המאגר התורני

גדרי ספק המשנה למלך בפ"ב הל' א' מהל' טומאת צרעת כתב וז"ל: "ואפשר לומר דלא שייך לומר אוקי גברא אחזקתיה אלא בספק במציאות ואמרינן אוקי גברא אחזקתיה, אך בודאי נעשה מעשה ומספקא לן מילתא היכי אגמרא רחמנא למשה לא שייך לומר איקו גברא אחזקתיה והכי אגמריה דאטו מפני חזקתו של זה משתנה מאי דאגמריה רחמנא למשה וחילוק זה הוא נכון בעיני". דברי המשנה למלך יתבארו על פי הסברות השונות בדין ספק. ישנן שתי גמרות המתייחסות באופן שונה לספק:בקידושין דף עג […]

עצירת גשמים הרמב"ן על הפסוק "לא כארץ מצרים… למטר השמיים תשתה מים" (דברים י"א, י"א-י"ב) מסביר שישנה תכונה מיוחדת לארץ ישראל מכיון שהיא 'שותה' מן השמיים. מלבד הסיבה הטבעית קיים כאן יסוד שזו ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה ואם לא שומרים מצוות מתקיים ח"ו 'ואבדתם מהרה מעל הארץ'. אולם יש בדבר פאן נוסף והוא ההבדל מהיכן מגיעים הדברים. האם אנו משקים מהארץ או מן השמיים? במצרים "והשקת ברגליך כגן הירק", השפע הגשמי הוא עניין חומרי והכל נעשה מלמטה, מהארץ. […]

'ההוא רעיא' (ה.) "ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי יומא חד מסרו ליה בלא סהדי לסוף אמר להו לא היו דברים מעולם אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו א"ר זירא אם איתא לדר' חייא קמייתא משתבע אשארא אמר ליה אביי אם איתא משתבע והא גזלן הוא א"ל שכנגדו קאמינא השתא נמי דליתא לדר' חייא נחייביה מדרב נחמן דתנן מנה לי בידך אין לך בידי פטור ואמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת דרב נחמן תקנתא היא […]

ראיית העיניים – 'חפץ לב' האומנם? על הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו, ב') כותב הספרי: "ולא תתורו אחרי לבבכם" – זו מינות, "ואחרי עיניכם" – זו זנות. הספרי מבאר שאם תתן למחשבות לרוץ, באופן טבעי הם יובילו אותך לזנות, למינות. הרמב"ם מגדיר את "ולא תתורו אחרי לבבכם" כמצות לא תעשה מ"ז. במניין הקצר של המצוות שם הרמב"ם את הדגש באיסור על "אחרי לבבכם", שלא ללכת אחרי מחשבות הלב, לתת למחשבות גבול. נראה שהרמב"ם מבין שראיית העין […]

מתנות עניים (כא:) "יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש… ת"ש מאימתי כל אדם מותרים בלקט משילכו בה הנמושות ואמרינן מאי נמושות ואמר רבי יוחנן סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא מיאשי איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה". בסוגיא דיאוש שלא מדעת הביאו את המשנה בפאה פ"ח מ"א "מאימתי כל אדם מותרין בלקט.." ומכאן […]

ההקשבה ישנם במשלי שני פסוקים המשלימים אחד את השני. הפסוק הראשון "מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה" (משלי כ"ח, ט'). את הפסוק הזה דרשו חז"ל בשבת על ר' ירמיה שקם באמצע הלימוד להתפלל. והפסוק השני "אוטם אוזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה" (משלי כ"א, י"ג). הפתיחה של שני הפסוקים דומה אך הסיום שונה. "מסיר אוזנו משמוע תורה" מתייחס לאדם שלא מקשיב לדברים הנמצאים מעליו, לתורה שממנה יונקים את היראה, דרך החיים, המוסר וכו'. הביטוי 'מסיר אוזנו' הוא […]

כפירת שעבוד קרקעות (ד:) "לעולם שתים פטור והילך חייב ושאני הכא דמסייע ליה שטרא אי נמי משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירות שעבוד קרקעות". שאלות 1. הקשה הרשב"א: "וקשיא לי השמעתין דהא שטרא שיעבוד קרקעות הוא והיכי מותיב מינה, אע"ג דפרקינן אי נמי משום דהויה שטר שיעבוד קרקעות הא ודאי משמע דלאו לדחויי טעמא קמא קאתי אלא לארווחי טעמיי ואיתא להאי ואיתא להאי". הרשב"א הקשה כיצד הקשו על מ"ד הילך חייב שיתחייב שבועה אף כאן, הרי […]

הילך (ד.) "דאמר רבי חייא: מנה לי בידך, והלה אומר: אין לך בידי אלא חמישים זוז, והילך – חייב. מאי טעמא – הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי, ותנא תונא: שנים אוחזין בטלית. והא הכא כיון, כיון דתפיס – [אנן סהדי דמאי דתפיס] הילך הוא, וקתני ישבע. ורב ששת אמר: הילך פטור. מאי טעמא – כיון דאמר ליה הילך, הני זוזי דקא מודי בגוייהו – כמאן דנקיט להו מלוה דמי, באינך חמישים – הא לא מודי, הלכך ליכא הודאת מקצת […]

האדם יש לברר את המושג "אדם". יש בספרי הפנימיות ישנן שתי הקשרים למילה אדם: 1. מלשון אדמה.2. מלשון "אדמה לעליון" (ישעיהו י"ד, י"ד). המהר"ל מתייחס לדימוי אדם מלשון אדמה. בשניהם קיים הסוד של ההוצאה מן הכח אל הפועל באופן תמידי. האדמה היא כולה בכח ומוצאים אותה לפועל כל הזמן על ידי: עיבודה, זיבולה וכו'. היציאה מן הכח אל הפועל נעשית בדרך של עבודה. כך גם האדם, הוא נברא חסר, לא מושלם, בכח בלבד, והוא תמיד יכול להוציא אל הפועל – […]