קטגוריה: מוסר

צא מהלחץ 1 הגמרא בנדרים1 דנה בגנותה של מדת הכעס: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר: 'והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך', ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר: 'כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה', ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטות בו, שנאמר: 'ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש' – איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש, הוי אומר אלו התחתוניות. עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו […]

"מלוך על כל העולם" – ועלי ישנה סתירה, לכאורה, בין שני ערכים חשובים. מצד אחד, יש חשיבות לכך שיחוש האדם אחריות על תיקון העולם כולו, על עם ישראל כולו וכדומה. מצד שני, לא ניתן לתקן ולהשפיע על העולם ללא שהאדם עצמו מתוקן.מסופר על אחד מגדולי ישראל, שסיפר שבצעירותו רצה לתקן את כל העולם, אלא שראה שאיננו מצליח, ועל כן החליט שיתקן את מדינתו. גם בזאת לא הצליח, והחליט לתקן את עירו, וכשלא עלה בידו – ניסה לתקן את משפחתו, ולבסוף […]

הציפור – מן השמים עד הארץ ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא ציפרא דקאים עד קרצוליה במיא ורישיה ברקיע, ואמרינן ליכא מיא ובעינן לחות לאקורי נפשין, ונפק בת קלא ואמר לן לא תיחותו הכא, דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב שני, ולא קא מטיא אארעא, ולאו משום דנפישי מיא אלא משום דרדפי מיא. אמר רב אשי ההוא זיז שדי הוא, דכתיב ו'זיז שדי עמדי'.תרגום: פעם אחת היינו הולכים בספינה, וראינו ציפור אחת שעומדת […]

בין שני סנפירים – על שינויים ושגרה האגדה השמינית של רבה בר בר חנה1: אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא, איהו בזקיפא ואנן בשיפולא. וכי תימא לא מסגיא ספינתא טובא, כי אתא רב דימי אמר כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי, ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה. ואמר רב אשי ההוא גילדנא דימא הואי דאית ליה תרי שייצי.תרגום: ואמר רבה בר בר חנה, פעם אחת היינו הולכים […]

"על האש" על גב של דג האגדה השביעית של רבה בר בר חנה1: ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה, סברינן יבשתא היא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה, וכד חם גביה אתהפיך, ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא הוה טבעינן.תרגום: פעם אחת היינו הולכים בספינה, וראינו דג אחד שישב לו חול על גבו וצמחו עליו עשבים. חשבנו שזו יבשה, ועלינו ואפינו ובשלנו על גבו, וכשגבו התחמם – התהפך […]

על דגים וציונות האגדה השישית של רבה בר בר חנה1: ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסייה ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא, וחרוב מיניה שתין מחוזי, ואכול מיניה שתין מחוזי, ומלחו מיניה שתין מחוזי ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא, וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא ויתבי למבנינהו הנך מחוזי.תרגום: פעם אחת היינו מהלכים בספינה, וראינו דג אחד, שישבה לו אוכלת […]

צפרדע, תנין ועורב האגדה החמישית של רבה בר בר חנה1: ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא כי אקרא דהגרוניא, ואקרא דהגרוניא כמה הויא שתין בתי אתא תנינא בלעה, אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנא. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל אי לא הואי התם לא הימני.תרגום: ואמר רבה בר בר חנה, אני ראיתי צפרדע, שהיתה גדולה ככרך של הגרוניא. וכרך של הגרוניא כמה היה? שישים בתים. בא תנין ובלע […]

גדולים ושבורים האגדה הרביעית של רבה בר בר חנה1: אמר רבה לדידי חזי לי אורזילא בר יומיה דהוה כהר תבור. והר תבור כמה הוי, ארבע פרסי, ומשאכא דצואריה תלתא פרסי, ובי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא. רמא כופתא וסכר ליה לירדנא.תרגום: אמר רבה: אני ראיתי ראם בן יומו, שהיה כהר תבור. והר תבור כמה הוא? ארבע פרסאות, ואורך צוארו שלוש פרסאות, ובית רביצת ראשו פרסה וחצי. הטיל גללים וסכר את הירדן. אף באגדה זו יש להקדים את שהזכרנו בשיחה הקודמת על […]

עם כל הכוחות האגדה השלישית של רבה בר בר חנה1: אמר רבה לדידי חזי לי הורמין בר לילית כי קא רהיט אקופיא דשורא דמחוזא, ורהיט פרשא כי רכיב חיותא מתתאיה ולא יכיל ליה. זמנא חדא הוה מסרגאן ליה תרתי כודנייתי וקיימן אתרי גישרי דרוגנג ושואר מהאי להאי ומהאי להאי, ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי ולא נטפא ניטופתא לארעא, ואותו היום 'יעלו שמים ירדו תהומות' הוה, עד דשמעו בי מלכותא וקטלוהו.תרגום: אמר רבה: אני ראיתי את […]

גל אחר גל מתנפצים אל החוף האגדה השניה של רבה בר בר חנה1: אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומא דגלא תלת מאה פרסי. זימנא חדא הוה אזלינן באורחא ודלינן גלא עד דחזינן בי מרבעתיה דכוכבא זוטא, והויא לי כמבזר ארבעין גריוי בזרא דחרדלא, ואי דלינן טפי הוה מקלינן מהבליה. ורמי לה גלא קלא לחברתה, חבירתי שבקת מידי בעלמא דלא שטפתיה דניתי אנא ונאבדיה, אמר ליה פוק חזי גבורתא דמריך מלא חוטא חלא ולא […]

חסד ודין, נגלה ונסתר בשנה שבה לומדים בישיבה מסכת בבא בתרא, לא ניתן להתעלם מאגדות רבה בר בר חנה המובאות במסכת זו1. אגדות אלו, בהן מספר רבה בר בר חנה על דברים ששמע וראה במסעותיו, מופלאות ביותר, ועוסקות בעניינים הנראים רחוקים ומשונים. במהלך השיחות הקרובות נעסוק במספר אגדות. האגדה הראשונה: אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינה מיתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא ומחינן ליה באלוותא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה […]

אין דבר העומד בפני הרצון ג' באלול הוא יום ההילולא של מרן הרב קוק זצ"ל, שהוא מורה הדור בהתבוננות המתאימה לתקופה. היחס והקישור לארץ ישראל, למדינת ישראל, לתורת ארץ ישראל ועוד ערכים רבים – מקבלים משמעות מיוחדת בדברי הרב זצ"ל.התרגום לפסוק "ושאבתם מים בששון ממעייני ישועה"1, הוא: ותקבלון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדיקיא.תרגום: ותקבלו לימוד חדש בשמחה מבחירי הצדיקים. כאשר יש צורך בהופעה של לימוד חדש בעולם, עם הולדתו של דור חדש והיווצרות מציאות חדשה – יש לפנות לבחירי הצדיקים, […]

רחמנות על ארץ ישראל במדרש1 מופיעה התייחסות לארץ ישראל, שיש להקשיב לה ולעמוד על משמעותה: …לפי שחביב תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות שכך כתיב (שם קמ"א) 'תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב', ומשה רבינו אף על פי שעשה כל מעשים טובים כיון שנגזר עליו שלא ליכנס לארץ, התפלל ואמר 'אעברה נא ואראה" (דברים ד') ואמר לו הקב"ה 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה, לכך נאמר 'היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות', […]

להודיע את ארץ ישראל אגרת צ"ו היא אחת האיגרות בהן מרחיב הרב קוק זצ"ל בעניינה של תורת ארץ ישראל. בתוך הדברים שם, מתייחס הרב לחטא המרגלים ולדרך תיקונו1, ודבר זה חשוב תמיד, ובמיוחד לתקופה זו.כותב הרב: אנחנו יכולים להמשיך טל אורות של אויר ארץ חמדה באופן כל כך נוזל ושופע, באופן כל כך מעדן ומקדש כל רוח ונפש וכל קרב וכליות, עד שילך עמנו אור הבבלי להתאחד עם התלמוד הירושלמי ויחדיו יאירו באור שבעתים. ואל זה אנחנו צריכים לשאוף. לא […]

אל תשוה! לרגל מלאת מאה שנים לעלייתו של הרב קוק זצ"ל ארצה (כ"ח אייר ה'תשס"ד), יצא לאור1 "פנקס י"ג", הנקרא "ראשון דיפו" – הפנקס הראשון שבו כתב הרב את מחשבותיו ורעיונותיו בארץ ישראל.נעיין בפסקה מ"ט בקובץ זה.הפסקה עוסקת בדברי הגמרא2: מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה, אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו, ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט, שנינו אחד המרבה ואחד […]

פנים אל פנים – חוב ישן עם ישראל עובר ימים קשים מאוד. ארץ ישראל נקנית ביסורים1, ואלו חלק מן היסורים שעלינו לעבור בדרך לקנינה של הארץ. יסורי גוף ונפש, הנובעים מהתנכרותם של חלקים מעמנו לארץ ישראל וליושביה.אולם, הקושי הרב נובע מן העוצמה הגדולה שיש בימים אלה.אנו רואים בעינינו כיצד קורסת הציונות החילונית. אנשים שינקו עם חלב אימם את חזון: "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן", מוכנים עתה לסגת מחבלי ארץ ישראל. החזון הציוני הפך לגישה פרגמטית לארץ ישראל, […]

"גדול" זה לא "חשוב" הגמרא במסכת בבא בתרא1 אומרת: ומנלן דהוה גבוה טפי? (מנין שהיה בית המקדש השני גבוה מבית ראשון?) דכתיב: (חגי ב') 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון'. רב ושמואל, ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר: בבנין, וחד אמר: בשנים, ואיתא להא ואיתא להא. רש"י: בבנין – שהיה גובהו מאה אמות כדתנן במסכת מדות. בשנים – בית ראשון עמד ארבע מאות ועשר ובית שני ארבע מאות ועשרים. נחלקו רב ושמואל, למה התכוון הנביא שאמר […]

מי הם שומרי העיר? יש לחזור ולהזכיר את מהות הקשר הרוחני בין ישראל לארצו.עיקר הברית והקשר שבין הקב"ה ועם ישראל הוא על הארץ. החל באברהם, שבברית בין הבתרים ובברית המילה הובטחה לו הארץ כחלק מן הברית, עד יציאת מצרים שבה הובטחו ישראל שיקבלו את הארץ, וכן לכל אורך ההיסטוריה, מהווה ארץ ישראל את המקום בו מתקיימת הברית שבין ישראל לאביהם שבשמים.פרק ק"ה בתהילים מתאר את ההיסטוריה של עם ישראל, מאברהם אבינו ועד יציאת מצרים, וכך נאמר שם1: זכר לעולם בריתו […]

רק מי שיודע לכאוב – ידע גם לשמוח1 חז"ל אומרים2: …וחכמים אומרים כל העושה מלאכה בתשעה באב ואינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה שנאמר (ישעיה ס"ו): 'שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה'. מכאן אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה. בצורה פשוטה כוונת המאמר היא, שהמקיים דיני אבלות על ירושלים, הקב"ה מזכה אותו לראות בגאולתה. אולם, נראה שגנוז בדברים אלה עומק נוסף.מי שכאבה של […]

עולמו של שיכור ההוא תלמידא דהוה חסיד והוה ליה אבא ושתי חמרא טובא, ובכל עידן דהוה נפיל בשוקא אתו עולמיא ומכין יתיה באבנים ובצרורין, וצווחין וקורין בתרוי חזו שיכרא (=תלמיד אחד היה חסיד, והיה לו אבא שהיה שותה הרבה יין, ובכל פעם שהיה נופל בשוק, היו באים נערים ומכים אותו באבנים ובצרורות, וצועקים וקוראים אחריו: "ראו שיכור"), וכשראה בנו החסיד הוא מכלים ושואל את נפשו למות, ובכל יום אומר לו אבא אני אשגר ויביאו לך לביתך מכל היין שמוכרין במדינה […]