קטגוריה: פרשת שבוע

כלל הצריך לפרט שלוש הפרשיות הראשונות של ספר במדבר – במדבר, נשא ובהעלותך – עוסקות בסידור מחנה ישראל סביב המשכן, בצורת ההליכה במדבר ובחלוקת הדגלים ותפקידי הלויים. בקריאת פרשת נשא אנו תמהים לגלות מספר פרשיות העוסקות בעניינים שאינם קשורים לכאורה לנושא הכללי: שילוח טמאים, גזל הגר, אישה סוטה ודיני נזיר1. נעיין בביטוי מיוחד הפותח שתים מן הפרשיות, ודרכו ננסה לעמוד על מהות הענין. בפתיחת פרשת גזל הגר מופיע2: דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם […]

מי, איפה ומתי נעיין בפסוק הפותח את הפרשה והספר כולו: וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. מצאנו, שדרשו חכמים את הפסוק בדרשות רבות, הדורשות כל מילה בפסוק.על המילים "וידבר ה' אל משה" דרשו1: דבר אחר 'וידבר ה' אל משה' אשריו של משה שששים רבוא עומדים, והכהנים והלוים והזקנים הכל עומדים שם, ומכולם לא נדבר אלא עם משה. על המילים "במדבר סיני" דרשו2: 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני' למה […]

של מי החוקים האלה? פתיחת פסוקי הברכה בביטוי "אם בחוקותי תלכו"1 נדרשה בפנים רבות על ידי חכמים. נעמוד על דרשה אחת2: אמר ר' אלעזר בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם רצה לקיימה הרי הוא מקיימה, ואם לאו סוף שמקיימה על ידי אחרים. אבל הקב"ה אינו כן, אלא גוזר גזירה הוא מקיימה תחלה, הדא הוא דכתיב (ויקרא י"ט) 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה", אני הוא שקיימתי מצות עמידת זקן תחלה, 'אם בחקתי תלכו'. ר' […]

מה האלטרנטיבה? האמת העולה מן הפסוקים בפרשתינו היא כל כך פשוטה, ואף על פי כן היא נראית רחוקה1: אם בחקתי תלכו… וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה (=פלסטינאים) מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם…ואם לא תשמעו לי… ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם. הכל ניסה עם ישראל לעשות מול אויביו. חיפש דרכים לשלום, נתן בהם אמון עד כדי נתינת כלי נשק לידיהם, החזיר שטחים "כבושים", דיבר ודיבר ועשה ועשה, והנה […]

גדול מהחיים בשיחה זו נעיין בדברים שהוזכרו בשיחות קודמות, וננסה לדלות ענין אחד החורז דברים רבים בפרשה. א. פתיחת הפרשה היא בציווי על הכהנים שלא להיטמא אלא לקרובים. הרב קוק זצ"ל מעמיק בענין זה1: המות הוא חזיון שוא, טומאתו היא שקרו. מה שבני אדם קוראים מות הרי הוא רק תגבורת החיים ותעצומתם. מתוך השקיעה התהומית בקטנות, אשר יצר לב האדם השקיע אותו בה, הרי הוא מצייר את תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיבה וחשוכה, שהוא קוראה מות.מתעלים הם הכהנים בקדושתם מהקשבה […]

פשט חדש במדרש ישן בשיחה זו נברר עניינה של מצות תוכחה המופיעה בפרשת השבוע1: לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'. פסוק במשלי עוסק אף הוא בתוכחה ובאהבה, ודרכו נעמוד על עומק הענין2: טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת. נראה, שפסוק זה בהבנתו הפשוטה, מבוסס על הפסוקים בתורה, המקדימים חובת התוכחה לחובת האהבה.במבט ראשון, נראית התוכחה כגורמת פירוד וריחוק בין האנשים, אך התורה, […]

"נגע הנתק" או "צר(ע)ת ההתנתקות" אחד מנגעי הצרעת המפורטים בתורה, הוא נגע בשער הראש, הנקרא "נתק". הרמב"ן1 מבאר את עניינו של נגע זה2: שהראש או הזקן בעוד שער בהן אינן מטמאין במראות נגעים כלל, אבל כאשר ימרט מקום בראש וינשר השער שבו מעיקרו, שנעשה המקום חלק ופנוי מכל שער, ונולד במקום הנתוק ההוא שער צהוב ודק, הוא הנגע הטמא ולכך נקרא נתק, בעבור שנתק משם השער, לא שהוא שם בלבד כמו שאמר הרב ז"ל (רש"י), אבל כשמו כן הוא, שצריך […]

אם אין הבדלה – דעת מנין? פעמיים מופיע בפרשתנו ביטוי דומה, שיש לו משמעות עמוקה לדורות.פעם ראשונה, בדברי ה' אל אהרן לאחר מות בניו1: וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד משֶׁה. ופעם שניה בסיום הפרשה2: זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם […]

הצמאון הלוהט והשכל הקר בסיום פרשת "תרומת הדשן" הפותחת את פרשת צו, מופיע ציווי נוסף1: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. הרמב"ם מונה פסוק זה כמצות עשה בתרי"ג המצוות2: היא שציוונו להבעיר אש על המזבח בכל יום תמיד, והוא אמרו יתעלה 'אש תמיד תוקד על המזבח', וזה לא יתכן אלא במה שצוה להתמיד להשים עצים בבקר ובין הערבים, כמו שנתבאר בב' מיומא ובמס' תמיד. ובביאור אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וכבר התבארו […]

החיגר והסומא את הפרשיה העוסקת בקרבנות החטאת השונים פותחת התורה כך1: דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה. חז"ל במדרש עמדו על הביטוי המיוחד "נפש כי תחטא" ודרשו אותו בכמה אופנים. בשיחה זו נעיין במדרש אחד, וננסה למצוא בו טעם חדש, כדרכם של דברי תורה2: תני ר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בִּכּוּרוֹת נאות, והושיב בו המלך שומרים אחד חיגר ואחד סומא, ואמר להן הזהרו על […]

התקהלות בלתי חוקית בפתיחת הפרשה מקהיל משה את כל ישראל, ומצוה אותם על איסור מלאכה בשבת, ובמיוחד על איסור הבערת אש1: ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת. לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת. חז"ל בגמרא דורשים פסוקים אלה בצורה מיוחדת2: רבי נתן אומר 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת' מה תלמוד […]

דקת קריאה ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. הספרא1 עומד באריכות על כך שה' קורא למשה לפני שהוא מדבר איתו, והוא למד מכך, שלכל דיבורים, אמירות וציוויים שציוה ה' את משה קדמה קריאה של ה' למשה.יש להבין ענין זה של הקדמת הקריאה. מהו הענין בכך?נראה להסביר זאת בכמה דרכים. א. כותב על כך השפת אמת2: 'ויקרא אל משה' – 'לכל דברות כו' קדמה קריאה לשון חיבה' כמו שכתוב במדרש 'מלאכיו גבורי כח' הנביאים נקראו מלאכים כו' פניו […]

מה עשה לנו העגל? השפעתו של חטא העגל היא לדורות, כפי שמובא ברש"י1 בשם חז"ל: וביום פקדי וגו' – עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עוון העגל. נעיין במהות השינוי שעבר עם ישראל בעקבות חטא העגל.הרב קוק זצ"ל כותב2: לולא חטא העגל היו האומות יושבות ארץ ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ד' הנקרא עליהם היה […]

"ולא יזח החושן מעל האפוד" מבין שמונת הבגדים של כהן גדול, נתייחדו החושן והאפוד בציווי מיוחד הקושרם זה לזה1: ולא יזח החשן מעל האפוד. ציווי זה נמנה על ידי הרמב"ם כמצוה לדורות2.אף כי אין לנו בית מקדש, ולא כהן העומד ומשרת בבגדי זהב, יש משמעות למצוה זו. החושן והאפוד הם ביטוי לערכים וליסודות שעלינו לראות אותם יחד, ולא להפריד ביניהם.כבר הלכו גדולים בדרך הדרוש בפרשה זו, ונביא מדבריהם. א. על החושן אומרת התורה3: ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת […]

הר סיני והר המוריה לאחר תיאור מעמד הר סיני בפרשות יתרו ומשפטים, מופיעה פרשת הקמת המשכן, המתחילה בפרשת תרומה, ומסיימת בסיום ספר שמות. האם ישנו קשר בין שני העניינים, בין מעמד הר סיני ובין הקמת המשכן?הרמב"ן בהקדמתו לפרושו את פרשת המשכן כותב1: כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצוות שהם כמו אבות למצוותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד, וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו […]

העשיר והעני בחבור אחד בין המצוות הרבות המופיעות בפרשה, מצויה מצות הלואה1: אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך. ננסה לעיין מעט בעניינה של מצוה חשובה זו.נחלקו בגמרא אמוראים2: אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן, ולואי שיפרע בזמנו. אביי ורבא דאמרי תרוייהו עביד איניש דפרע בגו זימניה, זימנין דמתרמו ליה זוזי אמר איזיל איפרעיה כי היכי דלא ליטרדן (עשוי אדם לפרוע תוך זמנו, פעמים […]

רק מי ששומע – מדבר בפתיחת פרשת השבוע, העוסקת בעיקרה במעמד הר סיני ובמתן תורה, מופיע סיפור בואו של יתרו לישראל, ועצתו למשה. נראה, שפרשה זו מהוה הקדמה למתן תורה, וטמונים בה יסודות שחשוב ללמדם קודם שניגשים ללימוד התורה.נעיין בדרשה אחת של חז"ל בתחילת הפרשה1: דבר אחר 'וישמע יתרו' הדא הוא דכתיב (משלי י"ט) 'לץ תכה ופתי יערים' וכן הוא אומר (שם כ"א) 'בענוש לץ יחכם פתי'. עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה, כשראה יתרו שאבד הקב"ה את עמלק מן […]

שירת הגאולה במרכזה של פרשת השבוע, עומדת שירת הים, שהיתה גילוי שכינה עליון ביותר. בכל יום אנו אומרים בפסוקי דזמרא את שירת הים, ואף לאמירה זו יש מעלה עליונה, כדברי המשנה ברורה1: ויאמר שירת הים בשמחה וידמה בדעתו כאלו באותו היום עבר בים והאומר בשמחה מוחלין לו עונותיו. ננסה לעיין במעלתה של שירת הים מתוך בירור עניינה של השירה באופן כללי.הגמ' אומרת2: 'למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו", אמר רבי תנחום דרש בר קפרא בציפורי מפני מה כל מ"ם שבאמצע […]

על גילוי וכיסוי בתחילת הפרשה מצוה ה' את משה "בא אל פרעה". כוונת הדברים היא, שעל משה לבוא אל תוך מהותו של פרעה, להכנס לתוך עניינו ושורשו ושם הוא מקום ההתמודדות איתו.עניינו של פרעה ודרך תיקונו נתבארו בצורות רבות, וננסה לעמוד על אחת מהן.בליקוטי מוהר"ן, בתורה הנקראת "בא אל פרעה"1, מבאר ר' נחמן את הענין בהרחבה. ננסה לשאוב מעט מים חיים מדבריו: וכאשר רצה השם יתברך לברוא את העולם, לא היה מקום לבראו מחמת שהיה הכל אין סוף. על כן […]