רב: הרב יהושע ויצמן

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. גמרא ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט: תני רבי ישמעאל ונשא עונו קרבן מנן ליה בית דין ילפין אגדה אגדה מה אגדה שנאמר להלן בית דין אף כאן בית דין. בירושלמי למדו ג"ש "אגדה" "אגדה". כתיב הכא בעדים "אם לא יגיד" וכתיב להלן בב"ד "אשר יגידו לך מן המקום אשר יבחר ה'" מה להלן בב"ד אף כאן בב"ד. נראה שהגדה היינו שיש חיבור המדבר והשומע. "אגדה" לשון אגד והתקשרות […]

זבחים ק"ה (ע"ב): ור"ש האי מחוץ למחנה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא רבי אליעזר אומר נאמר כאן חוץ למחנה ונאמר להלן חוץ למחנה מה להלן חוץ לג' מחנות אף כאן חוץ לג' מחנות. עי' שפת אמת1 שכתב שנחלקו ר"ש ורבנן אם ילפינן בגיזרה שוה "אל מחוץ למחנה" "אל מחוץ למחנה" פר יום הכיפורים מפרה אדומה ופרה אדומה מפר יום הכיפורים. שריפת חטאות הנשרפות מחוץ למחנה נתפרשו על ידי הרב בעולת ראי"ה, בפרשת תרומת הדשן, שהמטרה היא פרסום והפצת הדברים […]

יומא פ"ה (ע"ב) – פ"ו (ע"א) וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן נשאלה שאלה זו בפניהם מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת נענה רבי ישמעאל ואמר אם במחתרת ימצא הגנב ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות בא ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל ניתן להצילו בנפשו קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת נענה רבי עקיבא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י, הרמ"ע מפאנו והרב קוק. מגילה כ"ג (ע"ב): מנא הני מילי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מאי משמע דתני רבי חייא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה ואתיא עדה עדה דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה. וכן […]

זבחים פ"ח (ע"ב): וציץ מכפר על עזות פנים בציץ כתיב "והיה על מצח אהרן" ובעזות פנים כתיב "ומצח אשה זונה היה לך" בספר נעים מגדים בפרשת תצוה כתב שהיה מקובל ענין זה של כפרת הציץ על עזות פנים "ודרך ג"ש ואסמכתא שסמכוה על תיבת מצח והבן". בזהר הקדוש (ח"ב דף רי"ח ע"ב) מבואר שהציץ כיפר ותיקן בפועל את עזות הפנים של אדם בשעה שהוא היה מסתכל בציץ. ההסתכלות גמרה לאדם להתבייש במעשיו ולבו היה נשבר בקרבו והיה נכנע לפני הקב"ה1. […]

סוכה ז' (ע"א): השתא מקילתא לחמירתא אמרינן מחמירתא לקילתא לא כל שכן. וברש"י: דהשתא מקילתא לחמירתא אמר מיגו – מיגו דהוי דופן לסוכה דקילא, הוי דופן לשבת דחמירא. מחמירתא לקילתא מיבעיא – דמבוי שיש לו לחי זקוף, דכשר לסוכה בשבת. סוכה נקראת מצוה קלה כדאמרינן בע"ז ג' (ע"א): אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה… ואמאי קרי ליה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס. בודאי ביחס לשבת נחשבת הסוכה למצוה קלה, שכן היא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות ט"ו (ע"ב): אצטריך סד"א נילף "כתיבה" "כתיבה" מהתם מה התם אלות אין צואות לא, אף הכא נמי צואות לא, כתב רחמנא "וכתבתם" אפי' צואות. במזוזה ובתפילין כותבין את כל הפרשה ואפילו את המצוה לכתוב ולא רק את המילים "שמע ישראל וגו'" ובפרשת סוטה סובר ר' יהודה שאינו כותב אלא "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה" בלא הצוואות. הגמרא אומרת שסד"א לילף "כתיבה" "כתיבה" שנלמד מזוזות מסוטה על […]

ברכות ה' (ע"א): דבר זה מתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. והיינו דרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין נאמר ברית במלח דכתיב ולא תשבית מלח ברית ונאמר ברית ביסורין דכתיב אלה דברי הברית מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו […]

זבחים פ"ו (ע"ב): איתמר פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר עמוד השחר עוכלתן אמרי בי רב מאי טעמא דרב חסדא ומה חצות שאין עושה לינה עושה עיכול עמוד השחר שעושה לינה אינו דין שעושה עיכול פירשו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר אין בהן עיכול לעולם. לרב חסדא חצות הוא רק סוג של תנאי לאיברים שנתקשו שאם עבר זמן עד חצות נחשבים מעוכלים אבל […]

ברכות ה' (ע"א): מתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. ההכרח הוא בחינת דין, ומכאן שהחופש הוא בחינת חסד. כך היא לשון הרב (בהנהגת ק"ו): … והחומר כבר בא מצד כובד הראש של הכרח ההגנה נגד צד הרצון הסוער ומניע את כל מה שיש בחיים ובהויה. עבד הוא ביטוי להכרח ויציאתו לחירות היא החופש. ההכרח הוא דין והחופש הוא […]

שבת קל"ב (ע"א): אמר לו רבי אלעזר (בן עזריה) עקיבא עצם כשעורה מטמא הלכה ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה וברש"י תושבע"פ לא ניתנה לידרש בי"ג מידות. לולא דברי רש"י היה אפשר לפרש שקל וחומר היא מידה הגיונית ואדם דן קל וחומר מעצמו. הלכה שהיא דבר שאינו הגיוני ואין לדעת סברת ההלכה ולכן אי אפשר ללמוד ממנה קל וחומר. דברי רש"י מתאימים למה שכתב האר"י ז"ל שי"ג מידות הן נדרשות בתושב"כ שהיא תפארת וקל וחומר עצמה היא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות ט' (ע"א): … דתניא (שמות יב) "ואכלו את הבשר בלילה הזה" רבי אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן "בלילה הזה" ונאמר להלן (שמות יב) "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. מדת גזירה שוה היא מכרעת בין חסד לדין, בין ימין לשמאל. שלש הבחינות הנזכרות בעניין, עניינן הוא המיזוג וההתכללות של ימין ושמאל, זכר ונקבה, חסד ודין: בלילה הזה, חצות, […]

שבת קל"ב (ע"א): מיתיבי מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת רבי אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת. נראה שהקל וחומר הוא מצד ההכרח. ההכרח נבחן כדין1. המילה היא השלמת איבר בגופו של האדם. אם השלמת איבר אחד שאינו כ"כ הכרח, מ"מ דוחה את השבת וחיוניותו גורמת לדחיית השבת, שאי אפשר לו לאדם שהגיע זמן מילתו של יום השמיני להיות בשבת לדחות את השבת, קל וחומר […]

קידושין ל"ב (ע"א): לבריה דרב ירמיה כמ"ד משל אב מיתיבי נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיניה לביטול מלאכה. וברש"י מסכת ב"מ דף ל"ב: הוקש כבודם – בגזירה שוה כבד את אביך כבד את ה' מהונך. הלימוד הזה הוא אפוא בגזירה שוה1. נראה פשוט שבסוגיה זו ההשוואה היא עיקר הענין כמו שאמרו חכמים (לעיל דף ל' ע"ב): תנו רבנן נאמר […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות ד' (ע"ב): מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא אמר ר' יוחנן אתיא "אחד" "אחד" כתיב הכא "ויעף אלי אחד מן השרפים" וכתי' התם (דניאל י) "והנה מיכאל אחד מן השרים הראשונים בא לעזרני". רבי יוחנן למד בגזירה שוה ש"אחד" הוא "מיכאל". מידת גזירה שוה היא הנהגת התפארת הממזגת בין חסד ודין. אף כי ידוע שמיכאל הוא בימין, בחסד, יש ללמוד מהשימוש בגזירה שוה לזיהויו של מיכאל […]

מנחות כ' (ע"א): … ר' שמעון אומר נאמר כאן ברית מלח עולם הוא ונאמר להלן ברית כהונת עולם כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח. עי' מה שכתבנו ביומא (נ"ד ע"א) ובברכות (דף ה') שהמלח הוא דין והלימוד בג"ש בא למתק את הדין עיי"ש. בסוגייתנו הדבר מבאר באופן נפלא שהגזירה השוה ממזגת את הדין – המלח – עם החסד – הכהונה1. בשניהם נאמר ברית עולם. ברית היא לעולם בחינה אמצעית. עי' בדברי הרמ"ק בפרדס (שער […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י והרב קוק. זבחים י"ז (ע"ב) – י"ח (ע"א): דתניא מנין לשתויי יין שאם עבד חילל ת"ל "יין ושכר אל תשת וגו'" ולהבדיל בין הקודש ובין החול. מחוסר בגדים ושלא רחץ ידיים ורגליים מנין? ת"ל חוקה חוקה לגזירה שוה. בהמשך יש דעה שלומדים שתויי יין ממחוסר בגדים שגם בעבודה שאין זר חייב עליה מיתה, אם עבד חילל. ואומרת הגמרא הכי קאמר: מנין שלא נחלקו בין מחוסר בגדים לשתויי יין […]

ארבע גזירות שות נאמרו בסוגיא ללמוד ממצורע. "יד" "יד" ממצורע נאמר לקמיצה "אצבע" "אצבע" נלמד ממצורע לעבודת כהן כגון ביוה"כ "ולקח מדם הפר והזה באצבעו" או "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" ועוד שתי גזירות שוות "רגל" "רגל" לחליצה ו"אזן" "אזן" לרציעה עי' מש"כ ביבמות ק"ד בביאורם. הלימוד לעבודת כהן ממצורע מדהים. במיוחד לפי ביאורו של הרב קוק למידת גזירה שוה, שהיא מלמדת על קשר פנימי עמוק בין הנושאים אשר השוותה אותם התורה במילים משותפות1. המצורע ירד ממדרגה גבוהה שהוא שייך […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י והרב קוק. המשנה בריש פרק שלישי בנדה (כ"א ע"א): המפלת מין בהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין, אם זכר תשב לזכר, ואם נקבה תשב לנקבה ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד. והגמ' (כ"ב ע"ב) אומרת: אמר רב יהודה אמר שמואל מ"ט דר' מאיר הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם. ופרש"י ד"ה יצירה: ויצר ה' אלוקים מן […]

יומא ל'. נאמר במשנה: אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול. ובגמרא: שאלו את בן זומא טבילה זו למה אמר להם ומה המשנה מקודש לקודש וממקום שענוש כרת למקום שענוש כרת טעון טבילה המשנה מחול לקודש וממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת אינו דין שטעון טבילה רבי יהודה אומר סרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש. יש להבין במה נחלקו בן זומא ורבי יהודה. שתי בחינות אנו מוצאים לטבילה1. האחת להטהר מן הטומאה והשניה […]