קטגוריה: מאגר תורני

מצות אכילת מצה דיוקים בלשון הרמב"םעיון מדוקדק בלשון הרמב"ם בהגדרותיו למצות אכילת מצה מעלה כמה דברים הדורשים עיון. ראשית נפרוס את דברי הרמב"ם.בספר המצוות כתב הרמב"ם (עשה קנ"ח): מצוה קנ"ח היא שציוונו לאכול מצה בליל חמשה עשר מניסן, יהיה שם כבש הפסח או לא יהיה, והוא אמרו ית' "בערב תאכלו מצות", ובבאור אמרו: "בערב תאכלו מצות", הכתוב קבעו חובה. וכבר התבאר בפסחים שאכילת מצה בלילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות. והנה התבארו משפטי מצוה זו במסכת פסחים. במנין המצוות הקצר […]

חיכוכים ויקרא פרק י"ב וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה: וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת […]

איה שעיר החטאת? ויקרא פרק י , יב-כ וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי ה' וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא: וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי ה' כִּי כֵן צֻוֵּיתִי: וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' […]

קהלת רבה פרשה א' פסוק י"ח, "כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס", א' 'כי ברב חכמה רוב כעס', כל זמן שאדם מרבה בחכמה מרבה בכעס, וכל זמן שהוא מרבה בדעת מרבה ביסורין. אמר שלמה: על ידי שהרביתי בחכמה הרביתי בכעס, ועל ידי שהרביתי בדעת הרביתי ביסורין. רב אמר: תלמיד חכם אין צריך התראה. אמר ר' שמואל בר נחמן: ככלי פשתן הדקין הבאים מבית שאן, אם נתפחמו אחד מהן בכמה דמין הוא עשוי, כלי פשתן הגסין הבאין מארבל, אם פחמו אחד מהן […]

קהלת רבה פרשה א' פסוק ט"ז, "דברתי אני עם לבי", א' 4 שיעור מדרש זה מבוסס על כללי לימוד המופיעים באתר "דרכי לימוד מדרש". מאמר זה מבוסס על הכלל מהו החידוש במדרש. הלב מרחש, שנאמר 'רחש לבי דבר טוב'. הלב מחשב, שנאמר: 'רבות מחשבות בלב איש'. הלב מתאוה, שנאמר: 'תאות לבו נתתה לו'. הלב סוטה, שנאמר: 'אל ישט אל דרכיה לבך'. הלב זונה, שנאמר: 'ולא תתורו אחרי לבבכם וגו". הלב נסעד, שנאמר: 'וסעדו לבכם'. הלב נגנב, שנאמר: 'ויגנוב יעקב את […]

אני שמח! לאדם החי בעולם המודרני קשה להיות שמח. התרבות המודרנית היא דבר המפריע לשמחה. האדם מתחנך כל העת לא להיות מרוצה ממה שיש לו, הפוך מדברי חז"ל1: "איזהו עשיר, השמח בחלקו". כדי להיות שמח צריך האדם התגברות מיוחדת על האווירה שסובבת אותו. עיקר הבעיה היא, שאפילו כאשר אדם שמח – הוא איננו יודע מזה. להבהרת העניין נביא דוגמא מתחום אחר.בחורה נפגשה עם בחור פעמים רבות, והכל נראה לה מתאים, אבל יש לה בעיה: היא לא "מרגישה". היא לא "אוהבת". […]

אל"ף זעירא חומש "ויקרא" – על שום מה? שמו של החומש שנחל זה עתה בקריאתו, נגזר מן המילה המופיעה בראשו: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר ותמוה, במה זכתה מילה זו לקבוע את שם החומש כולו? הרי בסך הכל מדובר במילה שמשמשת כאמצעי, בתוך פסוק שמשמש אף הוא כאמצעי לתוכן שידובר בו בפסוק הבא, שהוא אכן קולע לנושא של החומש – הקרבת הקורבנות: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה […]