קטגוריה: דברים

ברוב השנים קוראים יחד את פרשות "נצבים" ו"וילך". הביטוי "נצבים וילך" הוא ביטוי מעניין, כי הוא מכיל שתי מילים עם הוראות הפוכות. נצבים – "בקומה זקופה", בעמידה. "וילך" – הליכה, תנועה ושינוי. פרשות אלו נקראות בכל שנה לפני ראש השנה, ויש בבחינת "נצבים וילך" הכנה לראש השנה. אנו עוברים משנה לשנה. יש כאן שינוי. "באחד באלול ראש השנה לישיבות", ואנו מתחילים שנה חדשה. התלמידים החדשים בישיבה, ולא רק הם, עוברים ממציאות חיים אחת למציאות אחרת. בישיבה יש צורת חיים שונה […]

בכל שנה יש להתפעל מחדש מפרשת הביכורים. אדם לוקח פרי מהשדה שלו, וכך אומרת התורה (דברים כ"ו, ג'): וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. התורה מדגישה שהכהן הוא "בימים ההם", בדור שלך, ואומרים לו: "הגדתי היום… כי באתי אל הארץ". יכול להיות שהאדם שאומר את זה הוא דור שביעי בארץ. איך הוא אומר כאילו היום הוא בא אל הארץ? התורה מלמדת אותנו שאנו […]

בכל שנה אנו חוזרים אל ביטוי מיוחד שמופיע שלוש פעמים בפרשה, ולא מופיע יותר בכל התנ"ך: "בדרך בצאתכם ממצרים". דברים כ"ג, ד'-ז': לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תִדְרֹשׁ […]

אנחנו עומדים בהתרגשות גדולה לפני השבת האחרונה של השנה. גם תחילת הפרשה: "אתם נצבים היום כולכם", מזכירה את ראש השנה, "היום הרת עולם". רש"י בתחילת הפרשה מביא את דברי התנחומא (דברים ל', י"ב): ומדרש אגדה (תנחומא נצבים פ"א), למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם, ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם, אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימין לפניו. דברי […]

פרשת כי תבוא היא פרשייתה של ארץ ישראל. החל ממצות הביכורים ווידוי מעשר שבתחילתה, ולאורך כל הפרשה, הנושא הוא המעבר מהמדבר אל ארץ ישראל. יש לשים לב, שהשורש ב.ו.א חוזר בפרשת הביכורים פעמים רבות, החל מהפסוק הראשון, שנתן לפרשה את שמה (דברים כ"ו, א'-י"א): וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ […]

נתבונן בפסוק בפרשת השבוע, ונגלה בו אור חדש, גם מתוך ההקשר שבו נאמר. בפרשה מופיעה מצות "שילוח הקן" (דברים כ"ב, ו'-ז'): כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. הביטוי "שילוח הקן", שמקורו בחז"ל, הוא מיוחד. הרי לא משלחים את הקן, אלא רק את האם. מדוע קוראים למצוה שילוח […]

הפרשה שלנו היא פרשת המנהיגות בישראל, וכלולים בה כל סוגי המנהיגים: הסנהדרין, במצות מינוי שופטים ובציווי לעלות לבית הדין הגדול בירושלים. המלך – בפרשת מינוי מלך. הנביא – מפורטת הדרך לקבלת נביא אמת, והתמודדות עם נביאי שקר. הכהן – בכמה דינים של כהונה המופיעים בפרשה. ננסה להבין את התפקיד המיוחד של כל אחד מן המנהיגים. המטרה היא "לחיות עם פרשת השבוע" – להשתוקק לכך שישובו אלינו המנהיגים הללו. הכוזרי אומר (ה', כ"ז): כמו שנאמר: "אתה תקום תרחם ציון כי עת […]

כך פותח המדרש הראשון על הפרשה (דברים רבה פרשה ח', א'): הלכה, אדם מישראל שלא התפלל תפלת השחר או תפלת מוסף או תפלת המנחה, הרבה פעמים שלא פנה להתפלל, או מקוצר שהיה עושה צרכיו או שהיה מהלך בדרך ושכח להתפלל, אי זו שעה מותר לו להתפלל ויצא בה ידי חובתו, כיצד הוא צריך לעשות, כך שנו חכמים: תפלת השחר עד חצות, תפלת המנחה עד הערב, תפלת הערב אין לה קבע, אבל של מוספין כל היום. אר"א שכח ולא התפלל תפלת […]