קטגוריה: מוסר

"ראה אדם שיסורין באין עליו" לקראת צום עשרה בטבת, ובעקבות המצב הכללי, נתבונן בדברי ברמב"ם בתחילת הלכות תעניות (פ"א הל' א' – ג'): א. מצות עשה מן התורה, לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות" כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו.ב. ודבר זה, דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, ידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן ככתוב "עוונותיכם הטו […]

הוי דן את כל האדם לכף זכות הגמ' במסכת שבת1 מספרת כמה סיפורים בענין החובה לדון לכף זכות גם במצבים קיצוניים: תנו רבנן הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני, אמר לו אין לי מעות, אמר לו תן לי פירות, אמר לו אין לי, תן לי קרקע, אין לי, תן לי בהמה, אין […]

שיחת מוסר – אגרת תפ"ג, "עזבנו את נשמת התורה…" פתיחה בעיתות של משבר ומצוקה לעם ישראל, כשמחפשים פתרון למצבנו הקשה, שבים אנו לאגרת של הרב שנכתבה באווירה די דומה, ושם מוצאים אנו הדרכה כיצד להתמודד במצבים אלו.אגרת תפ"ג נכתבה בשנת תרע"ג (-עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה), וכבר אז מתריע הרב על כך שללא "תשובה גדולה" לא נוכל למצוא מזור למכתנו האנושה. (למעונינים באגרת: האגרת מופיעה בסוף המסמך בגלל אורכה). א.הרב מדבר על מכה אנושה ממנה סובל הדור.מהי התרופה הכללית […]

"קום בתולת ישראל" הזוה"ק1 אומר: ר"א היה הולך בדרך, והיה עמו ר' יהודה, בעוד שהיו הולכים, אמר ר"י, ומה שכתוב "ואתה בן אדם שא קינה על בתולת ישראל", ודאי עליה נאמר, על כנסת ישראל, וזה קשה יותר מהכל, שכתוב, "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל". ומה שאמרו כל החברים בדבר זה, "נפלה, לא תוסיף" עוד לנפול, "קום בתולת ישראל", יפה הוא, אבל אם הפרשה היתה נאמרת דרך נחמה, היינו אומרים כך, אבל זו קינה נאמרה. ומקרא הזה מוכיח כך.א"ל, ודאי […]

הסתכלות גדולה על דברים קטנים הרב כותב באורות הקודש1: שאיפת הנצחהויתנו הזמנית היא ניצוץ אחד מההויה הנצחית, של הוד נצח הנצחים, ואי אפשר להוציא אל הפועל את אוצר הטוב הגנוז בהתוכן של חיי הזמן רק על פי גודל התאמתו לחיי הנצחים…האנשים הגדולים באים להמבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות. הזמן הוא מפורד, עשוי רגעים רגעים. השאלה היא כיצד אנו מתיחסים לרגעים אלו – בצורתם הנפרדת, או מתוך יחס לכלל הזמן, לנצח.דומה הדבר להבדל שבין שעון דיגיטלי לשעון אנלוגי (מחוגים). בראשון […]

על קופים ואנשים מדען רוסי בשם פבלוב עשה ניסוי שמטרתו לבדוק את קצב ההתפתחות של האדם מול הקוף. הוא לקח בנו וקוף שנולד באותו יום, והשוה את התקדמותם. מובן, שבשלב הראשון 'הוביל' הקוף בהפרש ניכר. עוד בטרם התהפך התינוק מהבטן לגב הקוף כבר רץ, קופץ ומשחק, וכשהתינוק לומד ללכת הקוף כבר מקים משפחה…מתי עוקף האדם את הקוף? כאשר מתחיל התינוק לדבר. אז הוא מתפתח שכלית ומוטורית ומי שם את מי בכלוב כולנו יודעים…מדוע בנוי העולם כך שהאדם מתפתח לאט יותר […]

השפעת התפילה על החיים במשנת הרב (תפילה, פיסקה ט') כותב הרב קוק זצ"ל: "ההבדל בין מי שמתפלל ובין מי שאינו מתפלל, איננו בזה שהראשון מיחד שעה ביום לתפילתו והשני איננו מיחד שעה זו לשם זה – יש כאן הבדל עקרי. אפן חייהם של שני אלה שונה לגמרי, – אותה שעה של תפילה מטביעה חותם מיוחד על היום כולו." נראה שההבדל בין המתפלל לבין מי שאיננו מתפלל אינו רק במה שהוא עושה באותה שעה, אלא יש כאן הבדל יסודי בן אופי […]

ההשפעה מול הקבלה הרס"ג בהקדמתו לספרו "אמונות ודעות"1 דן בסיבות לכפירה וכך הוא כותב: "ואסמיך לדברים הללו מה שנראה לי… ונראו לי מהם שמונה מצוים הרבה, תחלתן כובד הטורח על בני אדם בטבעם, וכאשר ירגיש הטבע בדבר שהוטל עליו המזקיקו להתאמץ ולהתחזק בהוכחות ולנהוג על פיו בדת אז יברח ויתרחק מכך, ומסבה זו תמצא הרבה מבני אדם אומרים 'האמת כבדה' 'האמת מרה', מפני שהם רוצים את החופש ובורחים אליו…" שתי פנים לדבר: הראשון הוא חוסר היכולת של האדם ללכת עם […]

"מלאכת בורר" ר' צדוק הכהן מלובלין כותב ב"רסיסי לילה" (פיסקה ו'): "וכל דבר הבירור הוא בהפכו כי המצות נותנים היפך מה שהם כפשטן". ר' צדוק מביא לכך כמה דוגמאות. נביא כמה מהן: תפילה – עיקרה בלב נשבר כמו שכתוב:" לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה" והרי לב נשבר הוא היפך השמחה. אלא כאשר אדם מתבונן בחסרונותיו ומבין שהוא זקוק לישועה גדולה ורחמי שמים מרובים, בודאי שיתמלא עצב ודאגה אבל הסימן לתפילה המקובלת היא השמחה שלאחריה כנאמר "ושמחתים בבית תפילתי".הגמ' בתענית […]

תופעת הציניות אחת התופעות שפוגעות בחברה בכללה, ופרט באנשים הקשורים לקודש, היא הציניות. נדמה שאנו חייבים כחלק מהתועלת שאנו רוצים להביא לעולם להילחם בתופעה זו. הציניות היא אויב לכל דבר שבקדושה, לכל רגישות ורצון להעמיק, מן מנגנון הגנה של הרע והחומר בפני כניסה לקודש. ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות, כמו מחט שתוקעים בבלון שגורמת להתפוצצות. מול האור, כשמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, עומדת הציניות, שהיא כשאור שבעיסה, שמחמיצה את כל העיסה. וזהו שנאמר בעמלק "אשר קרך בדרך", ואומרים […]

הכרת הטוב יש לחשוב על הצורה בה אנו מקבלים דברים וקולטים דברים. אחד הפילוסופים אמר: "עשה מרצונך את מה שאתה נאלץ לעשות על פי החוק".יש לשאול האם האדם מקבל את המציאות שבה הוא חי כדבר מעיק ומטריד, או שהוא בוחר לפעול במציאות מתוך רצון ושמחה ואז הדברים נראים אחרת? האם האדם מרגיש כל יום שהוא קם לקראת יום חדש מלא שמחה, או שכל בוקר הוא לא מוצא ענין לקום, כביכול אין לו למה לקום?לאחרונה נערך סקר שבו קרוב למאה אחוז […]

החיים משחק או עבודה יש שואלים האם החיים זה משחק או עבודה? לכאורה, ברור שזה עבודה. אך יש מקום להתבונן בצדדי שאלה זו. הרובד הפשוט הוא השאלה האם החיים נועדו לשחק ולהנות או שהחיים נועדו לעבודה, לשליחות? המסילת ישרים בפרק א' אומר "ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה או מי הוא ששמח ושלו ממש בעולם הזה". אך יש בעלי שכל שלא מבינים כך […]

עצירת גשמים הרמב"ן על הפסוק "לא כארץ מצרים… למטר השמיים תשתה מים" (דברים י"א, י"א-י"ב) מסביר שישנה תכונה מיוחדת לארץ ישראל מכיון שהיא 'שותה' מן השמיים. מלבד הסיבה הטבעית קיים כאן יסוד שזו ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה ואם לא שומרים מצוות מתקיים ח"ו 'ואבדתם מהרה מעל הארץ'. אולם יש בדבר פאן נוסף והוא ההבדל מהיכן מגיעים הדברים. האם אנו משקים מהארץ או מן השמיים? במצרים "והשקת ברגליך כגן הירק", השפע הגשמי הוא עניין חומרי והכל נעשה מלמטה, מהארץ. […]

ראיית העיניים – 'חפץ לב' האומנם? על הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו, ב') כותב הספרי: "ולא תתורו אחרי לבבכם" – זו מינות, "ואחרי עיניכם" – זו זנות. הספרי מבאר שאם תתן למחשבות לרוץ, באופן טבעי הם יובילו אותך לזנות, למינות. הרמב"ם מגדיר את "ולא תתורו אחרי לבבכם" כמצות לא תעשה מ"ז. במניין הקצר של המצוות שם הרמב"ם את הדגש באיסור על "אחרי לבבכם", שלא ללכת אחרי מחשבות הלב, לתת למחשבות גבול. נראה שהרמב"ם מבין שראיית העין […]

ההקשבה ישנם במשלי שני פסוקים המשלימים אחד את השני. הפסוק הראשון "מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה" (משלי כ"ח, ט'). את הפסוק הזה דרשו חז"ל בשבת על ר' ירמיה שקם באמצע הלימוד להתפלל. והפסוק השני "אוטם אוזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה" (משלי כ"א, י"ג). הפתיחה של שני הפסוקים דומה אך הסיום שונה. "מסיר אוזנו משמוע תורה" מתייחס לאדם שלא מקשיב לדברים הנמצאים מעליו, לתורה שממנה יונקים את היראה, דרך החיים, המוסר וכו'. הביטוי 'מסיר אוזנו' הוא […]

האדם יש לברר את המושג "אדם". יש בספרי הפנימיות ישנן שתי הקשרים למילה אדם: 1. מלשון אדמה.2. מלשון "אדמה לעליון" (ישעיהו י"ד, י"ד). המהר"ל מתייחס לדימוי אדם מלשון אדמה. בשניהם קיים הסוד של ההוצאה מן הכח אל הפועל באופן תמידי. האדמה היא כולה בכח ומוצאים אותה לפועל כל הזמן על ידי: עיבודה, זיבולה וכו'. היציאה מן הכח אל הפועל נעשית בדרך של עבודה. כך גם האדם, הוא נברא חסר, לא מושלם, בכח בלבד, והוא תמיד יכול להוציא אל הפועל – […]