פרשה כד – סימן ה
המדרש: ד"א זה ספר תולדות כתיב (איוב כח) אז ראה ויספרה, רבנן ורבי אחא, רבנן אמרין כל דיבור ודיבור שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה היה אומרו שתי פעמים בלבו ואח"כ היה אומר למשה ומ"ט אז ראה ויספרה חד, הכינה וגם חקרה חד, ואח"כ ויאמר לאדם זה משה, ורבי אחא אמר ד' אז ראה חד, ויספרה חד, הכינה חד, וגם חקרה חד, ואח"כ ויאמר לאדם זה משה, א"ר יהודה ב"ר סימון ראוי היה אדה"ר =אדם הראשון= שתנתן תורה על ידו, […]
פרשה כג – סימן ז
המדרש: (בראשית ד) אז הוחל, א"ר סימון בג' מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד, אז הוחל לקרוא בשם ה' (שם /בראשית/ ו) ויהי כי החל האדם (בראשית י) הוא החל להיות גבור בארץ, איתיבון והכתיב וזה החלם לעשות, אמר להם קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המורדן עלי, אמר רבי לוי לאשה שאמרה לבעלה ראיתי בחלום שאתה מגרשני, א"ל ולמה בחלום הא לך בעלילות, א"ר אחא אתם עשיתם עצמכם עבודת כוכבים וקראתם לשמכם אף אני אקרא למי הים לשמי […]
פרשה כג – סימן ו
המדרש: [ד, כו] ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק, אמר ע"כ בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטורין, ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהן כקופות, ונעשו חולין למזיקין, א"ר יצחק הן הן שגרמו לעצמן להיות חולין למזיקין, מה בין דגחין לצלמא, למאן דגחין לבר נש.
פרשה כג – סימן ה
המדרש: [ד, כה] וידע אדם עוד את אשתו, נתוסף לו תאוה על תאותו, לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה, עכשיו בין רואה בין שאינו רואה הוא מתאוה, רבי אבא בר יודן בשם רבי אחא רמז למפרשי ימים שיהיו נזכרים את בתיהם ובאים מיד, ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר וגו', רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר נסתכלה אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואי זה זה מלך המשיח, תחת הבל כי הרגו קין, מחטייה […]