תגית: ג"ש רשע

כתובות ל"ה (ע"א): חייבי מלקיות כחייבי מיתות היכן ריבתה תורה אמר אביי אתיא רשע רשע רבא אמר אתיא מכה מכה. עי' תוספות סנהדרין ל"ג: ד"ה אתיר רשע רשע שהסיק: ויש לומר דרבא אית ליה ג"ש אלא דלהנך מילי (בהם חלק על אביי ואמר סבר עצמו) קאמר דלא צריך. ועוד חילק התוס' בין לימוד דרשה העוסקת בגוף המלקות לבין פטור ממון. ועדיין צריך עיון במה בדיוק נחלקו. נראה שנחלקו בעצם הבנת דין מלקות. לאביי ילפינן גזירה שוה "רשע" "רשע" שמצד עצם […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. סנהדרין י' (ע"א): מ"ט דרבי ישמעאל? אמר אביי אתיא "רשע" "רשע" מחייבי מיתות כתיב הכא (דברים כה) "והיה אם בן הכות הרשע" וכתיב התם (במדבר לה) "אשר הוא רשע למות" מה להלן בעשרים ושלשה אף כאן בעשרים ושלשה. גזירה שוה היא ממזגת הדין כלשון האר"י: לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין […]

נאמר במשנה (מכות ה' ע"א): משלשין בממון ואין משלשין במכות. ועל זה אומרת הגמרא: מנא ה"מ אמר אביי נאמר רשע בחייבי מלקיות ונאמר רשע בחייבי מיתות ב"ד מה להלן אין מיתה למחצה אף כאן אין מלקות למחצה. כבר למדנו גזירה שוה זו של "רשע" "רשע" מפי אביי במסכת סנהדרין דף י' אליבא דרבי ישמעאל האומר מלקות בעשרים ושלשה. שם נתבאר שענש מלקות לא בא כנקמה, אלא "כאשר ייסר איש את בנו" על מנת לתקנו. ענש מלקות בא לשבור את חיצוניותו […]

מכות ה' (ע"ב): חייבי מלקיות מנין תלמוד לומר רשע רשע חייבי גליות מנין אתיא רוצח רוצח. אין מלקין ומגלים אלא אם נגמר דינו של מה שהעידו עליו, (ועדיין לא נעשה העונש בבחי' כאשר זמם ולא כאשר עשה). ומנין שמקיימים כאשר זמם רק כאשר נגמר הדין, על זה אמרה הגמ' ת"ל "רשע" "רשע" כשם שחייבי מיתות מתחייבים העדים רק אחר גמר הדין, כפי שנתבאר במשנה מן הפסוק "נפש" תחת "נפש", אף במלקות, מתחייבים העדים רק אחר גמר דין. כך פרש"י. בספר […]