רב: הרב יהושע ויצמן

ערכין כ"ט (ע"א): ר"ש בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אמר רב ביבי מאי טעמא אתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך וכתיב התם בטוב לו לא תוננו. כשם שעבד עברי נוהג רק בזמן שהיובל נוהג כך גם דין גר תושב נוהג רק בזמן שהיובל נוהג. עבד עברי נוהג רק כשהיובל נוהג. אין עבדות אלא בזמן חירות. רק כשיש יובל שהוא עלמא דחירו, אז יכולה להתקיים העבדות, שכן אז העבדות אינה שעבוד גמור […]

ביצה ל"ו (ע"א): התם תנן אבל לא את האוצר ואמר שמואל מאי אבל לא את האוצר אבל לא יגמור את האוצר כולו דלמא אתי לאשויי גומות הכא מאי התם הוא בשבת דאסור משום דחמיר אבל יום טוב דקיל שפיר דמי או דלמא התם דאיכא בטול בית המדרש אמרת לא הכא דליכא בטול בית המדרש לא כל שכן והכא תנן משילין פירות דרך ארובה ביום טוב ואמר רב נחמן לא שנו אלא באותו הגג אבל מגג לגג לא ותניא נמי הכי […]

מנחות כ"ג (ע"ב): דא"ר זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים מה הקטרה האמורה בקומץ אין הקומץ מבטל את חבירו אף הקטרה האמורה בשירים אין שירים מבטלין את הקומץ תא שמע הקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר ואם הקטיר זו שנקמצה עלתה לבעלים וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים ולא קא מבטיל ליה טיבלא לקומץ מני אי רבנן הא אמרי עולין הוא דלא מבטלי הדדי הא מין במינו בטיל אלא פשיטא ר' יהודה בשלמא למ"ד בתר מבטל אזלינן מבטל […]

במשנה: … ואם החרים את כולם אינם מוחרמים דברי ר"א א"ר אלעזר בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו. ובגמרא (על דברי ר' אלעזר בן עזריה): היינו תנא קמא איכא בינייהו דרבי אילא דאמר רבי אילא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. וברש"י: ר' אלעזר בן עזריה אית ליה דרבי אילא דהא אתא לאשמועינן שיהא אדם חס על נכסיו ר"א לית ליה דרבי אילא דאי בזבז […]

כתובות כ"ח (ע"ב): השתא ומה בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כ"ש. הנהגת הבהמה היא במידת הדין1. כל מעשיה הם בהכרח, מצד הטבע ואלו הם בחינות של דין2. אף על פי כן אין הקב"ה מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים ומנהיגם במדת הרחמים משום שייכותן לצדיקים. הצדיקים עצמם, הם בחרו בדרך טובה. הבחירה היא ביטוי למדת הרחמים. הפוכה היא לתכונת ההכרח הטבעי המבטאת את הדין. הבחירה בטוב גורמת להם ולעולם כולו […]

ערכין כ"ט (ע"ב): מאי טעמא דשמואל קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר. שמא י"ל שלרב מכירה ובעלות זו מציאות. וחזרה ביובל זה דין, לכן מוכר ביובל וחוזרת אליו. אבל לשמואל מכירה זה דין, ולכן יש ק"ו שאם מכירה חוזרת, ק"ו שאין מכירה, שביובל אין דין מכירה. לשמואל היובל מפקיע דין מכירה, שהשדות חוזרות ביובל שהכל חוזר לבעלות הראשונית, והכל מתחיל מהתחלה, ולכן הופקע דין מכירה וזה שאמר שאם חוזרת שדה שנמכרה ק"ו שאי אפשר […]

יבמות קכ"ב (ע"א): והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי עקיבא אשה נאמנת להביא גיטה מק"ו ומה נשים שאמרו חכמים אין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטיהן זו שנאמנת לומר מת בעלה אינו דין שנאמנת להביא גיטה. יש נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה, ואלו חמש נשים השנויות במשנה (בדף קי"ז), ואעפ"כ נאמנות להביא גיטה ממדינת הים אף שצריכין אנו למאמר פיה לומר בפני נכתב ובפני נחתם (גיטין כ"ג:) מכאן שחמורה עדות על מיתת בעלה יותר מעדות בפני […]

ערכין כ"ח (ע"א): משנה מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו ואם החרים את כולם אינם מוחרמים דברי ר"א א"ר אלעזר בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו. נראה שמח' ר"א ור"א בן עזריה בענין חרם שלר"א, לה' הארץ ומלואה והוא נותן לה' את שלו וכביכול משאיר משהו מנכסיו להודיע שגם מה שאצלו זה של הקב"ה. ולר"א בן עזריה נשאר אצלו כדי שלא ייצטרך לאחרים […]

יבמות ק"ח (ע"ב): אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון מהו שתחזור לראשון שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורין ואסר את רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר אמר רבי ישמעאל בר' יוסי לזו לא הוצרכנו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כל שכן. רש"י: בשעת הסכנה – שנגזר שלא יעסקו בתורה: בכסף שתינו – על ידי שכירות […]

גמרא ירושלמי דמאי פ"ז ה"ג: תני לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה ביום… לא ירעיב עצמו ולא יסגף עצמו מפני שהוא ממעט במלאכתו של בעל הבית. רבי יוחנן אזל לחד אתר אשכח ספרא איינוס אמר להו מהו כן אמרו ליה ציים א"ל אסור לך ומה אם מלאכתו של בשר ודם את אמר אסור מלאכתו של הקב"ה לא כל שכן. תרגום: שנו לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה ביום… לא ירעיב עצמו ולא יסגף עצמו מפני שהוא ממעט במלאכתו של בעל […]

ערכין כ"ח (ע"ב): שדותיו נותנן לכהן שבאותו משמר שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו וגמר לכהן לכהן מגזל הגר. יש סברא לומר שאין אדם מחרים כל נכסיו, כיון שהמחרים נכסיו הרי הוא אומר שהכל של הקב"ה, והקב"ה חפץ לומר לנו שגם מה שיש לנו נכסים והם ברשותינו, הרי גם הם של הקב"ה ולה' הארץ ומלואה, ומתוך כך הם ברשותינו. וזו אולי דעת ת"ק, שצריך להשאיר כל דהו ולא מצד שישתמש אלא מצד ההודאה שגם מה דאצלו ובשימושו, הוא של הקב"ה. […]

יבמות פ"ז (ע"ב): אמר ליה רב יהודה מדאסקרתא לרבא לא נעשה מתים כחיים לענין יבום מקל וחומר ומה במקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה לא עשה מתים כחיים מקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום אינו דין שלא נעשה מתים כחיים ת"ל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ונעשה מתים כחיים לענין תרומה מק"ו ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום עשה מתים כחיים […]

יבמות צ"ד (ע"א): אמינא הואיל וא"ר עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין אימא חיישא אקלקולא דזרעא ודייקא קא משמע לן (דאקלקולא דידה חיישא אקלקולא דזרעא לא חיישא) רבא אמר עד אחד נאמן ביבמה מק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כל שכן אמר ליה ההוא מרבנן לרבא היא עצמה תוכיח דלאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא התרת ואלא איהי מאי טעמא לא מהימנא דכיון דזימנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא עד אחד נמי דכיון דזמנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא1. ועי' […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות מ"ח ע"א: ואין לי אלא ברכת המזון ברכת התורה מנין אמר ר' ישמעאל ק"ו על חיי שעה מברך על חיי עולם הבא לא כל שכן. רבי חייא בר נחמני תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל אינו צריך הרי הוא אומר (דברים ח) על הארץ הטובה אשר נתן לך ולהלן הוא אומר (שמות כד) ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה וגו' יש בגמ' ק"ו […]

ערכין כ"ה (ע"ב): משנה הגיע יובל ולא נגאלה הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה דברי ר' יהודה ר"ש אומר נכנסין ולא נותנין… גמרא מאי טעמא דרבי יהודה גמר קודש קודש ממקדיש בית מה להלן בדמים אף כאן בדמים ור"ש גמר קודש קודש מכבשי עצרת מה להלן בחנם אף כאן בחנם ורבי [יהודה] נמי ניליף מכבשי עצרת דנין קדשי בדק הבית מקדשי בדק הבית ואין דנין קדשי בדק הבית מקדשי מזבח ורבי שמעון נמי נילף ממקדיש בית דנין דבר שמתנה לכהנים […]

ערכין ל"ג (ע"ב): והתניא ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף יכול אפילו הקיפוה ישראל נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה מה להלן עובדי כוכבים אף כאן עובדי כוכבים יכול אפילו הקיפוה עובדי כוכבים לאחר מכן נאמר להלן חומה ונאמר כאן חומה מה להלן עובדי כוכבים קודם לכן אף כאן עובדי כוכבים קודם לכן. הגזירה השוה היא מהפסוק בדברים (ג', ה') המתייחס ל"ממלכת עוג בבשן" וכך נאמר: כל אלה ערים בצרת חומה גבהה […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. בסוף מסכת ברכות (ס"ג ע"ב) דְרָשות בכבוד ת"ח ובכבוד אכסניא תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ור' נחמיה ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש (שמות לג) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה והלא דברים קל וחומר ומה ארון ה' שלא […]

ערכין ל"ג (ע"א): … מתקיף לה רב זעירא מאי איריא גאלו אחר אפילו לא גאלו נמי (שאף אם לא גאלו אחר יצא ביובל מיד הקדש שהרי כתוב וביובל יצא, עי' רש"י) א"ל אביי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון מנלן מבן לוי (מקל וחומר מבן לוי). מה בן לוי שיפה כחו בממכרו (שגואל שדה מיד, ובתי ערי חומר גואלין לעולם ויוצאין ביובל רש"י) הורע כחו בהקדשו (אינו יוצא בלא פדיון) ישראל שהורע כחו בממכרו (ששדה אינו גואל מיד ובית נחלט […]

ערכין י"ח (ע"ב): ר"א אומר עד שיהו יתירות על השנים חודש ויום אחד: תניא ר"א אומר נאמר כאן למעלה ונאמר להלן חודש ומעלה מה להלן מבן חודש ויום אחד אף כאן (מבן) חודש ויום אחד ואימא כי התם מה התם חד יומא אף כאן חד יומא אם כן ג"ש מאי אהני. נאמר בפסוקי ערכין (ויקרא כ"ז, ז'): ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים. ונאמר במנין הלויים (במדבר ג', ט"ו): פקד את […]

במשנה: יום שלשים כלמטה הימנה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהם שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה הרי אנו למדים בכולן משנת ששים מה שנת ששים כלמטה הימנה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה הן אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו להקל ת"ל שנה שנה לגזירה שוה מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה אף שנה האמורה משנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו בין להקל ובין להחמיר ר"א אומר עד שיהו יתירות […]