוסק בברכות. ננסה לעמוד על משמעות הברכות לאור עיון בסוגיית הגמרא. הגמרא מחפשת מקור לכך שיש לברך על המזון. בהקשר לכך אומרת הגמרא (ברכות ל"ה ע"א): …אשכחן לאחריו, לפניו מנין, הא לא קשיא דאתיא בקל וחומר – כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן. ברכה אחרי המזון כתובה בתורה במפורש, וברכה לפני המזון באה מקל וחומר. רש"י לא […]
סנהדרין ס' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
נאמר במשנה לעיל (נ"ה ע"ב): המגדף אינו חייב עד שיפרש השם… אלא מוציאין כל אדם לחוץ שואלין את הגדול שביניהן ואומר לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין. ובגמ' (ס' ע"א): "ולא מאחין" מנלן אמר רבי אבהו אתיא קריעה קריעה כתיב הכא קרועי בגדים וכתיב התם ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם לשנים איני יודע שהן קרעים ומה תלמוד […]
המקור לקניין כסף – קידושין ד' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
קידושין (ד' ע"ב) סוגיית הגמרא: ותנא מייתי לה מהכא, דתניא: "כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה וגו'", אין קיחה אלא בכסף, וכן הוא אומר: "נתתי כסף השדה קח ממני". והלא דין הוא: ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה – נקנית בכסף, זו שנקנית בביאה – אינו דין שתקנה בכסף! יבמה תוכיח, שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף. מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר, תאמר בזו שנקנית בשטר. תלמוד לומר "כי יקח איש". הא […]