גמרא: חגיגה

חגיגה כ"ד (ע"א): תניא אמר רבי יוסי מנין לרביעי בקדש שהוא פסול ודין הוא ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול בקדש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי לקדש ולמדנו שלישי לקדש מן התורה ורביעי בקל וחומר שלישי לקדש מן התורה מנין דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני וקאמר רחמנא לא יאכל רביעי מקל וחומר הא דאמרן. יש להבין מה פירוש למדנו שלישי בקדש מן התורה ורביעי מקל וחומר. א. גם ק"ו הוא […]

חגיגה ה' (ע"ב): רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל וניקביל אפיה אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא אמר ליה רבי חייא לרבי תיב את לא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה תקפיה ואזל בהדיה כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא אמרו ליה ממאן שמיעא לך מפרקיה דרבי יעקב […]

חגיגה ד' (ע"ב): רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה. ובמהרש"א מציין לב"ר פרשה צ"ג ושם נאמר בשם רבי אלעזר בן עזריה: ר' אלעזר בן עזריה אמר אוי לנו מיום […]

חגיגה ט"ו (ע"ב): אשכחיה רבה בר שילא לאליהו אמר ליה מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא אמר ליה קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר אמר ליה אמאי משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר אמר ליה אמאי רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק אמר ליה השתא קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים קל וחומר על דמן […]

חגיגה ט"ו (ע"ב): איה שוקל שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה. ופירש"י: שוקלין – לדרוש קל מחמור וחמור מקל, לפי המשקולת של קל וחומר. יש כאן הבנה במידת קל וחומר שדומה היא למשקולת. הקל בצד אחד והחמור בצד אחר. כל צד יש בו את הדברים המובהקים שלו ויש לו השפעה על הצד השני של המשקולת. נשקלים הם זה לעומת זה ועל כן אפשר ללמוד מצד אחד על השני, מן הקל על החמור, שאם בצד של הקל יש בחינות של חומר בוודאי […]

חגיגה י"ח (ע"א): מכלל דתרוייהו סבירא להו דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה מנהני מילי דתנו רבנן את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר אינו צריך קל וחומר ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן אסור בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהן ולאחריהן ומותרין בעשיית מלאכה מה לששת ימי בראשית שאין […]

מהדורה תניינא – למהדורה קמא לחץ כאן הגמרא בכריתות (ה' ע"א), מביאה ארבעה לימודים בקל וחומר: אמר רבי ינאי: לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך, שהרי פיגול אחד מגופי תורה ולא לימדו הכתוב אלא מגזירה שוה, דאמר רבי יוחנן תני זבדא בר לוי: נאמר להלן: "ואוכליו עונו ישא", ונאמר כאן: "והנפש האוכלת ממנו עונה תשא", מה להלן כרת אף כאן כרת. אמר ר' סימאי: לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך, שהרי נותר אחד מגופי תורה ולא לימדו הכתוב […]

מהדורה קמא – למהדורה תניינא לחץ כאן   הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י והרמ"ע מפאנו.   כריתות ה' (ע"א): א"ר ינאי לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי פיגול אחד מגופי תורה ולא לימדו הכתוב אלא מגזירה שוה דאמר רבי יוחנן תני זבדא בר לוי נאמר להלן (ויקרא יט) ואוכליו עונו ישא ונאמר כאן (ויקרא ז) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא מה להלן כרת אף כאן כרת  א"ר סימאי לעולם אל […]

חגיגה ט' (ע"א): משנה מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות רבי שמעון בן מנסייא אומר איזהו מעוות שאינו יכול להתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר אם תאמר בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן רבי שמעון בן יוחאי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות ואיזה זה […]

חגיגה י"א (ע"א): מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכדרבי דתניא רבי אומר נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונאמרה נתינה למעלה מה להלן ממון אף כאן ממון. גזירה שוה זו מבטאת הנהגה מובהקת של מיתוק הדין שהיא הנהגת התפארת כמבואר בדברי המבוא. תפארת היא הספירה של הנהגת גזירה שוה. התורה אומרת "ונתת נפש תחת נפש". זה לכאורה פשט הכתובים. באה הגזירה שוה וממתקת את הדין הקשה ואומרת לחייבו ממון ולא מיתה […]

חגיגה י"ב (ע"ב): ומנלן דאיקרי שמים אתיא רכיבה רכיבה. המושג שמים מורכב מאש ומים, שמאל וימין. אף "ערבות" רומז לחיבור אש ומים. כך הוא לשון הזהר (קס"ה ע"א): כתיב (תהלים סח ה) סלו לרוכב בערבות, מאן רוכב בערבות, ומאן אינון ערבות, אלא ערבות דא רקיעא שביעאה, אמאי אתקרי ערבות, על דאיהו כליל מאשא ומיא כחדא, מסטרא דדרום ומסטרא דצפון, ואיהו מעורב מתרין סטרין. הרוכב עליהן הוא המאחד אותם תחתיו. כח הרכיבה הוא הכח לשודד את כל המערכות שיפעלו במטרה אחת. […]

חגיגה ב' (ע"ב) – ג' (ע"א): תניא נמי הכי הכל חייבין בראייה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר שפטורין מן הראייה ואף על פי שפטור מן הראייה חייב בשמחה ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן פטורין אף מן השמחה הואיל ופטורין מכל מצות האמורות בתורה מאי שנא לענין ראיה דפטירי ומאי שנא לענין שמחה דמחייבי לענין ראיה גמר ראיה ראיה מהקהל דכתיב הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכתיב בבא כל ישראל לראות והתם מנלן […]

בכמה מקומות דרשו חז"ל את המילה "מדבר" בגזירה שוה. שבת צ"ו (ע"ב) – צ"ז (ע"א): תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר: 'ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו" ולהלן הוא אומר: 'אבינו מת במדבר', מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק. מקור הדרשה בספרי (פרשת […]