המאגר התורני

נדרים מ"ט (ע"ב): רבה בר רב הונא אשכחיה לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה אמר ליה אמאי קאכיל מר בידיה אמר ליה הכי אמר רב דייסא באצבעתא בסים וכל דכן בתרתין וכל דכן בתלת אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה מזמנים לך למיכל דייסא עד פרסה למיכל בישרא דתורא עד תלתא פרסין אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא שהן […]

יבמות ז' (ע"א-ע"ב): דתניא דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו לך הכתוב בפירוש כיצד ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא לכהן שאין ת"ל כחטאת האשם ומה ת"ל כחטאת האשם לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבהן יד ובהן רגל הימנית יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים […]

ירושלמי כלאיים סוף פרק ח': רבי בא בשם רבי שמואל אווז עם אווז מדבר כלאים זה בזה. אווז עם אווז הים תני רבי יודה בן פזי דבר דליה ולא ידעין מאן תני קל וחומר מה אם בשעה ששניהן ביבשה את אמר אסור. בשעה שאחד ביבשה ואחד בים לא כל שכן? מדברי הגמרא מוכח שאווז עם אווז מדבר הם כלאיים מצד עצם העניין שזה מקומו במקום יישוב וזה מקומו במדבר. גידול בשני מקומות השונים במהות זה מזה, הוא שינוי מהותי במין […]

חגיגה פ"א ה"ב (ד:): א"ר לעזר נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף כאן שלמים. נאמר שמחה ושמחת בחגך ונאמר שמחה בשלמים וזבחת שלמים "ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך" (דברים כ"ז, ז') א. שלמים ראויים להיות נלמדים בג"ש שהרי עושה שלום בין הגוף – החומר, לבין הקדש – הרוח והנשמה, כג"ש שהיא בת"ת העושה שלום בין ימין לשמאל חסד וגבורה. ב. "ושמחת לפני ה' אלוקיך" – ארץ ישראל מקום השמחה (עי' בזהר ח"ג קי"ח:) […]

לשון הספרא בברייתא די"ג מידות: וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טוען אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר. כיצד ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא וכתיב או בשר כי יהיה בעורו מכות אש והלא השחין והמכוה בכלל כל הנגעים היו וכשיצאו מן הכלל לטעון טוען אחר שהוא כענינו יצאו להקל ולא להחמיר להקל עליו שלא ידונו במחיה ושלא ידונו אלא בשבוע אחד. וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טען אחר שלא כענינו יצא להקל […]

דין שילוח טמאים ממחנה שכינה לשון הרמב"ם בספר המצוות: מצוה ל"א היא שצונו לשלוח הטמאים מן המחנה והוא אמרו יתעלה "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב". וזה המחנה הוא מחנה שכינה. לשון הרמב"ם בהל' ביאת המקדש פ"ג ה"א, ב': מצות עשה לשלח כל הטמאים מן המקדש שנאמר "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש". זה המחנה האמור כאן הוא מחנה שכינה, שהוא מפתח עזרת ישראל ולפנים. ובהמשך דבריו בה"י: וכשם ששילוח טמאים מן המקדש בעשה, כך […]

ירושלמי כלאיים פ"ה ה"ג: איסי בן עקביה אמר אסור לרכב על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם בבגדים שאת מותר ללבוש זה על זה את אסור בתערובתן. בהמה שאת אסור להנהיג בה בזו עם זו לא כל שכן את אסור לרכוב עליה. האר"י ביאר מידת קל וחומר שהיא הנהגה של דין לחוד ורחמים לחוד, וכל אחד נשאר בהנהגתו ולומדים מזה על זה שאם בהנהגת הדין יש קל, קל וחומר שיהיה הקל במידת הרחמים וכן להיפך. כלאיים שייך אפוא במיוחד להנהגת […]

סוטה ט"ז (ע"א): איבעיא להו אין שם עפר מהו שיתן אפר אליבא דבית שמאי לא תיבעי לך דאמרי לא מצינו אפר שקרוי עפר כי תיבעי לך אליבא דבית הלל דאמרי מצינו אפר שקרוי עפר מאי אף על גב דאיקרי עפר הכא בקרקע המשכן כתיב או דילמא האי בקרקע המשכן לכדאיסי בן יהודה ולכדאיסי בן מנחם הוא דאתי תא שמע דאמר רבי יוחנן משום ר' ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקבת מקרא התורה אמרה בעפר והלכה בכל דבר התורה אמרה בתער והלכה […]

נדרים י' (ע"ב): מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' תודה לה' שלמים תלמוד לומר קרבן לה' וקל וחומר ומה זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמים על הקרבן אמרה תורה קרבן לה' לבטלה על אחת כמה וכמה. יש לעיין בדברי הגמרא מדוע למדו דין הוצאת שם ה' לבטלה מקל וחומר והלא פסוק מפורש הוא כדברי הגמרא במסכת תמורה ד' (ע"א): … ואי אמרת בשלמא לקלל את חבירו אזהרתיה מהכא דכתיב לא תקלל חרש אלא אי אמרת מוציא […]

סוטה ט"ז (ע"א): דתניא והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו פרט ואת כל שערו יגלח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה פרט מפורש מקום כינוס שער ונראה אף כל מקום כינוס שער ונראה בדין טהרת מצורע נאמר (ויקרא י"ד, ט'): יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח. ולמדו שם בכלל ופרט וכלל שכל ששערו כנוס ונראה מגלח […]