המאגר התורני

במשנה בדף ע' (ע"א) נאמר שחמשת מיני דגן יש בהם דין חדש וחיוב חלה ובע' (ע"ב) אומרת הגמרא: הני אין אורז ודוחן לא מנא הני מילי אמר ריש לקיש אתיא לחם לחם ממצה כתיב הכא והיה באכלכם מלחם הארץ וכתיב התם לחם עוני והתם גופה מנלן אמר ריש לקיש וכן תנא דבי ר' ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא […]

מנחות ס' (ע"ב): רבי שמעון אומר והבאת לרבות מנחת העומר להגשה וכן הוא אומר והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכן הוא אומר והקריב אותה אל המזבח. נאמר בפרשת מנחות בדין הגשה (ויקרא ב', ח'): והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח. הפסוק בפשוטו מדבר על המנחות הנזכרות בפרשה (סלת, תנור, מחבת ומרחשת), רבי שמעון לומד בגזירה שוה לרבות גם מנחת העומר שהיא מנחת ציבור ושונה מאלה הנזכרות […]

חולין קמ"ב (ע"א): משנה לא יטול אדם אם על בנים אפי' לטהר את המצורע ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים ק"ו על מצות חמורות שבתורה. בפשטות יש כאן קל וחומר מצוה קלה ומצוה חמורה. המצוה הקלה היא בהנהגת החסד והרחמים כדברי האר"י בביאורו למידת קל וחומר1. בנושא דידן הכוונה שאין דרישות מהאדם על מנת להגיע לקיום של שילוח הקן. אין צורך בהתגברות מיוחדת של היצר ולא במאמץ גדול אף לא בחסרון כיס. אעפ"כ […]

ספרא אמור ח': (י) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת לה' – יכול שבעת כבשים ושעיר האמור בחומש הפיקודים, הם שבעת כבשים ושעיר האמור כאן, וכשאתה מגיע לפרים ולאילים אינם הם, אלא אלו קרבו בגלל לחם ואילו קרבו בגלל היום. שבעת הכבשים של פרשת אמור הבאים עם הלחם, לא הם שבעת הכבשים של פרשת פנחס הבאים במוסף חג השבועות. בספרא ובגמ' למדו זאת מהפרים והאילים של חג השבועות שני פרים ואיל אחד למוספין ובפרשת אמור עם הלחם פר אחד ושני אילים, […]

ירושלמי סנהדרין פרק שביעי ה': מתניתא מסייעא לרבי הילא מולך בכלל עובדי ע"ז היה ויצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו. וכו' עיי"ש שנאמר ג"פ. נראה שהמידה שבה דרשו את הדין שבעבודת המולך הם רק ביוצאי ירכו, היא "דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחד שהוא כעניינו, יצא להקל ולא להחמיר". אין עוד מידה הנקראת יצא מן הכלל להקל, אלא זו בלבד. מתחילה יש להבין ענין עבודת המולך. רש"ר הירש ביאר עבודה זו בזו הלשון: משום […]

בבא בתרא ק"כ: צלפחד אמר מר באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה באבות אין בבנים לא מאי משמע אמר רבא אמר קרא זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה אמר ליה רבה זוטי לרב אשי אלא מעתה זה הדבר דשחוטי חוץ הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור זה שאני התם דכתיב לדורותם זה הדבר דראשי המטות הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור זה א"ל ההוא יליף זה זה מהתם האי נמי ליליף זה זה […]

בבא בתרא צ"ח (ע"א): א"ר יהודה אמר רב כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא ולא ינוה וכתיב התם אל נוה קדשך. הגזירה השוה "נוה" "אל נוה קדשך" עולה כבר מפשט הכתובים. מפרשי הפשט רש"י ומלבי"ם מבארים שמדובר בבלשצר ששתה יין בכלי המקדש ועל זה נאמר: ואף כי היין בגד גבר יהיר ולא ינוה (חבקוק ב', ה') היין ששתה הוציאו מדעתו עד שהזיד לחלל כלי המקדש (לשון מלבי"ם) מחשבתו הייתה שישתה יין […]

פסחים ק"כ (ע"א): תניא כוותיה דרבא ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות מאי טעמא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא יכול אף לילה הראשון רשות תלמוד לומר על מצת ומררים יאכלהו אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין תלמוד לומר בערב תאכלו מצת הכתוב קבעו חובה. וכן הוא במכילתא בא (ח'). […]

לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך שתי גמרות דנות בקנין אשה, אחת בקל וחומר ואחת בגזירה שוה ובפדיון הבן מצינו בנין אב ואפשר אולי לראות כאן את התהליך שתיארנו בשלש המידות הראשונות של קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. (תחילתו של התהליך בקידושין נידון במלואו במקומם של לימודים אלה בקל וחומר וגזירה שוה) קל וחומר (קידושין ה', ע"א): אמר רב הונא חופה קונה מקל וחומר… ומה כסף שאינו גומר קונה חופה שגומרת אינו דין שתקנה. גזירה שוה (קידושין […]

בבא בתרא ק"י (ע"ב): והאחין מן האב נוחלין ומנחילין וכו': מנלן אמר רבה אתיא אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם ולמה לי ממשפחתו וירש אותה כתיב משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה אין הכי נמי וכי איתמר דרבה לענין יבום איתמר. ע' מש"כ יבמות י"ז (ע"ב). יש להוסיף בסוגיין שבהוו"א רצו ללמוד דין ירושת אח מן האב בג"ש. גדר ירושה הוא שהקרוב מתאחד עם קרובו […]