קטגוריה: פרשת שבוע

תחילת פרשת נשא היא המשך ישיר לסיום פרשת במדבר. בסיום פרשת במדבר מדובר על משא בני קהת, נושאי הארון, ואצלנו ממשיכים במשא בני גרשון – היריעות, ובמשא בני מררי – קרשי המשכן. הרבה עסקו בשמותם ובתפקידם של בני לוי. נלך על פי מי שאומר, שקהת, גרשון ומררי מכוונים כנגד המח, הלב והאיברים. את השלישיה הזו ניתן "לפגוש" גם בהמשך הפרשה, כפי שנראה בהמשך. ננסה לעמוד על המשמעות של המבנה: מח, לב, איברים, על ידי דוגמא. רבים שואלים: איך עובדים על […]

בפרשת ערכין, שנקראת היום (רביעי), חוזרת כמה פעמים המילה "ערכך" (ויקרא כ"ז, א'-כ"ה): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לה'. וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל. וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים. וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ […]

פרשת "בהר" נקראת בימים שבין יום העצמאות ליום ירושלים, ימי הגאולה של דורנו. מתאים לקרוא לה: פרשת הגאולה. הביטוי גאולה מופיע בפרשה פעמים רבות (ויקרא כ"ה, כ"ד): וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ. ובהמשך (ויקרא כ"ה, כ"ה-כ"ו): כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו. וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ. ועוד (ויקרא כ"ה, כ"ט): וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה […]

אמרו חכמים, שאסור להתעצל בהספדו של חכם, ולכן ננסה לעמוד על כמה נקודות מאישיותו המיוחדת. את הגר"ח זצ"ל לא זכיתי לפגוש באופן אישי. את אביו זצ"ל, הסטייפלער, בעל "קהילות יעקב", פגשתי כשבאתי לקנות ממנו את ספרו. אולם הכרתי את הגר"ח דרך ספרו "שיח השדה", שנראה שהוא מרכזי בכתביו. זהו ליקוט של חמשה קונטרסים, שאוגדו יחד כדי שלא יאבדו. גדלותו בתורה התפרסמה הרבה לאחרונה. בכל שנה היה מסיים את כל התורה כולה, מהתנ"ך ועד סוף תקופת האמוראים – משנה, תוספתא, מדרשי […]

בחלק של היום (רביעי) בפרשה, מופיעה פרשת קרבן שלמים. התורה מתחילה בבן הבקר (ויקרא ג', א'-ה'): וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב אִם זָכָר אִם נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי ה'. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לה' אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב. וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל […]

לפני שנעסוק בפרשת השבוע בחומש, נדבר על פרשת השבוע והשבועות האחרונים בעולם – המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שהולכת ומתגלגלת ואין יודעים מה יהיה בסופה. רבים מרגישים, שמתרחש אירוע כלל עולמי. אנו מקוים שלא נגיע למלחמת עולם, אבל כבר עכשיו יש כאן טלטלה עולמית. כל מדינה שואלת את עצמה מה המלחמה הזו אומרת לה, וגם אנחנו שואלים את עצמנו: מה זה אומר לנו. גם מבחינה חיצונית, אבל בעיקר מבחינה פנימית. כיושבי בית המדרש אנחנו צריכים לשאול מה המשמעות של המלחמה הזו […]

פרשת ויקהל פותחת בכמה לשונות של אחדות בעם ישראל (שמות ל"ה, א'): וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם. "ויקהל", "כל עדת", "בני ישראל". השל"ה על הפסוקים שבהמשך מביא ענין חשוב: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", רומז לאש המחלוקת ואש הכעס, שצריך האדם ליזהר שלא לבער אותו עולמית, ומכל שכן ביום השבת קודש שאין בוער בו אש של גיהנם, והכועס בשבת או עושה מחלוקות חס ושלום, גורם להיות חמת […]

פרשת השבוע מתחילה ב"כי תשא" – נשיאת ראש של עם ישראל, והתרוממות למדרגה עליונה. והנה, בהמשך הפרשה אנחנו קוראים משהו בדיוק הפוך (שמות ל"ב, ז'): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. משה עולה להר סיני, נמצא במדרגה עליונה, וה' אומר לו: "לך רד". מי השילוח מסביר את הענין, וכדאי לקחת את דבריו בשתי ידים. יש בהם מסר חשוב: וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך. בזה החטא נאבד מישראל כל ההדר […]

ננסה לעסוק מעט בעניינו של הארון, שהציווי על עשייתו פותח את הציווי על מלאכת המשכן. עמדו חכמים על הבדל בלשון התורה. בכל הכלים נאמר: "ועשית…", ואילו בארון נאמר (שמות כ"ה, י'): "וְעָשׂוּ אֲרוֹן". משמעות הדברים היא, שעשיית הארון לא קשורה לאדם מסויים, אלא לכל עם ישראל. הארון, שבו התורה, שייך לכולם. "תורה מונחת בקרן זוית, וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול". יש בכך לימוד חשוב. התורה מחכה לנו. כל אחד ואחד מאיתנו שייך לתורה. אין אדם יכול לומר "אני לא מתחבר […]

כאשר אנשים נשאלים: היכן בתורה מופיע ציווי על תפילה? רבים לא מעלים בדעתם, שהמקור הוא בפרשת משפטים, מכיון שעיקר הפרשה עוסק בדינים שבין אדם לחבירו ובדיני ממונות. זהו הפסוק המצוה על התפילה (שמות כ"ג, כ"ה): וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. יש מקום לדייק בפסוק. ראשיתו בלשון רבים: "ועבדתם". בחלק זה הפסוק מדבר על ה' בגוף שלישי. משה אומר לבני ישראל שהם צריכים לעבוד את ה'. בהמשך הפסוק יש מעבר מלשון רבים ללשון יחיד: […]

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מתן תורה, אירוע גדול וחשוב לעולם כולו. ננסה לגעת בכמה נקודות בענין זה. הגמרא אומרת (סנהדרין צ"ז ע"א): תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא: שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו. אלפיים שנות תורה התחילו, כידוע, כשאברהם היה בן 52 שנים. ב"סדר עולם" מובא שבגיל זה הכיר אברהם את בוראו. זוהי תחילת הקשר של העולם עם הקב"ה. אחרי שאברהם הכיר את בוראו, מתחיל התהליך […]