קטגוריה: פרשת שבוע

שיעור באמונה ההקבלה בין "ואתחנן" ל"עקב"בפרשות ואתחנן – עקב מופיעות תוכחות מפורשות כלפי ישראל, ונראה שבסך הכל שתי פרשות אלו עוסקות באותם נושאים. נביא מספר דוגמאות לנושאים שנידונים בשתי הפרשות:1) הציווי על איבוד הכנענים ועבודה זרה שלהם. כך בפרק ז', א-ה: כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ: וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית […]

מעין של געגועים לארץ ישראל תחינתו של משה רבנו להיכנס לארץ, לכאורה הושבה ריקם. נדמה שזו היתה תפילה שלא נענתה. אולם הרב נריה מביא בספרו: "מועדי הראי"ה" דברים ששמע מפי הרב קוק בפרשת ואתחנן, ומהם עולה תמונה שונה1: בפרשת ואתחנן אמר מרן הרב זצ"ל על שולחנו הטהור:מידות גדולות שהיו צריכות להקבע במסד האומה, נפתחו בגדולי – גדולים, והם שהעמיקו בהם עד השיתין של הנפש, והעלו אותם למרומים שברוח.מידות החסד והאהבה נפתחו על ידי אברהם אבינו, מידות הגבורה והיראה נפתחו על […]

ספר המסעות כאן חששת את ראשך את חומש במדבר ניתן לסכם כשינוי שעובר על עם ישראל בשלושה צירים: מקום – מתחיל במדבר סיני, ומסיים בערבות מואב. זמן – מתחיל בשנה השניה, ומסיים בשנה הארבעים. אדם – מתחיל במנהיגותם של משה, אהרון ומרים, ומסיים ביהושע, אלעזר ופנחס. בשבוע שעבר עסקנו בשינוי המנהיגות בעם ישראל, נושא המאפיין את פרשת מטות. פרשת מסעי עוסקת בעיקר במה שנוגע למקום: המסעות, גבולות הארץ, הנחלות, נחלת הלויים, ערי מקלט ונחלת בנות צלפחד ושבט מנשה. אנו נתמקד […]

פרשת "מטות" – פרשתם של ראשי המטות פתיחה מיוחדתהפתיחה של פרשת מטות מתייחדת בכמה עניינים תמוהים, והפרשנים עומדים על כך. כדי לחוש בייחודיות זאת, הבה נקשיב ללשונו המיוחדת של רשב"ם בראש הפרשה1: וידבר משה אל ראשי המטות – נשאלתי באניוב בכרך לושדון: לפי הפשט, היכן מצינו שום פרשה שמתחלת כן? שלא נאמר למעלה: "וידבר ה' אל משה לאמר איש כי ידר וגו' ", והיאך מתחלת הפרשה בדבורו של משה שאין מפורש לו מפי הגבורה? בעקבות אנשי אניוב שבכרך לושדון, נעלה […]

על פי הגורל חלוקת הארץ בגורל זש"ה: (משלי יח) "מדינים ישבית הגורל". לפי שכתב סימן כל שבט ושבט מיעקב: (בראשית מט) "זבולן לחוף ימים ישכון"; "יששכר רובץ בין המשפתים"; "מאשר שמנה לחמו" – אין לך רשות לחלק אלא על פי הגורל. ומעשה נסים היה בגורל: אלעזר בן אהרן מולבש אורים ותומים וקלפי הגורל לפני יהושע שנאמר: (יהושע יח) "ויריתי לכם גורל פה לפני ה' ". ועד שלא יעלה הגורל, אלעזר אומר ברוח הקדש: גורל שבט פלוני עולה שיטול ממקום פלוני. […]

תקשורת זוגית לאומית המדרש בשיחה זו נלמד גם בכללי הלימוד המופיעים באתר "דרכי לימוד מדרש". מאמר זה מבוסס על הכלל המשל. פרשת פנחס עוסקת בהיבטים שונים של החלפת הנהגת דור המדבר בהנהגת ארץ ישראל. כחלק מענין זה דואג משה רבינו למנות מנהיג מתאים לאחר מותו1: וידבר משה אל ה' לאמר. יפקד ה' אלקי הרוחת לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה. חז"ל במדרש […]

נביא לגויים לא הניח הקב"ה לעכו"ם פתחון פה לעתיד לבוא "וירא בלק בן צפור". זה שאמר הכתוב: (דברים לב) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". לא הניח הקב"ה לעובדי כוכבים פתחון פה לע"ל לומר שאתה רחקתנו. מה עשה הקב"ה? כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לעובדי כוכבים. העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ, וכן עשה לנבוכדנצר. זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים, וזה החריבו וחרף וגדף ואמר: (ישעיה יד) "אעלה על במתי עב". […]

גורל ונחלה כבוש הארץ לאחר סיפורו של פנחס מגיע המפקד של בני ישראל. המגמה של המפקד ברורה, הזמן הוא ערב כניסתם לארץ והמגמה היא הכנה לחלוקת הארץ (כ"ו, נ"ג) "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות". אולם, כידוע, ההתנחלות בארץ לא עברה בצורה חלקה. בספר יהושע פרק י"ח, לאחר כיבוש הארץ כמו שכתוב (א') "והארץ נכבשה לפניהם". ומתברר שעדיין נותרו שבעה שבטים שלא נחלו את הארץ. זהו מצב מוזר, שכן אם כבשו את כל הארץ מדוע לא נחלו אותה? יהושע מוכיח […]

"את קרבני לחמי לאִשַי" בפרשת השבוע מובאת פרשת הקרבנות המוספים, ויש מקום לעיין בענין הקרבנות בכלל. פתיחת הפרשה מעוררת שאלה1: את קרבני לחמי לאשי ריח ניחֹחי תשמרו להקריב לי במועדו. הביטוי "קרבני לחמי", כביכול הקב"ה זקוק לקרבנות כדרך שהאדם זקוק ללחם, דורש ביאור להבנת משמעותו העמוקה.חז"ל במדרש מדגישים נקודה זו2: 'את קרבני לחמי לאשי' אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל לא שאני צריך לקרבנות, כל העולם כולו שלי הוא, הבהמה שאתם מקריבים אני בראתי אותה, וכן הוא אומר (תהלים […]

פרשת דברים ותשעה באב רב לכם שבת בהר הזהפרשת דברים מחוברת לתשעה באב לא רק מבחינת מיקומה במעגל שבתות השנה, אלא אף מבחינת תוכנה קשורה היא בטבורה למועד זה. משה מוכיח את ישראל על חטא המרגלים, וחטא זה ארע, כידוע, בתשעה באב. גם המשך הפרשה עוסק בתוצאותיו של חטא זה. חטא המרגלים גרם לשינוי באופי ואופן הכניסה לארץ. לכתחילה נאמר1: ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו […]

פר(ש)ה אדומה הצבע האדוםפרשת חוקת צבועה באדום. לא רק: "פרה אדומה תמימה – שתהא תמימה באדמימות1", אלא גם בהמשך הפרשה פוגשים אנו את הצבע האדום: המפגש המחודש עם מלך אדום מוליד איום של יציאה בחרב לקראת ישראל. בגבול ארץ אדום מת אהרן, וכשישראל סובבים את ארץ אדום קצרה נפשם, וה' משלח בם את הנחשים השרפים. כרפואה למכת הנחש, משה עושה נחש נחושת – לשון נופל על לשון, אך גם מצד המראה – ניתן לראות כאן את אדמימותה של הנחושת. צבעם […]

קורח בן יצהר ויקח קורח דבר אחר: ויחלק, ויקבץ, וידבר, ויצו קרח – אינו אומר, אלא: 'ויקח'. מה לקח? לא כלום לקח, אלא לבו נטלו – אמר הכתוב: (איוב טו) 'מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך'. אמר ר' לוי: למה חלק קרח על משה? אמר: אני בנו של שמן, בן יצהר, שנאמר: (דברים ז) 'ותירושך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך'. תירוש, זה יין. ויצהרך, זה השמן. ובכל משקים שתתן את השמן, הוא נמצא […]

דברים שרואים משם לא רואים מכאן בין חטא העגל לחטא המרגליםבחטא המרגלים, כבחטא העגל, מודיע הקב"ה למשה שבכוונתו לכלות את עם ישראל, ומציע לו להפוך לאביה של אומה חדשה, שתהיה נאמנה לה'. גם טענתו של משה כנגד הגזרה, דומה בשני המקומות, ועניינה תיאור של חילול ה' שינבע מהשמדת ישראל, חלילה. ובכל זאת, ניתן למצוא הבדלים בין שתי הפרשיות: חטא העגל (שמות ל"ב, ז-יד) חטא המרגלים (במדבר י"ד, יא-כא) האיום על כילוי עם ישראל וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי […]

"בהעלותך" מה הקשר?פרשת בהעלותך מציבה במלוא חריפותה את בעיית ההקשר והכרונולוגיה של הנושאים המופיעים בה.ראשית, עניין: "בהעלותך את הנרות". מה ראה הכתוב ללמדנו את הלכות הדלקת המנורה דווקא, יותר משאר כלי המשכן? מה ראה הכתוב לתאר את "מעשה המנורה", לאחר שעשה זאת בהרחבה בפרשת תרומה? גם הלכות ההדלקה נאמרו כבר בפרשות תצוה ואמור1! בקיצור: מה עניין: "בהעלותך את הנרות" לפרשת בהעלותך , בחומש במדבר- הרבה אחרי הפרשות העוסקות בהקמת המשכן ובעבודה בו, בחומשים: שמות וויקרא?שנית, עניין: טהרת הלויים והכשרתם לעבודה […]

המניין הכפול שני מניינים ועוד אחדחומש במדבר פותח בציווי לקיים מנין של כל זכר בישראל, מבן עשרים שנה ומעלה. גם התאריך שבו התקיים המניין, מצוין בתורה: באחד לחודש השני, בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים. אולם אין זה המניין הראשון שבו מונים את בני ישראל. המניין הראשון נזכר עם יציאת ישראל ממצרים, בלי לתאר את התהליך שבו התבצע המניין, אלא רק נמסר המספר הסופי, ובלא פרטים רבים1: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף. המספר […]

ה' שומר את גרים גזל הגר וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ: וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו1: פרשיה זו עוסקת באדם שגזל את חברו ונשבע על שקר, ולאחר מכן התחרט ורצה לכפר על חטאו. […]

התורה והארץ הדיבר הראשון בהר סיני – מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים. ונראה לי שכך פירושה לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב1. שאלת חז"ל: "מה עניין שמיטה אצל […]

אמירה, דיבור, ושלום1 אמירהשם הפרשה, "אמור", לכאורה מבטא דבר שולי. הלוא העיקר הוא תוכן הדברים, והאמירה הינה כלי למסירתם. מדוע כאן נקבע שם הפרשה על פי הכלי2?עיון בפסוק הראשון בפרשה מראה שהתורה הדגישה את השורש: א.מ.ר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: רש"י מפרש: אמור ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים. ועדין יש להבין את החזרה על השורש: א.מ.ר.בזוהר הקדוש מבואר3: "אמור אל הכהנים" – ר' יצחק אמר: אמור אל הכהנים […]