סוג מדיה: אודיו

מזבח הקטורת ושבת זכור הפרשה מסיימת את תיאור הציווי על המשכן כאשר הדבר החל בפרשת תרומה – המשכן וכליו, ובפרשת תצווה עוסקים באלו שעובדים במשכן – הכהנים ותיאור בגדיהם, בגדי הכהונה. הבגדים עצמם, גם הם חלק מכלי המשכן וגם הכהנים עצמם הם חלק מכלי המשכן. לאחר מכן התורה מסיימת בסדר העבודה שצריכים לעבוד משרתי ה' במשכן בזמן שיחנכו את המשכן. הדבר הזה יבוא לידי ביטוי בפרשיות צו ושמיני.לאחר מכן התורה מביאה פסוקי סיכום של כל הרעיון הגדול של השראת שכינה […]

על כביסות ועבודת המידות בלימוד הגמרא אנו נתקלים לפעמים במימרות הנותנות עצות שונות. כיצד יש להתייחס לגמרות כאלה? ניקח לדוגמא את הגמרא במסכת שבת1: תניא, אמר רבי צדוק: כך היה מנהגו של בית רבן גמליאל שהיו נותנין כלי לבן לכובס שלשה ימים קודם לשבת, וצבועים אפילו בערב שבת. ומדבריהם למדנו שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועין. אביי הוה יהיב ליה ההוא מנא דצביעא לקצרא, אמר ליה: כמה בעית עילויה? אמר ליה: כדחיורא. – אמר ליה: כבר קדמוך רבנן. אמר אביי: […]

סוד הלבושים הפרשה עוסקת בגדי כהונה, ויש מקום לעסוק בענין הלבושים. הדבר מתאים לחודש אדר. משנכנס אדר שואלין ודורשין בענייני תחפושות, ואולי יש לדרוש את שמו של החודש, אדר, מלשון "אדרת". חודש אדר קשור לענין הלבושים.הרב קוק זצ"ל, בשמועות ראי"ה (לך לך תרצ"א), מבאר כי ישנן שתי בחינות בבגדים: כהונת אהרן היתה זקוקה לבגדים, ולשני מיני בגדים: "לכסות בשר ערוה" (שמות כ"ח), ו"לכבוד ולתפארת" (שם). הצורך בבגדים לכסות בשר ערוה בא מסיבת החטא של אדם הראשון. לפני החטא כתוב (בראשית […]

ערים מוקפות חומה פתיחהדין ערים מוקפות חומה הוא דין מיוחד מכמה בחינות. מצד חילוק הימים, שלא מצאנו כזאת במועדים אחרים שיחלקו ישראל ויעשו את המועד בימים חלוקים, מצד קביעת ערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון בדוקא, ומצד הענין עצמו – לעיר שושן היו מאפיינים רבים: היא היתה עיר בירה, עיר מוקפת חומה, ומן הסתם היו לה מאפיינים נוספים. מדוע נבחרה דוקא החומה לציון המיוחד שבשושן?ננסה להעמיק בדין זה ובמקורותיו, ולעמוד על שורש הענין. בתורה אנו מוצאים את הערים המוקפות […]

נאום עזרא לנשים הנוכריות "א וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה, נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר–לֹא-נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת: כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי, הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי, הַמִּצְרִי, וְהָאֱמֹרִי. ב כִּי-נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ, בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת; וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים, הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה—רִאשׁוֹנָה. ג וּכְשָׁמְעִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, קָרַעְתִּי אֶת-בִּגְדִי וּמְעִילִי; וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי, וּזְקָנִי, וָאֵשְׁבָה, מְשׁוֹמֵם. ד וְאֵלַי יֵאָסְפוּ, כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל–עַל, מַעַל הַגּוֹלָה; וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם, עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב. ה וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב, קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי, וּבְקָרְעִי בִגְדִי, וּמְעִילִי; וָאֶכְרְעָה, עַל-בִּרְכַּי, […]