קטגוריה: פרט וכלל

נאמר במשנה: מה בין פסח הראשון, לשני הראשון אסור בבל יראה ובבל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית. והגמ' מביאה המקור: גמ' כתיב "לא ישאירו ממנו עד בקר" אם לאכל זה מצות עשה שבו. "ועצם לא תשברו בו" זה מצות לא תעשה שבו. וכשהוא אומר "ככל חקת הפסח יעשו אתו" יכול שאני מרבה לביעור חמץ ולאכילת מצה כל שבעה ת"ל "על מצות ומרורים יאכלהו" אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו אלא מצות ומרורים בלבד וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר כלל […]

בענין פרט וכלל יש להבין מדוע פרט וכלל שנאמרו פעמיים לא דיינינן ליה בפרט וכלל והאם זה כלל או שזה ענין מיוחד לנושא חוץ למקומו וחוץ לזמנו. עצם ענין חוץ לזמנו וחוץ למקומו שייך לעולם שנה נפש שהם עדים נאמנים לאחדותו יתברך. חוץ לזמנו ומקומו הם סוג של פירוד כמו שכתב הרש"ר הירש ביאור מילת פיגול שהוא לשון פילוג שהאכילה וזריקת הדם מפולגים ממקור קדושתם וממציאותם לפני ה'. אחרי שלשה ימים גם הזמן וגם הבשר אינם קשורים למקור והם מקבלים […]

זבחים דף ד' (ע"ב): אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאינו מלא וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט ביאור הדברים: "עשה" הוא כלל, "זבח" – פרט, "שלמים" – משלים את הכלל הראשון של "עשה" והפרט מבדיל בין שני חלקי הכלל. רבינא, בפשטות סובר שכלל שאיננו מלא דנין אותו בכלל ופרט אלא שכאן יש כלל ופרט וכלל. ועי' ביבין שמועה על הליכות עולם שער ד' אות ל' שכתב שרבינא סובר […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה כלל ופרט מבואר בלימוד זה ע"פ הנהגת כלל ופרט, פרט וכלל, כלל ופרט וכלל – בירושלמי. הסוגיא בירושלמי תרומות פי"א ה"ב עוסקת בטומאת משקים. דעת רבי אליעזר שכל המשקים מטמאים משום משקה ור' יהושע אומר שרק שבעת המשקים (י"ד שח"ט ד"ם) ומבארת הגמ' דעת רבי אליעזר: מה רבי אליעזר כרבי ישמעאל, דר' ישמעאל דו אמר כלל ופרט הכל בכלל ורובה מדרבי ישמעאל דו אמר אפי' כלל ופרט וחזר וכלל, הכל בכלל. רבי אליעזר סובר כרבי […]

נתייחדה פרשת מצורע שרב המידות (ככולן) נדרשות בה. במידת קל וחומר, הקל והחמור, החסד והדין, אינן מתמזגות אין הדין נמתק ברחמים. עומדות הן זו לצידה של זו. חלק נידון במידת הדין וחלק מונהג במידת הרחמים. במשנת נגעים (פי"ב מ"ה) ובמדרש ספרא א"ר מאיר: אמר רבי מאיר, וכי מה מטמא לו, אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו, מטבילן והן טהורים. על מה חסה התורה, על כלי חרסו, ועל פכו, ועל טפיו. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחמר על […]

כך לשון המכילתא דר' ישמעאל פרשה ט"ז: וכי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה. ר' ישמעאל אומר שיפקיד אצלו ויאמר לו הילך שמור לי זה אבל אם אמר לו עיניך בו הרי זה פטור. חמור או שור או שה. אין לי אלא חמור או שה שאר כל בהמה מנין תלמוד לומר וכל בהמה לשמור. אקרא אני כל בהמה ומה תלמוד לומר חמור או שור או שה אם נאמר כך שומע אני לא יהא חייב עד שיפקיד אצלו […]

א. הפרשיות שמות (כ"ב, ט'): כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה. דברים (כ"ב, ג'): וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם. ב. דרשות חז"ל פרשת שומרים במשפטים נאמרה בצורה מובקהת במידת פרט וכלל והיא הדוגמא בברייתא דתו"כ (א'): מפרט וכלל כיצד "כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה" פרט, "וכל בהמה לשמור" […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה כלל ופרט וכלל מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י ולמידה כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד לא ללמד על עצמו יצא ביאור האר"י. פסחים צ"ה (ע"א): משנה מה בין פסח הראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו זה וזה טעון הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת. גמרא תנו רבנן ככל חקת הפסח יעשו אתו במצוה שבגופו […]

פרשת אבידה בכלל ושמלה בפרט נלמדת גם במידת פרט וכלל. ספרי דברים (כ"ב, ג'): השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת? להקיש אליה – מה שמלה מיוחדת, שיש לה סימנים ויש לה תובעים; כך כל שיש לו סימנים ויש לו תובעים. אין לי אלא אלו בלבד, שאר אבדה מנין? תלמוד לומר לכל אבדת אחיך. בספרים מובאת פרשה זו כדוגמא למידת פרט וכלל:   המדה החמישית. פרט וכלל. כמו שאמר הכתוב בהשבת אבידה "וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו" דמשמע דאלו […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה כלל ופרט וכלל מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.   כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור (שמות כ"ב ו'). כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור (שמות כ"ב, ט'). פרשה ראשונה נאמרה בשומר חינם ושניה בשומר שכר. פרשיות שומר חינם שומר שכר, בחלק העוסק בדברים שניתנו לשמור, נאמרו במדת פרט וכלל. הכלל בפרשיות אלו הוא כל רכושו של אדם והפרט הוא פרט אחד מרכושו. משמעות מדת […]